בשנתיים האחרונות, מרכז ענב הקטן שעל גג גן העיר בתל-אביב, לקח על עצמו משימה - לספק כמה שיותר תוכן לילדים.
בתוך כך, החל המרכז בשיתוף פעולה עם תיאטרון "משקפיים" במסגרתו הפך למעשה לבית הרשמי של התיאטרון.
ההצגה הבולטת מבין רפרטואר תיאטרון "משקפיים" היא "דו רה מוו" שזכתה בפרס הצגת השנה בפסטיבל אסיטז` (מרכז בינלאומי לתיאטרוני ילדים ונוער), שאת שלוחתו הישראלית ייסדה בארץ רכבי ניקולבסקי.
"דו רה מו" היא הצגה "מו"-זיקאלית חביבה המיועדת לילדים. את ההצגה כתבה והמחיזה שירלי יובל יאיר וביים לירון נח.
ההצגה מגוללת את סיפורה של משפחת פרות, אחיות, ששמותיהן המתחכמים מייצגים את דמותן: פרה-דיגמה - מנהיגת המשפחה; פרה-נויה - פרה מודאגת ומבוהלת; פרה-פרזה - הפרה היפה שאין לה כל כך הרבה יכולות חשיבה משל עצמה, ולכן היא חוזרת על דברי האחרים; פרה-פרצית - הצלמת המתעדת; ואחותם פרהל`ה, שחוגגת את מסיבת פרת המצווה שלה.
האחיות מתכנסות על מנת לחגוג לפרהל`ה את הפרת מצווה שלה, וזאת נדרשת לעמוד במבחן בגרות על ה"מו" שלה על מנת שתוכל להצטרף לשירת ההמנון המלכותי שאותו צריך לגעות יחד בדיוק מוחלט.
אלא שאז מתברר שפרהל`ה אינה מצליחה לגעות כמו שאר אחיותיה משום שיש לה "מו" שונה משלהן.
צילום: יולי בירןהאחות הבוגרת פרה-דיגמה מחליטה כי פרה`לה תורחק מאחיותה ותצא לחופשה במרעה מרוחק שם היא תוכל להתאמן על ה"מו" שלה. פרהלה אכן יוצאת לבדה במטרה להתאמן, אולם דווקא שם, רחוק מאחיותיה היא מפתחת לעצמה מודעות ליכולותיה ודבקה בשונותה ובכישרונותיה החדשים.
אחותה - פרה-נויה, מגיעה למרעה המרוחק לביקור, ושתיהן נזכרות בחוויות משותפות. פרהל`ה אומנם מבטיחה לה להשתדל, היא מתאמנת, מנסה ומתאמצת להוציא "מו" ישר אבל ה"מו" שלה אינו מבריא - יוצא לה "מו" ששר.
תוך כדי מתגבש לו חלום חדש, פרהל`ה משלימה עם זה שהיא שונה. היא חפצה להגשים חלום, להפוך לזמרת ומבינה עד כמה חשוב לה לבטא את עצמה. היא מתעקשת להצטרף לשירת ההמנון אך מבלי לוותר על ה"מו" שלה.
האחיות מצידן לא מקבלות את גחמתה, הן מתעקשות שהיא תהיה כמותן, וקשה להן לקבל את בחירתה.
פרה`לה שמתקשה להיות נאמנה לעדר ללא חופש הבחירה, מתאמצת להסביר להן שהיא בדיוק כמוהן והשוני טמון רק בקולה. הן מצידן מחליטות להחרים אותה.
פרה`לה מיואשת. בצר לה היא יוצאת בכוחות עצמה אל העולם הרחב, ועוברת לעיר.
יום אחד כשהיא מזמרת להנאתה במקלחת שומע אותה אמרגן ומתלהב משירתה. הוא מסביר לה שיש לה כישרון מיוחד ומבהיר שאסור לה לוותר עליו. הוא מבאר שהחלום הוא חלק ממנה ומציין כי "פרה ללא חלום היא ריקה מבפנים".
משום שפרהל`ה אינה יכולה לוותר על מהותה כפרה אך חולמת להיות זמרת, היא עוברת תהליך אישי במסגרתו היא מתחילה להיות מכוונת לעצמה.
היא מגלה שיש לה עולם פנימי. פתאום יש לה אינטרוספקציה, היא מתלבטת, ולבסוף אף בוחרת להציב את עצמה במרכז - לסמוך על עצמה ופחות על הקבוצה. לתת לאני שלה מקום תוך פרדיגמת חשיבה מודרנית ואינדיבידואלית בעלת מיקוד שליטה פנימי, המובילה אותה להבנה שעליה להישאר נאמנה לעצמה.
כך היא מתחילה להופיע ברחבי העיר, והמופע שלה זוכה להצלחה רבה.
אחת האחיות - פרה-פרזה, מוזמנת להופעה ושאר האחיות בוחרות להצטרף אליה ולראות את אחותן הצעירה במופעה. כולן מתלהבות מהמופע ומזמינות את פרה`לה לחזור אליהן לאחו.
המופע מסתיים בשירה כי כל אחת מהן צריכה "מו" קטן בלב, שיזכיר לה שהיא מיוחדת באופן שייחודי לה, "מו" שיכוון אותה ויזכיר לה מה היא באמת אוהבת.
המחזמר מרתק וממחיש את הרצון להיות חלק מהעדר אך מדגיש גם את החשיבות בשמירה על האני הפרטי והמיוחד ששייך לכל אחד ואחת.
השחקניות מעולות ונדמה שהן נהנות מאוד להופיע: פרה-פרצית - תמיד עם מצלמה, יוצאת לכל מקום ובכל זמן הכל כדי להשיג תמונה, פרה-פרזה - חוזרת על דברים שנאמרו, פרה-דיגמה - האחראית והבוגרת, פרה-נויה - שנבהלת מכל דבר וכמובן פרהל`ה שהגשימה חלום והוכיחה לקהל שתמיד מומלץ להישאר נאמן לעצמך, ללא ספק מסר חשוב ומוווויוחד....
