יח"צ
אוטוטו, יצוינו 100 שנה (בעוד 4 שנים בדיוק) לצאת המקאמה המחורזת וההומוריסטית שכתב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק "אלוף בצלות ואלוף שום", שהוצאה לאור לראשונה והודפסה בשנת 1928 בהוצאת דביר מעוטרת בציוריו של נחום גוטמן.
ביאליק זכה באחרונה להחייאה נפלאה - המותאמת לדור ה-Z - "אלופת בצלות ואלופת שום", קומדיה מוזיקלית בחרוזים בהשראת הקלאסיקה המקורית, שכתבו נוי נוימן ולי־אור שפירא, הלחין טל בלכרוביץ` וביים עידו קולטון.
למען האמת, ביאליק אינו זקוק להחייאה. כיוון שהחומרים בהם עסק הם מהסוג האנושי הבסיסי, והעברית שבה נהג להשתמש היא אוצר לאוזניים וכיוון שהיטיב כל כך להבין לנפש הילדים, הרי שהחומרים שלו רלוונטיים גם היום, אפילו אם העברית שלו גבוהה מדי, שיקספירית אפילו.
הוכחה אולטימטיבית לכך היא השיר "רוץ בן סוסי", שכל זאטוט בן הדור הנוכחי בקיא במילותיו. עם זאת נדמה שהנסיון להרחיב את היריעה ובעיקר להתאימה לרוח תקופה - מבורך.
כידוע, היצירה המקורית המופלאה מגוללת את סיפורו של בן מלך שתר בעולם. לפני ששב אל ארמונו סופר לו על על אי שאיש טרם ביקר בו. לאחר ששוכנע והגיע לאי התאכזב בן המלך משום שלא מצא בו כל חידוש זולת, שונותם של תושביו.
בן המלך אף הוזמן לארמון וסעד נפשו כ"יד המלך" ומכל טוב. לאחר הסעודה כשנשאל ע"י המלך המוקמי האם היתה הארוחה ערבה לחכו, השיב בן המלך בגמגום קל כי זו אכן נהדרת אך לדאבונו חסרו לו בצלים לתיבולה.
מתברר כי באי המדובר איש לא ידע כלל על קיומו של ירק זה. בן המלך הורה לטבח הארמון להכין מטעמים מהבצלים של ספינתו וכך היה.
מלך האי התענג על הירק החדש וגם יועצו לא חסך מילים מתכונותיו של הירק המופלא. ראה זאת בן המלך והותיר מתנתו מספינתו – סל גדוש בצלים, בעוד מלך האי ביקש מיועציו לעוץ לו עצה למתנה - גמול לבן המלך. והנה הוחלט כי כמשקל הבצלים בסל ימולא זה מלוא הטנא בזהב! וגם הוענק לו התואר – "אלוף בצלות".
והנה עתה, כמו במכונת זמן קפצנו 9 עשורים קדימה לשנת 2024, לעיבוד עכשווי של תיאטרון המדיטק בחולון, שבמרכזו הפעם ניצבות גיבורות נשיות - יועצות המלך — בצלסה (ליאור בן יהודה) ההגונה ושומקה (כרמל קנדל) התחמנית.
זהו עיבוד חדש ועכשווי, המוגש בעברית עשירה ונעימה לאוזן, ומותאם למאבק הנשי ליחסי המגדר, וכמו בדרכה של האפלייה המתקנת, גם אפילו שם ההצגה עודכן ושונה ל"אלופת בצלות ואלופת שום", ויש להניח שלביאליק לא היה אכפת אם זה מדובר בבן או בבת, העיקר ש"הבצל הוא ירק יוצא מן הכלל!".
כדי ליצור נפח תיאטרלי מתבקש, מעוטרת ההצגה במחוות משחקיות, והבימוי מסגנן את התנועה והמשחק מתוך ניסיון בלתי פוסק לשעשע וליצור חינניות.
כדי להקל במעט את השפה הגבוהה מדי של ביאלק הועמקה העלילה, וכדי להעניק אופי חזק לשתי הנשים הנוצרה דרמה עטופה בעולם צבעוני ומוזיקלי, וכך אפילו אם חלק מהצופים הצעירים לא מצליח להבין חלק מהטקסט — הרי שהוא מבין את העלילה דרך הביצוע התנועתי, התפאורה והתלבושות.
על העיבוד הקסום הזה אחראיות כאמור המחזאיות נוי נוימן ולי-אור שפירא. על הבימוי הופקד עידו קולטון. יחד הם יצרו שעה וחצי של קסם המתרפק על זיכרונות העבר, ומשום שכך, ההצגה הזאת מתאימה אפילו למבוגרים.
בנוסף, המחזה מוגש כאמור כקומדיה מצחיקה ומרגשת במטרה ליצור לצופה חוויה קלילה, אפילו אם ברקע מתעוררות שאלות של מוסר, יחסי אדם לחברו, אינטרסים והבחירה בין האסור למותר, רע וטוב.
ואם ב"רע" עסקינן הרי שגם במימד זה ניכר היא ביטוי ואיפיון הדמויות הותאם לרוח התקופה, כשנוי נוימן ולי-אור שפירא בחרו למשל להדהד בפני הצופים הצעירים מונחים של רע וטוב המותאמים לעולם העכשווי, וכך בשונה מהאופן בו הוצגו דמויות מרושעות בעבר, במחזה המדובר שומקה התחמנית המגלמת כיביכול את הצד "הרע" אינה מרושעת באמת, היא פשוט אינה מסוגלת להקשיב לאיש חוץ מלעצמה והיא בזה לאחרים ובכך למעשה מתבטאת "רשעותה".
שומקה ובצלסה, הן היועצות של הוד רוממותו המלך בממלכת ״פקעת״. הממלכה נקלעה לבצורת קשה ועל השתיים למצוא פתרון בצוו המלך!
כמובן, כמו בעידן המודרני התזזיתי בפני השתיים דד ליין קשוח בן עשרה ימים, במסגרתו עליהן למצוא הפתרון לרעב ששורר בממלכה.
המשימה מחייבת בשיתוף פעולה, מי מהן תשבר ראשונה ותשים את האגו בצד? מי מהן תתעשר על חשבון הבעיה של הממלכה? והאם ממלכת פקעת על תושביה אכן תשרוד את הבצורת הקשה? האם תשוב הממלכה לפרוח ולשגשג תרתי משמע? האם שומקה ובצלסה יצילו את המצב ויעשה קירוב לבבות ושלום אמיתי בין השתיים? האם הפעם האלטרואיזם יביס את האגואיזם?
כל זאת תוכלו לגלות כאמור בתאטרון המדיטק בחולון, שעיבודו אומהם אינו נאמן למקור אך נושאו המרכזי נושא את אותו מוסר ההשכל חשוב.
ההצגה מתאימה לבני 5 ומעלה אך גם המתבגרת שלי (15) נהנתה ואודה שאפילו אני נהניתי בעצמי וחזרתי אחורה בזמן לנוף ילדותי.
מעבר לתוכן המופלא של ביאליק, החרוזים והבדיחות הבליחו מכל עבר ונרשמה הנאה צרופה. העלילה מוצגת בעושר תיאטרלי רב, התפאורות מגוונות ותלבושות מושקעות, המוזיקה והסאונד מוסיפים רובד נוסף לחוויה המופלאה ולשיריו של ביאליק, כשמוזיקה המלווה את הטקסטים המחורזים נעימה וקצבית וקאסט השחקנים מחליק לתוך התפקידים בתיאטרליות נעימה ומוקפדת.
השורה התחתונה ברורה! אם רוצים שצעירים בני דור ה-Z יכירו את ביאליק, מותר ואף רצוי לכופף ולשנות קמעה את יצירותיו.
הצוות של המדיטק עשה זאת בהצלחה רבה, וכך גם היום כמעט 100 שנה אחרי שהבליחה לחיינו המקאמה המופלאהה היא עדיין רלוונטית, מצחיקה וקסומה ובעיקר נגישה ומותירה בתודעה את ביאליק כשהיא שומרת נאמנה על רוחו של המשורר.
