צילום: אסף הופמן
חתימה אישית - זכרו את השם anna-signature
על ציוריה של האמנית אנה עייש (49) היוצרת בשמה anna-signature, יש להביט עמוקות, להביט ולזהות בהם רסיסים מובהקים של מטאפורות אבסטרקטיות, שדות סמנטיים של אבסטרקט לירי, גיאומטרי או ביו-מורפי שצוירו על הקנבס ביכולת טכנית עילאית ועצמאות אסתטית מפעימה.
במלים אחרות, כל מה שמעניק "טעם" לאסתטיקה הציורית שלה, שכן כיצד ניתן שלא להתפעל מ-"האישה בכחול" – או מ"וולנטיין" – יצירת האהבה שלה, המייצגים את המעבר האומנותי שלה מפיגורטיווי לאבסטרקטי.
פעם אמר לי איש חכם מאוד כי "כדי לשבור את החוקים, בכל תחום, אתה מוכרח, להכירם לעומק ולחיות על פיהם מרבית ימי חייך", אז לאחר שהתפעלתי מעבודותיה השונות ביקשתי לצלול פנימה למעמקי יצירתה ולתהות על קנקנה.
צילום: סמדר אפשטייןאנה, אמנית מבטן ומלידה, נולדה בקישיינב בירת מולדובה, מכורבלת בקנבס, לבית מלא אהבה ושמחה, לזוג הורים שאמנות הייתה זרה להם. היא גדלה בביטחון גמור של אהבה שאינה תלויה בדבר - מציאות אשר העניקה לה לטענתה גבולות ברורים ובטוחים לאורך ילדותה והתבגרותה.
היצר לצייר התעורר בה לראשונה כבר בגיל הינקות וככל שהתבגרה התגבר גם הכישרון האסתטי והצורך לייצר הרמוניה בין החללים בבית, ובין החללים לאדם שמפיח בהם חיים.
צילום: סמדר אפשטיין
צילום: סמדר אפשטייןבשנות ה-80, לאחר עליית המשפחה ארצה, הצורך ליצור גבר עוד יותר והכישרון הזה סייע לה בצעירותה (17) בהתמודדות עם חבלי הקליטה בישראל.
למרות שעולמה טולטל מגעגועים עזים ופרידה מחיים מוכרים, מקשיי קליטה והסתגלות שהרי אנה מצאה את האיזון הנדרש וצעד אחר צעד הצליחה לייצר הרמוניה, להכות שורש ולהקים בית בישראל, ולהגדיר חוסן ושייכות.
לצד השכלתה האקדמית פנתה למורה- ציירת נירה בן חור שהנחילה לה את ערכי היסוד של מלאכת הציור המסורתי.
אנה היא מקרה מסקרן של ציירת שהגיעה מארץ זרה ולמרות הכול השתלבה במהרה בלב העשייה האמנותית כאן.
צילום: אסף הופמןלאורך הדרך כולה מלווה אותה משפט שאמר לה אביה: "אל תעשי אידאליזציה למקום ממנו באת", המלצתו נחקקה בתודעתה והפכה אבן דרך וקו מנחה ברקמת חייה.
היא מצאה באחת את הכוחות לאהוב, להתאהב, ומקום מגוריה החדש חלחל לנבכי נשמתה ובן רגע הפכה ישראלית כאילו מעולם לא ידעה את הגולה, ואין לה ארץ אחרת!
את חיה כנערה מתבגרת והפיכתה לאשת משפחה היא העבירה כמצופה בתוך הנורמות המקובלות- לימודים, נישואים, תארים (ראשון בעבודה סוציאלית והשני בייעוץ חינוכי) ילדים, עבודה, השתרשות באקדמיה ובכלל, נתון המשתקף היטב ביצירותיה המוקדמות.
צילום: סמדר אפשטיין
בשלהי 2014 עקב משבר עמוק ולא צפוי, עולמה של אנה השתנה, והיא נאלצה להשתנות איתו.
באחת היא הבינה שלא לעולם חוסן! ואין לה את היכולת לשלוט בכל אספקט של חייה, והבהירות שכל כך אפיינה אותה, נתלשה.
בתוך סבך ההתמודדות, קפא עולמה היצירתי לכמה שנים, ולצייר מבחינתה היה בחזקת בלתי אפשרי. הקיפאון האמנותי פינה מקום לחיים ולמה שהם מזמנים.
צילום: סמדר אפשטיין 
צילום: סמדר אפשטייןחמש שנים מאוחר יותר חזרו אצבעותיה לדגדג, והיא שבה לחיקו של עולם הצבע, המכחולים והקנבס, עם תובנה שהגיע הזמן לשינוי דרמטי בציור שלה. ואכן, הקאמבק המרתק עם החבר הוותיק שליווה אותה בחייה, השיב לה את הכוחות וההשראה וידיה שבו לצייר כאילו יד אלוהים נגעה בה.
אלא שמה שבעבר התאפיין בעיקר באספקט של ציור נעורים פיגורטיווי תפס לפתע מפנה מרתק והיא הלכה ונמשכה יותר לציורים מופשטים עם טביעת אצבע והגדרה ברורה.
צילום: סמדר אפשטיין
אבסטרקט עכשיו!
מאז היא מציירת מופשט ואבסטרקטי, באופן שלא משאיר שום עין אדישה. אפילו של אלה שאינם חובבי הז׳אנר.
"אני לא רוצה להיצמד לסגנון ולייצר עוד ציור ועוד ציור. זה לא מעניין אותי. מה שחשוב לי זה פשוט לענות לאיזה דרישה פנימית ומאוד יסודית", היא אומרת.
וזה עובד! עם פרץ האבסטרקטיביות הגיעה גם הכרה בינלאומית באמנית הגאה והמוכשרת שלנו.
צילום: סמדר אפשטייןהכלים החומריים, הכתמיות המופשטת, השקיפויות ונשימות הבד הם השחקנים הראשיים בציוריה המקשטים את קירות גלריית Hansford and Sons Emergency Artist Platform בלונדון, ובצ׳לסי כבר מנהלים עמה משא ומתן מתקדם להצגת עבודותיה בתפוח הגדול.
"מה שיוצא זה מה יש", אומרת אנה "זאת אומנות, לא בהזמנה, לא מתוך הראש, אלא מתוך הבטן והדמיון", והאמינו לי, זה בהחלט מספק את הסחורה. עובדה, לקוחותיה רוכשים את מה שיש, כי מה שיש, פשוט נפלא ומרגש!
עם פרוץ משבר הקורונה והשהות הממושכת של רובנו בבית גאתה הדרישה לציוריה. לחבריה הקרובים היא העניקה מעבודותיה, והם מצידם דרשו לשלם ובשיא צניעותה היא סירבה.
בשיחה עם שני חברים אמנים מפריז היא תהתה "מתי אומן יכול להיפרד מיצירתו ולקבל עליה תשלום?" ונענתה: "כאשר יש מי שמוכן לשלם" וכך התחוור לה שציוריה מרוממי הנפש עושים טוב לרוכשיהם.
צילום: סמדר אפשטייןומאז רבות מיצירותיה מקשטות קירות בתים ביופי ועניין, הן מפיחות שמחה בקליניקות שמקבלות אנשים בתקופה קשה בחייהם, מכניסות עניין לשיחה במשרדי מכירות נדל״ן, בקיצור, הן עושות טוב!
לאחרונה היא עמלה על השקת גלריה אינטרנטית והפכה את יצירותיה לנחלת הכלל.
מולאן רוז` וטיול על החוף - מתעטפת באבסטרקט
כמו כדור שלג, הדרישה הגיעה, ועם הדרישה יש עוד ועוד השראה, ועם הקורונה יש יותר זמן! המון זמן! והידיים עושות קסמים, וציוריה יוצאים בהשראה של כל דבר קטן, שיר יפה, עלה חדש בעציץ, התפרצות הר געש, טיול על החוף, פתיחה של סגר, מעשה חסד ואפילו הסכם שלום.
צילום: סמדר אפשטיין
כן, מתברר כי הסכם השלום עם דובאי ריגש אותה עד מאד והיא הקדישה סדרת ציורים לה קראה, איך לא, דובאי. וכשזה כל כך אמיתי, יפה ועמוק, נפתחות בפניה עוד דלתות.
עובדה, רק לאחרונה היא קיבלה פניה מ-Zaahirah Muthy אוצרת חשובה מאוד, אקטיביסטית, המייצגת את הזרם הנשי הפמיניסטי בממלכת דובאי להצגת ציוריה בתערוכה בינלאומית שנתית של נשים יוצרות הנערכת במפרץ הפרסי מדי שנה.
צילום: סמדר אפשטיין
Moulin Rouge, צילום: סמדר אפשטייןהצעה מפתיעה נוספת ומרגשת שנחתה על מפתן דלתה נעשתה כפנייה מרגשת מטעם עורך המגזין הרפואי הנחשב IMAJ, לשלושה שערים, בהן יככבו שלוש מיצירותיה, כשהשער הראשון עליו מתנוססת יצירתה ילווה את המגזין, כבר בחודש ביוני הקרוב.
"הציור Moulin Rouge נולד בהשראת "טחנת הרוח האדומה" - תיאטרון בפריז המציג מופעי קברט צרפתיים מסורתיים" אומרת עייש ומבארת: "הקברט הצרפתי הוא סמל לתרבות הבוהמית הצרפתית, זהו מופע חושני, פרוע וקצבי וניסיתי לבטא את כל אלה בציור שלי".
פגשתי את אנה בסטודיו, השוכן בין כותלי ביתה, בקומה גבוהה, קו שני לים בבירת השרון, נתניה. פגשתי אדם אציל, שלם ומוקיר תודה, מלאת ענווה. היא הביטה בי כשהתבוננתי בציוריה, בטח תהתה מדוע אני משתהה על זה ולא על קודמו, ולוקחת את הזמן. אני פולשת לחדרים ומבקשת לראות עוד ועוד, כאילו לא יודעת שובע, והיא מפנה מרחב של סבלנות.
צילום: סמדר אפשטייןאני נפעמת והיא משלבת את כפות ידיה בציפייה למוצא פי. ואני, מי אני בכלל, עוברת אורח, ועדיין בתחושתי חשתי כחשובת המבקרות בעיניה, והבנתי שהיא מבינה שבסופו של יום כי ההדיוט, זה שאינו מבין גדול בענייני אומנות ותקופות, הוא, ורק הוא צריך להרגיש, להתרגש ולאהוב ולה חשובה מחד האינטנסיביות של היצירה ומאידך הרצון התמידי לחדש לעצמה ולצופיה.
צילום: סמדר אפשטייןבארץ כבר כיכבו ציוריה בגלריה "קירות מדברים" ועתה 6 יצירות נוספות שלה מופיעות בגלריית אלקרא הוותיקה שנוסדה לפני כמעט 50 שנה בדליית אל כרמל.
בנוסף, לאחר הפסח מתוכננת לעלות תערוכת יחיד שלה במבואה הגדולה של הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב ובה יוצגו 20 מיצירותיה.
signature, הוא כבר מותג, שכשמו כן הוא - שם קוד וחותם אישי של אישה אצילית, נעימה ומשכילה ובו זמנית נגישה, פשוטה וענווה, שסיפורה המופלא ומעורר ההשתאות מוביל למסקנה שהיא פשוט ציירת מעולה.
