עליות ומורדות זה סולמות ונחשים

 בן לאון. צילום: גיא חמוי

 

ככל שחולף הזמן, נראה שהשפעת נגיף הקורונה על חיינו רק הולכת ומחריפה. כל הפעוטות, הילדים והתלמידים נמצאים בבית עם משפחותיהם, נאסר על התקהלויות ועל קיום מסיבות ואירועי ספורט ותרבות, ואפילו האירוויזיון והאולימפיאדה בוטלו. בנוסף לכך, רף החרדה של ילדים ומתבגרים רבים עולה, והתמשכות המשבר משאירה הורים רבים עם התמודדויות לא פשוטות מדי יום.

 

עד שנגיף זה ייעלם מחיינו ויימצא לו במהרה חיסון מתאים, אפשר לחשוב על משהו טוב אחד שהוא יצר או יצור בקרוב עבור כולנו: שפע של זמן.

 

אם נרצה או לא, זמן השהייה בביתנו הולך כנראה לגדול משמעותית, ואפשר למלא אותו בשיח משפחתי שביומיום אנו לא מצליחים להגיע אליו פעמים רבות.

 

בימי שגרה השיח המשפחתי מאוד מצומצם, בעיקר כשרובנו עסוקים בתפעול השוטף: עבודה, קניות, לקחת את הילדים לחברים או להחזיר אותם מהחוג, לחטוף כריך לדרך, לאכול ארוחת ערב משפחתית כולם ביחד רק פעם אחת בשבוע, ועוד. פעמים רבות בחיי היומיום השיח המשפחתי בורח לנו, כשגם בימי החופש הגדול לא תמיד אנו מוצאים זמן משותף לשיח משפחתי לנו ההורים עם הילדים.

 

נגיף הקורונה יצר לנו פורמט חד פעמי ליצירת שיח בחלל הזמן שנוצר לו כמשפחה, ודווקא בימים אלה נוצרה לנו הזדמנות נפלאה לפתח אותו באמצעות משחק טריוויה מהנה בסגנון "סולמות ונחשים".

 

השיח המשפחתי בין ההורים לילדים במסגרת משחק הטריוויה צריך להתקיים בזוגות: אבא עם הילד או הילדה, אמא עם הילד או הילדה, והכל בתורות. את המשחק אפשר ליצור ביחד הורים וילדים: גוזרים עיגולים מדפים או מעיתונים בבית, ומתחילים למספר את העיגולים ולפזרם ברחבי הבית. אם הבית גדול, אז אפשר לגזור יותר עיגולים – עד 45 עיגולים.

 

על כל עיגול כותבים מספר ומתחת למספר כותבים שאלת טריוויה: שאלות טריוויה מצחיקות וגם שאלות עומק כמו: "מה הכי היית רוצה ממני?", "איפה הייתי בטיול האחרון שלי?", "כשמעציב אותי מה הכי עוזר לי?", "מה הייתי הכי רוצה ממך?", "מה הדבר שהכי הייתי רוצה שיהיה בו שינוי בבית?", "מה השם של השמפו בו אני משתמש?", "כשאבא ואמא כועסים עליי אני מרגיש ש..", "איזה בילוי הכי הייתי רוצה עכשיו לעשות עם אבא?", ועוד.

 

כאשר שואלים שאלה אחת, כל אחד מקשיב הקשבה מלאה עד הסוף לתשובה של השני מבלי לשאול למה. רק אחרי שמי שמשיב מסיים לדבר, אפשר לשאול אותו שאלות הקשורות לתשובתו, ואז אפשר להתקדם צעד אחד קדימה לעיגול הבא עם שאלה נוספת. מי שנכנס לדבריו של מי שמשוחח איתו, צועד צעד אחד אחורה.

 

באמצעות משחק זה נצליח לנצל היטב את הזמן הרב שיש לנו כדי לדבר יותר על דברים שאין לנו זמן עבורם ביומיום, ואף זוכים להקשבה שכמעט ואינה קיימת בחיי היום יום בשל משימות, מטלות ודברים רבים שאנו רוצים להספיק עוד בטרם מסתיים היום, ועדיין לא דיברנו על בלת"מים.

 

המשחק הוא הזדמנות נפלאה לעבור משיח של תפעול וארגון ביום יום לשיח מעמיק, שבאמצעותו אפשר להעמיק וללמוד האחד על השני, מה עובר עליו, אילו רגשות הוא חש ועוד.

 

 

מ - משפחה – מצאו שעה בה לפרק זמן מוגדר כל בני המשפחה עוצרים את עיסוקיהם ויושבים לארוחה אחת, בה כל אחד מבני המשפחה ישתף מה שעבר עליו במהלך היום, ותנו הזדמנות לכל בן משפחה לבטא את עצמו. את ההכנות לארוחה מומלץ לעשות ביחד תוך כדי גיוון ויצירתיות, שיהפכו את המפגש לאירוע שמצפים לו וכל אחד מבני המשפחה מרגיש נוח בו. זהו זמן מצוין להורים לשתף על רגשות וקשיים שהם עוברים ולתת להם לגיטימציה ולנרמל אותם בפני הילדים.

 

פ- פרטיות – מצאו זמן פרטי לכל אחד מהילדים בבית בו כל תשומת הלב מופנית אליו. אני קורא לזה "להתנתק מהתקתוק". הזמן הפרטי יכול להיות סיבוב קצר ליד הבית, פעילות ספורטיבית במרפסת או בסלון, משחק קופסה או שיחה לבד במרפסת. זמן שיצור אווירה טובה ויאפשר תשתית לשיח פתוח והיכרות עם העולם של הילד או המתבגר.

 

ה- הקשבה – הקשבה נקייה בלי ביקורת, בלי לחשוב מה לענות ומבלי לשפוט. פעמים רבות אנו רגילים לשיח של עצות כמו: "למה לא עשית?", "למה לא אמרת?", "למה לא חשבת לפני?", וכעת צריך לעבור לשיח של שאלות אחרות כמו: "מה הרגשת?", "מה לדעתך צריך לעשות?", ו-"מה היית משנה?".

 

 בן לאון. צילום: גיא חמוי

 

ח- חוזקות – כל ילד ומתבגר נולדו עם מתנה כלשהי כמו: שירה, ריקוד, כתיבה, חשיבה מדעית או מתמטית או כתיבה, וגם מתנות כמו להיות טובים מאוד ביחסי אנוש והקשבה לאנשים. על מנת ליצור לילד או למתבגר עוגן פנימי עלינו תמיד לחפש, לטפח, לעודד ולדבר על חוזקה זו, ולהתעסק קצת פחות בטעון שיפור, קצת פחות בלהפוך את הכמעט טוב לטוב מאוד, אלא פשוט להקדיש זמן ואנרגיות לטיפוח המתנה – חוזקה.

 

מ- מעורבות – בשנים האחרונות הפועל ח.פ.ר זוכה לעדנה מחודשת. מי היה מאמין שהפועל הלא שימושי הזה (אולי חוץ מתחום הארכיאולוגיה) יהיה כל כך שמיש במאה ה-21. ההורים בוודאי מכירים אותו על שלל צורותיו: "חפרת לי", "יואו כמה אפשר לחפור", "איזה אבא חופר".

 

אז כדאי לדעת שהחפירה היא כלי מצוין בבניית העוגן המשפחתי. לילד או למתבגר חשוב שתהיו מעורבים בחייו, תשאלו שאלות התעניינות ותראו אכפתיות (גם אם הוא יקרא לזה חפירה).

 

ה- הכל – לא לפחד לדבר על הכל! ילד צריך להרגיש שהוא יכול לדבר עם ההורה שלו על הכל, כולל על אינטימיות ועל יחסי מין. השאיפה היא שנושאים כמו אלה יהיו מתווכים על ידי ההורים, ולא חס חלילה על ידי המדיה החברתית.

 

כאשר הילד יודע שהבית הוא המקום הכי בטוח בשבילו ויש לו לגיטימציה לדבר על הכל (והוא זוכה להקשבה מלאה וחוסר שיפוטיות), אז הבית יהיה המקום הראשון בו הוא יחפש תשובות בזמן משבר, קושי גדול או חוויה קשה שהוא עבר.

 

לאחר תהליך בניית העוגנים המשפחתיים, משפחתכם תוכל להתמודד יותר בקלות עם הרוחות, הזרמים, והשינויים שהיום יום מביא איתו – במיוחד בימים מאתגרים אלו.