אילוסטרציה, צילום: אתר pixabay
הכל בסדר, טוהר אומרים. למרות הכל, הכל בסדר. למרות הקשיים והבעיות והאכזבות והכישלונות והחוסר שיש לנו. למרות כל זה, הכל בסדר. טוהר, קבוצת הישויות שאני מתקשר, החלו להעביר את נקודת המבט הזו במסרים שלהם לפני אי אלו שנים. בשנת 2017 הפכה נקודת המבט הזו לספר שהוצאתי לאור, שנקרא "הכל בסדר – החיים בעידן שאחרי 2012".
שלא יהיה ספק: זה שהכל בסדר אינו אומר שטוב לנו. מנקודת המבט של הרוח הכל בסדר, ומניסיוני, ככל שאנו מתחברים לצמד המילים הללו ומטמיעים את משמעותן, מתמוססים ביקורת ואשמה ובושה וכאב, ויש בנו יותר נינוחות ועדינות ורווחה. אבל חשוב לא לברוח מהחוויה שלנו ביום-יום לעולם הרוח: אם קשה לנו בחיים, אם אנחנו לא מרוויחים מספיק כסף, אם אנו במריבות עם עצמנו ו/או עם אנשים בחיינו, אם יש לנו מחלה בגוף, אם אנו גרים במקום שאנו לא רוצים לגור בו או עובדים בעבודה שלא טוב לנו לעבוד בה, חשוב לשנות את זה.
אנחנו ראויים לחיות חיים טובים, אין סיבה להתפשר.
כיצד עושים את המעבר מהתודעה הרגילה שלנו, שיש בה אשמה וביקורת ובושה וטענות, שיש בה כעס וכאב ולפעמים גם שנאה, לתודעה שיודעת שהכל בסדר, תודעה של נינוחות ורווחה ועדינות?
הכלי שטוהר מציעים להשתמש בו הוא שאלה אחת פשוטה: מה טוב במה שנתפס כ"לא טוב"?
כלומר, מה טוב בביקורת העצמית? מה טוב ברגשי הנחיתות? מה טוב בהתנשאות? מה טוב בחרדות שלי, בדיכאון? מה טוב בזה שאני לא מרוויח מספיק כסף? מה טוב בזה שאין לי זוגיות? מה טוב בזה שעליתי במשקל?
השאלה הזו יכולה להיות הזויה. הרי כל הדברים האלה עושים את החיים שלנו לקשים יותר. זה לא נכון באופן גורף – יש אנשים שלא רוצים להיות רזים או לא רוצים להיות בזוגיות, למשל – אבל מרבית האנשים היו רוצים לחיות בלי דיכאון, בלי חרדות, בלי ביקורת עצמית, עם הרבה כסף, זוגיות טובה מעט קילוגרמים (באופן בריא, כמובן). אז איך זה יכול להיות שיש בכל זה משהו טוב? אני לא אענה על השאלה הזו, אבל אני רוצה להסביר מדוע היא חשובה.
לפזר את ענן האבק הרגשי
אנו רוצים להפסיק את אותם הדברים שאנו מגדירים כלא טובים, לצאת מהם, לשנות אותם. יש בנו התנגדות קבועה, כמעט אוטומטית, לכל זה. לכן, כאשר אנו מתמודדים עם אותם הדברים, עשויה להיות בנו הרגשה לא נוחה שיכולה להתבטא בהתבאסות, מסכנות, ביקורת וכעסים על עצמנו או על אחרים. ההתנגדות שיש בנו גורמת לסבל, ומעמיקה את הבור שאנו רוצים לצאת ממנו.
ההתנגדות לבעיה יוצרת ענן אבק רגשי, שלא מאפשר לי לראות עם מה אני מתמודד, ולהבין מה עליי לעשות כדי לשנות את זה.
איך אני מפזר את ענן האבק? הדרך האפקטיבית ביותר שאני מכיר היא להסכים להיות בבעיות כפי שהן. כאשר אין בי התנגדות לבעיה ואין בי רצון שהיא כבר לא תהיה, הראיה שלי נעשית בהירה יותר, ואני יכול יותר בקלות לזהות מה גורם לבעיה ואיך לטפל בה.
כאשר אני נכנע למצב שאני רוצה לשנותו, אני לא מוותר על הנחישות שלי להביא לשינוי – אני מעמיק לתוך הבעיה כדי לזהות את הגורם לבעיה.
השאלה "מה טוב בזה?" יכולה לעזור לי להגיע לכניעה.
כשאני מבין מה טוב במצבי הכלכלי, בזה שעליתי במשקל או שאין לי זוגיות; כשאני מבין מה טוב בדיכאון שלי או ברגשי הנחיתות; אני יותר מקבל את המצב ופחות מתנגד אליו. ככל שיש בי יותר קבלה עצמית, אני יכול לראות טוב יותר עם מה אני מתמודד, ומהי הדרך הטובה ביותר ליצור את השינוי שאני רוצה ליצור בחיי.
* הכותב מתקשר עם ישויות בכלל ועם קבוצת טוהר בפרט, מנחה סדנאות ללימוד תקשור, עיתונאי וסופר.