זיגל בר – פינת הארץ המובטחת

 יח"צ.נווה אביאני

 

ואז פתאום בן זוגי שיחיה בא בהברקה, "בואי נצא לגבעתיים" הוא אומר לי, ואני במין מבט פליאה משיבה, "גבעתיים? מה אתה בן 200?".

גבעתיים תמיד נתפסה אצלי כעיר מבוגרת, אתם יודעים, כזו שאתם הולכים ברחוב ורואים את אברהם אבינו שותה כוס בירה באיזה בר מאולתר. אבל אי אפשר להתכחש לכך, שמלבד המיקום המטורף שלה בגוש דן , בשנים האחרונות היא מבקשת להסב את פנייה לסביבה צעירה יותר.

אז זרמתי על ההצעה, יש שם לדבריו "בר מדליק עם שפע חנייה". אותי כבר לא היה צריך לשכנע, יש חנייה? כבר יש למה להגיע!

האמת? על הזיגל בר לא שמעתי קודם לכן וזה באמת חבל, אבל זה להמשך.

 

View this post on Instagram

A post shared by זיגל בר - Zigel Bar (@zigelbar)

הבעלים ומנהלי המקום הם רביב שמש, ג`ונה נאור ועומרי ברם, שלושה ח`ברה צעירים בני 26-28 - נתון שלגמרי מסביר את האווירה הצעירה שנכנסה למקום.

על האוכל אמון אופיר חדד, וכמה טוב שבאת אופיר, כי המנות? וואוו בקלות אפשר להתבלבל שזו אינה מסעדה.

 

יח"צ. נווה אביאני

לבר השכונתי הגענו, קשה היה אותו לפספס, כל האזור חשוך ושומם והזיגל הוא המקום היחיד שזועק שיש פה חיים. אז את אברהם אבינו לא ראינו, אבל אווירה מגניבה וויבים טובים בהחלט מצאנו.

מה שהעצים את האווירה הנונשלנטית והלא מחייבת במקום היא המוזיקה, אבל גם המלצרים והקהל שמורכב הפלא ופלא מצעירים.

 

יח"צ. נווה אביאני

עד כה, נראה מבטיח נכון? בקריצה קטנה לשולחן הסמוך, הבחנתי בקוקטייל שתפס לי את העין. "מה זה?" שאלתי את המלצר, "בא לך משהו מתוק" הוא ענה? ואני? איך אני יכולה לסרב למתוק, אז הזמנתי את קוקטייל הליצ`י הייז (51 ₪) - המורכב מג`ין, ליצ`י וראשן. רק שחיכיתי.. וחיכיתי.. והוא בכלל לא הגיע...

בעלי הפציר בי, "תהיי קצת סבלנית, את רואה שעמוס.. בכל זאת, המון בליינים", ואני המשכתי להמתין.. אבל הקוקטייל פשוט לא הגיע והפה שלי יבש.

במזל גדול, נחתה על השולחן מנה ראשונה כה מוצלחת כזאת שסתמה לי את הפה. אני מדברת על הטאקוס טונה (48 ₪) - טאקוס פריך במילוי סביצ`ה טונה אדומה, אננס, בצל סגול, כוסברה ווינגרט פונזו. מנה מרעננת ומוצלחת, ואני? סאקרית של דגים נאים, אז זה לא היה כל כך קשה, ומודה שעם סביצ`ה שכזה.. רק נפתח לי התיאבון.

 

יח"צ. טאקוס טונה. צילום: נווה אביאני

ומשה הכה בסלע, ועדיין לא יצא ממנו הקוקטייל. למלצר שלום! אבל מה עם השתייה? לתומי הנחתי שהגעתי לבילוי עם דרינק באיזה בר. נכון, המנה הראשונה מוצלחת והכל.. אבל אני עדיין צמאה.

"אני ממש מצטער" הוא התנצל בחיוך וקיפץ לו למטבח עמל ושקד והנה חלפו להן עוד 5 דקות שלמות והוא שב עם הקוקטייל המיוחל.

למנה השנייה כבר חיכינו זמן ממושך יותר, אני מבינה, גבעתיים אולי התפתחה והתקדמה, אבל מלצריה, ואלו של הזיגל בפרט כנראה נתקעו אי שם בימי הביניים, כי את הפוקאצ`ת בשר שהגיעה לשולחן בטח הביאו ישירות מהמרעה.

 

View this post on Instagram

A post shared by זיגל בר - Zigel Bar (@zigelbar)

נכון, אני מודה שגם המנה הזאת, אין מה לומר היא היסטרית, אבל מישהו שם מוכרח לתת את הדעת על סוגיית ההמתנה. בכל אופן מדובר בלחמעג`ון ביתי היסטרי של ממש (52 ₪) העשוי מבשר בקר המוגש על מצע פיתה פתוחה לצד טחינה וירקות טריים.

כשכתבתי שנפתח לי התיאבון, לא בילפתי... האוכל פה מצוין ויש רק חשק להזמין עוד ועוד. רוצים דוגמה נוספת? קבלו את הסלט היווני (38 ₪) שהורכב מירקות טריים עם קרעי גבינת פטה, זיתי קלמטה, בתיבול שמן זית ולימון. מנה קלילה וקייצית הזורמת עם הקוקטייל.

אבל במנה הבאה, פתאום נפל האסימון, העדר תכנון זמן, צוות מצומצם ועומס רב הם שפוגמים בחוויית הבילוי בזיגל, וחבל! אולם בשביל להגיע לארץ המובטחת, נדרשה המתנה ארוכה, והמנה הבאה, בהחלט עמדה בציפייה.

 

יח"צ. פיצה. צילום: נווה אביאני

המנה האחרונה שנזללה היא פיצה שמנת כמהין (54 ₪) בעבודת יד, עם רוטב שמנת כמהין, גבינת מוצרלה, פרמזן ובצל ירוק. וואו, הפיצה הזאת הייתה שווה כל דקת המתנה.

בקיצור, אם אני נאלצת לסכם את מסקנתי הנחרצת במשפט אחד, שהרי אין ספק שאם בא לכם ליהנות בבר מגניב, עם אוכל טוב ואווירה קלילה - הזיגל הוא בדיוק המקום בשבילכם! רק היי, בדקו מראש שהבייביסיטר אינה לחוצה, כי זמני ההמתנה...

זיגל – כורזין 5, גבעתיים. 054-9717171