פצצת אנרגיה צהובה

 צילום: ציבלין. אילומיניישן

 

אחרי שוברי הקופות "גנוב על הירח" (2010), הסיקוול "גנוב על המיניונים" (2013) והפריקוול "המיניונים" (2015) הגיע החלק השני בעלילות המיניונים, ספין־אוף ההמשך, שנקרא הפעם "המיניונים 2 - עלייתו של גרו".

שלא כמו במקרים רבים של להיטים בינלאומיים, בהם הסייד־קיקס מקבלים את הבמה הראשית, הפעם ובניגוד לסרט האחרון בסדרה שבו כזכור נעדרה דמותו של הגיבור, הארכי־נבל גְרוּ נתון שאפשר למיניונים להפוך לגיבורי הסרט, הפעם הם שבים לתפקידם המסורתי כעוזריו הנאמנים של גיבור העלילה ומשמשים בעיקר כהפוגה קומית. 

 

אם בסרט הקודם חיפשו "המיניונים" אחר ה"בוס גדול", אותו נבל־על שהם כה השתוקקו לשרת, שהרי בסרט הנוכחי גְרוּ הוא הרשע שאותו הם בחרו לשרת.

 

צילום: ציבלין. אילומיניישן

העלילה מתרחשת בשנות ה-70 ועוקבת למעשה אחר גרו בן ה-12, מעריץ שרוף של חבורת נבלי-על שאליה הוא מאד מעוניין להצטרף. אלא שבאודישן הקבלה שערכה החבורה לאיתור נבל נוסף שיצטרף אליהם במסע הרשעות כנגד האנושות, העניינים קצת משתבשים, וגרו, החמוש ביצורים הצהובים דוברי הג`יבריש המלבב, שמצאו להם כאמור מנהיג בדמותו, נאלץ להימלט על חייו ולנוס מפני חבורת הנבלים.

 

האנימציה בסרט מצוינת, במגבלות הז`אנר שלה – המיניונים מלאי הבעה ואופי, וגם הפעם ניכר כי ליוצרים אולפני יוניברסל ואילומיניישן הפקות, וגם ובעיקר לקהל היעד שלהם, אין שום צורך בהצדקות לוגיות או בלקח מוסרי. העיקר הוא האקשן – המצוין, הצחוקים – שהם גם לא רעים וכמובן הגסויות.

עם זאת בסרט החדש אין הרבה מה לחדש בעניין היצורים המשעשעים והפחוסים. הם עדיין צהובים, הם עדיין מדברים בג`יבריש צייצני, הם עדיין מלאי חיים וכיף ועדיין משרתים נבל תוך שהם מחבלים לו בלי כוונה בשאיפות הגדוּלה, ובכל זאת, הסרט מספק שעה וחצי של הנאה קלילה בעיקר בכל הנוגע לכמויות האקשן שמתובלות במנה נדיבה של גסויות, שובבות והומור.

 

  צילום: ציבלין. אילומיניישן

 

מה שבטוח הוא שעם ובלי קשר לסרט החדש היצורים המשעשעים, הפחוסים והצהובים האלה ממשיכים וכנראה ימשיכו גם בעתיד הקרוב לככב בחיינו בשלל פרסומות, משחקים לסמארטפון, ובעיקר במרצ`נדייז. הרבה מרצ`נדייז על תיקים וילקוטים, קלמרים ובקבוקים, כבובות ומשחקים, או במילים אחרות הדבר הצהוב שעושה הכי הרבה כסף בתעשייה מאז בובספוג...