יח"צ. צילום: שירן יצהרי
לפני כשנה, ביוני 2021 נפטרה הציירת והפסלת דינה רקנאטי בגיל 93, בשיבה טובה לאחר 70 שנות יצירה.
התערוכה "שערים" שנוצרה ביוזמת בנה, איש העסקים והפילנתרופ אודי רקנאטי, מייסד "קרן דינה רקנאטי לאמנות" שהוקמה עוד בחייה, מתוך רצון לשמר ולהפיץ את מורשת האמנות של אימו, מוצגת בימים אלו בגלריה גורדון בתל-אביב.
התערוכה היא בבחינת סגירת מעגל כלשהו, שכן תערוכתה הראשונה של רקנאטי בישראל הוצגה בשנת 1975 באותו השם בגלריה המדוברת.
"שערים" מורכבת מעשר עבודות פיסול של שערי ברונזה, אותם יצרה האמנית במשך השנים. כמו שאר יצירותיה גם ה"שערים" הם תוצר של חוויותיה וזיכרונותיה בהתייחסות לתרבויות עתיקות, לאדמה ולזמן.
יח"צ. צילום: אברהם חירקנאטי נולדה ב-1928 בקהיר, ושם חיה עד לנישואיה בגיל 18 לרפאל רקנאטי ממקימי בנק דיסקונט, אותו הכירה כשהיה כשליח "עלייה ב`" בקהיר.
השניים עברו להתגורר בלונדון ובהמשך גם בניו יורק, שם החלה (1960) רקנאטי ללמוד בבית ספר לאמנות והתוודעה לאמנות מערבית ומודרנית. עם זאת, המקום בו נולדה וגדלה היה נוכח מאד בעבודותיה לאורך כל השנים, בין השאר בעבודות בממדים גדולים שנעשו בהשראת הפירמידות והספינקסים.
צילום: סוזן לוירותי אופק מנהלת ואוצרת הגלריה "דינה רקנאטי לאמנות", שהכירה את רקנאטי עוד כמהימים שאצרה את התערוכה "קרוב" בתפן, המקיפה ביותר של עבודות רקנאטי שהוצגה אי פעם בישראל וכוללת עשרות עבודות של רקנאטי מתקופות שונות, מחומרים שונים ובטכניקות שונות, מעידה כי דינה היתה אישה חמה ונדיבה.
אופק מספרת כי רקנאטי פעלה במסגרות שונות כמו מועצת המנהלים של קרן תרבות אמריקה ישראל וחברת מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל בשנות ה-70 ובזו של בצלאל בשנות ה-80 , ובכך לדבריה נתנה במה לאמנות ולאמנים ישראלים שהחלו את דרכם בשנות ה-50 כמו דני קרוון, מנשה קדישמן, יגאל תומרקין ועוד.
יח"צ (רני רהב)אופק מציינת כי רקנאטי היא אמנית אבסטרקטית נעדרת אובייקטים או צורה מזוהה. אמנותה לדבריה "מתרכזת כביטוי של צבע, מרקם וקומפוזיציה ולכן יצירותיה ניתנות לפירוש אישי של הצופה".
ואכן, בתערוכת "שערים" כל שער שונה ממשנהו, חלקם גדולים, אחרים קטנים. בחלק מהם עמודים דקים ולא יציבים הנושאים את אבן העליונה (אבן הראשה), עמודים מחוספסים ומחורצים בשיני הזמן המעלים אסוציאציה לשערי מקדש פרהיסטוריים, לאותיות דפוס עבריות, לזכר ונקבה וגם מעלים את השאלה הבלתי נמנעת שערים למה? לעולם ולתקופות טובות יותר, לעתיד או אולי למעבר בין התקופה העתיקה למודרנית?
בתערוכה אף מוצגות תמונות אבסטרקטיות שממבט קרוב נראו לי כצילומי לווין.
יח"צ (רני רהב)את יצירותיה במהלך השנים יצרה רקנאטי מחומרים שונים: מאבן, מברונזה, משיש, מאלומיניום ועץ.
חלקן נעשו בסדרות וביניהן המיצב "מעבר" משנת 2000 המכיל 14 פסלים בגובה של למעלה משני מטר, דמויי דמויות נשיות המכוסות בבורקות מסורתיות, מחוסרות פנים או זהות שניתן להניח שהן שאולות ומזכירות את הנשים משנות חייה של האמנית במצרים.
צילום: סוזן לוימוטיב חוזר בעבודותיה הוא בד מכוסה אקריליק. לא פעם היא השתמשה בבד פשוט אותו צבעה בצבעים שונים שקיבלו משמעות שונה בכל עבודה.
בסדרה "רוחות מתכנסות" (2006 -7) למשל ישנו שימוש בבדים מודבקים על קנבס דו-ממדי מתוח נתון היוצר שני רבדים של בדים המוצבים בתנועה דוממת ובצבעים שונים ואילו בסדרה "טביעת אצבעות" (2017) קיים שימוש בצבעם הטבעי של הבדים.
יח"צ (רני רהב)בעבודותיה ישנה התייחסות רבה לנושא הספרים שאותם יצרה האמנית בחומרים שונים לרבות ספרים אמיתיים בגדלים שונים, שאותם צבעה בצבעי אדמה ושמיים כשהיא מושפעת מהאקספרסיוניזם האמריקאי המופשט.
רקנאטי, ששמה נותר יחסית אנונימי בציבור הישראלי הרחב, ושם משפחתה נקשר בתודעה הציבורית בעיקר עם אצולת ההון המקומית ופחות עם האמנות שלה, יצרה במהלך חיה מספר פסלי חוצות ופיסול אדריכלי כשהפסל שהכי מזוהה איתה הוא "גווילים" (1984) - ארבעה פסלי אלומיניום בגובה 2.60 מטר הצבועים בשחור ואדום המוצבים בחזית המבנה של "בית אריאלה" בתל אביב.
יח"צ (רני רהב)פסלי חוצות נוספים שלה מוצבים גם במרכז הקונגרסים בירושלים, במכון ויצמן ברחובות ונמל התעופה בן גוריון.
בתקופת הקורונה,לאחר מות בנה הצעיר, מייקל, מסרטן בגיל 58, חזרה רקנאטי לישראל לאחר כמעט 70 שנה בניו יורק ושבה לצייר כשהיא ישובה על כיסא גלגלים.
תערוכה של פסליה וציוריה, כולל עבודות מתקופת הקורונה, היתה אמורה להיפתח רשמית ימים לפני פטירתה ב"פורום" בהרצליה פיתוח.
תערוכת "שערים" בגלריית גורדון תהיה פתוחה במשך 3 שבועות.
שעות פעילות הגלריה: חמישי 11:00-17:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-13:00
