הנה אני בא: תל אביבי בירושלים

 

מצד אחד אני פוץ תל אביבי שבכל הזדמנות מתנשא שלא במתכוון על אחיו הירושלמים, מצד שני, אי אפשר להתעלם מכל האיכויות שיש לירושלים להציע על אף רחובותיה העמוסים בירידות ובעליות ובכְּבִישֶׁיהָ המוזרים שלא תמיד ברור לאן הם מובילים (בסוף תמיד מגיעים לגן סאקר איכשהו).

 

בכל אופן, זוגתי שתחיה החליטה שהגיע הזמן שנשאוף אוויר הרים צלול כיין, מבחינתי זו הייתה אמורה להיות או הצלחה גדולה או כישלון טוטאלי. ומה קרה בסופו של דבר? תקראו חמודים.

 

צילום: גלי מרגלית. "חכמת הבורקס מחיפה"

 

 

הגענו לירושלים רעננים וזה הזמן והמקום לציין שגם מאוד רעבים מהסיבה הפשוטה: אי אפשר להגיע לירושלים ולא לבקר בשוק מחנה יהודה.

 

זו הייתה התוכנית שלנו בגדול. לצום 24 שעות ולטרוף את מנעמי השוק. הצום אמנם ארך פחות מ-24 שעות אבל טרפנו את השוק ועוד איך.

 

רגע לפני שהגענו למחנה יהודה ולכל הטוב שהוא מציע, עשינו עצירה קטנה בטחנת הרוח מונטיפיורי במשכנות שאננים.

 

אם יצאתם לטיול שנתי ביסודי, אין מצב שלא ביקרתם שם. הפעם, ממרומי גיל 38 בואכה 39, הגענו במיוחד כדי לטעום ממגוון היינות המובחרים של יקב ירושלים, שמרכז המבקרים שלו נמצא במתחם הטחנה.

 

הטעימות כללו מגוון יינות: רוזה, לבן ואדום. היינות היו משובחים, עפיצים (סורי על המליצות) עם ניחוחות משכרים תרתי משמע ועל הדרך השכלנו ולמדנו על היסטוריית היקב והיין שלו.

 

  צילום: גלי מרגלית. "חכמת הבורקס מחיפה"

צילום: גלי מרגלית. "מגדנית פאר"

 צילום: גלי מרגלית. "מגדנית פאר"

 

להשלמת החוויה, הוגשה אל השולחן פלטת גבינות משובחות, מפולפלות, מעושנות ובשלות, שהעמיקו את טעם היין שמציע היקב. אין ספק שהרבה השתנה שם מאז בית הספר היסודי, לחיוב כמובן.

 

אחרי השלוק האחרון של יין הרוזה המשובח והביס בנתח הגבינה האחרון, שמנו פעמינו (סלחו לי שוב, אבל היין עשה את שלו) לכיוון שוק מחנה יהודה.

 

לפני שארחיב על החוויה הקולינרית רק אומר – השוק הזה עצום! מעולם לא ביקרתי בו ולהגיד שהתרשמתי זה יהיה אנדרסטייטמנט.

 

הבעיה היחידה הייתה שהגענו אל השוק ביום חמישי, כך שהוא היה עמוס באנשים עד הצוואר. לפני שהגענו התכוננו טוב טוב ועשינו שיעורי בית. רצינו לטעום הכול מהכל אבל הקיבות שלנו התמלאו משלל הגבינות והיין אז היינו מוכרחים לשים רגע ברקס ולרסן את התאווה.

 

צילום: גלי מרגלית. "כנאפה ירושלים"

צילום: גלי מרגלית. "כנאפה ירושלים"

  צילום: גלי מרגלית. "מעדני צדקיהו"

צילום: גלי מרגלית. "מעדני צדקיהו"

צילום: גלי מרגלית. "רוזמרין"

 

ביקרנו ב"חוכמת הבורקס מחיפה" כי בורקס זה מאסט, עברנו ב"כנאפה ירושלים" לטעום כנאפה פריכה, חמה ומתוקה.

 

ב"רוזמרין", חנות התבלינים הוותיקה, טעמנו תערובות מיוחדות לתיבול תוצרת ביתית, עצרנו ב"מעדניית צדקיהו" לנשנש סמבוסק נדיר ולבסוף אספנו שלל מתוק מ"מגדניית פאר הוותיקה" (יא וואראדי איזה רוגעלך!).

 

הרגשנו שלא ניצלנו את הזמן בצורה נכונה ולכן כמו שיהודה בארקן היה אומר: אנחנו עוד נשוב אליו!

 

צילום: איה בן עזרי

 

 

האוכל עשה אותנו כבדים ועייפים אז החלטנו שכדאי להישאר בעיר ללילה (כמובן אחרי שארגנו בייביסיטר לילדים).

 

חיפשנו אחרי מלון טוב עם מחיר לחדר שלא יקרע את הכיס א-לה וולדורף אסטוריה . לשמחתנו מצאנו אותו במהירות.

 

הגענו אל מלון פרימה רויאל, שממוקם בסמטה ברחוב מנדלי מוכר הספרים. אחרי סמול טוק קליל עם פקיד הקבלה התברר שהמלון השיק בימים אלו גג חדש - `רויאל רופטופ`. כיוון שהגענו אל המלון לפני פתיחת הגג, החלטנו לבדוק אותו מאוחר יותר.

 

רגע לפני שהגענו לחדר, הסתובבנו קצת ברחבי המלון. היה כיף לגלות, במיוחד כשאנחנו שוחרי תרבות ואמנות מושבעים, את האהבה ליצירה, תרבות ואמנות ברחבי המלון.

 

צילום: איה בן עזרי

 

קומות המלון מתהדרות ביצירותיהן של אמנים כמו יהודה עמיחי, יוסי בנאי, אנה טיכו ויוצרים ירושלמים נוספים. כל סוויטה במלון מוקדשת לאחד מהיוצרים וברחבי המלון אף מוצגות יצירות אמנות מתחלפות, ואת המעליות מעטרות יצירותיו של הצייר נחום גוטמן.

לאחר מכן ירדנו אל החדר כי אנחנו מקפידים על השלאפשטונדה שלנו בקנאות. הוא היה סטנדרטי ובגודל ממוצע. רמת הניקיון בו מצויינת והוא כולל מלבד מיטה זוגית גם מקלחת, שאכלסה את כל האקססוריז הנדרשים.

 

אחרי מנוחה קצרה, בחרנו לעלות אל הגג לשאוף אוויר הרים קריר וצלול כיין (ליטרלי).

 

שוחחתי קלות עם איתן יריב, מנהל המלון, וזה סיפר שבמהלך חודשי הקיץ, "פרימה רויאל" יציע לאורחיו חווית אירוח מיוחדת הכוללת סיורי טעימות בעיר לחוויה קולינרית אותנטית.

 

צילום: איה בן עזרי

 

בנוסף, אורחים שירצו ליהנות מאלכוהול טוב, מאכלים ירושלמים אסלי ותכל`ס להירגע מההמולה היומיומית, יוכלו לעלות אל הגג היפהפה שעיצבה חיה ברק מסטודיו TO DO המתמחה בעיצוב פנים לבתי מלון.

 

על הגג, הפתוח בימים א-ה בין השעות 19:00 – 22:00, הם יוכלו למצוא תפריט אלכוהול עשיר ומבחר מנות טפאס ירושלמיות, שמזמן הפכו לשם דבר: "יער שכם" עם "יאפרח מהקסטל" (עלי גפן במילוי אורז על לאבנה ושמן זית), "בורקס מוסא מרחוב יפו", בייגלה משער שכם, תורמוס ופול, מסבחה, "לאבנה של אום חאדר" סלט ירקות ירושלמי דק דק, כנאפה גבינת עיזים ופיסטוקים ועוד.

 

הצוות האדיב הציע לנו לטעום חלק גדול מהמנות הללו אך מודה שלא עף לנו הסכך. אולי מדובר ביום נתון או סתם פישול של הטבח. בכל מקרה, לא התרשמנו יתר על המידה.

 

צילום: איה בן עזרי

 

למחרת, קמנו מוקדם לארוחת הבוקר. בכניסה לחדר האוכל חיכה לנו פסנתרן עם נעימות של בוקר טוב. נייס! מוזיקה טובה בצד, אלא שגם קטגוריית ארוחת הבוקר של "פרימה רויאל" לא הסתמנה כהצלחה גדולה.

 

סקציית הלחמים הייתה מאכזבת וכיכבו בה באגטים פשוטים, לחם לבן פרוס וחצאי פיתות יבשים. דגני הבוקר היו מפוזרים בקערות והתייבשו מהאוויר וכחובב שוקו מושבע, חיפשתי בקבוק לנחמה אך לא מצאתי אחד כזה.

 

גם סקציית הגבינות הייתה די בנאלית, כמו גם הקינוחים המאוד פשוטים. ומה עם הקפה? טוב, למזוג מים חמים ממיחם על קפה שחור זה לא להיט.

 

צילום: איה בן עזרי

 

אבל אחרי שכל זה נאמר, בסופו של יום, ביחס למחיר האטרקטיבי ומשתלם ללילה (כ-500 ש"ח), מלון פרימה רויאל מציע חווית אירוח ירושלמית לא רעה בכלל. הוא כאמור נקי, מסודר, הצוות אדיב, חייכן ותמיד נכון לעזור.

 

נכון, כדביבוני אוכל מושבעים האכזבה העיקרית שלנו הייתה בעיקר מהחוויה הקולינרית הבלתי מוצלחת שיש למלון להציע, אך בטוחני שאם יגיעו שיפורים בפרמטר החשוב הזה, לצד הגג המרהיב המשקיף אל העיר, המלון הזה יוכל להציע בעתיד חווית אירוח מושלמת.