עברי, דבר עברית צחה!

 

160 שנה חלפו מאז נולד מי שמייחסים לו את הטייטל "מחייה השפה העברית" - הלוא הוא אליעזר בן יהודה, ויום הולדתו הוא כידוע גם יום הלשון העברית. האיש שנלחם את מלחמתה של השפה העברית נולד בליטא וראשית ההיכרות שלו עם הספרות העברית הובילה מאוחר יותר לדבקות אובססיבית של ממש בצורך להשליט את העברית על העם היהודי בארץ ישראל. אך בשם האמת ההיסטורית יודגש כי התואר המכובד "מחייה השפה"  המיוחס כאמור לבן יהודה הוא אינו בקונצנזוס.  כבר בתקופתו היו מי  שהתנגדו למיתוס שנוצר סביבו כ"מחיה הלשון" - ובראשם ש"י עגנון וח"ן ביאליק.

 

 

אך בטרם נתפלמס בענייני עגנון, ביאליק, בן יהודה נציין כי לא סתם יש מי שגורסים כי העברית שפה קשה היא. המכון האמריקאי לשירותי חוץ, דירג את רמת הקושי הצפויה לדוברי אנגלית ללמוד שפות זרות ולימוד השפה העברית דורג הקטגוריה השלישית, הנחשבת כמכילה "שפות קשות במיוחד", הדורשות כ- 1,100 שעות לימוד לפחות לאורך 44 שבועות. העברית אגב נמצאת בקטגוריה האמורה לצד אמהרית, בולגרית, צ`כית, יוונית, איסלנדית, טורקית, תאילנדית, רוסית ופולנית.

 

 

הקושי של הלשון העברית והצורך להחיותה העסיקו גם את ביאליק כבר בגיל צעיר מאד. על יוזמתו להרים תרומה בנושא זה מעיד אחד מחבריו לספסל הלימודים בישיבת וולוז`ין: "התעורר רעיון תחיית השפה העברית בדיבור, `לחדש את נעוריה כקדם`. נוסדה לשם כך אגודה ראשונה באודסה ואחריה בוורשה בשם `שפה ברורה`. אולם השפה במסגרתה הצרה בזמן ההוא, שפת התנ"ך, הייתה ענייה ולא הספיקה לדיבור (...) ביאליק הגה רעיון לבוא לעזרתם"  (ד` גולדשטיין, "מתחילתו של ביאליק", דבר, 23.11.1934). למעשה, במקביל ל"תחיית הלשון" של אנשי ירושלים (אליעזר בן־יהודה, דויד ילין, זאב יעבץ, יחיאל־מיכל פינס ואחרים) התחולל תהליך דומה גם בחוג אודסה – חוג שמדיניוּת הלשון שלו הייתה אולי מאופקת יותר מזו של ה"ירושלמים", אך גם אחראית ומבוססת יותר. רק מחמת המרחק והנתק שבין אודסה לארץ־ישראל לא השפיעה מדיניות הלשון של אנשי אודסה על העברית המדוברת בארץ־ישראל.

 

 

ביאליק וחבריו ייחסו לבן-יהודה להיטות יתר לחדש מילים בלא לנצל די את העושר הלשוני הצפון ברבדים ההיסטוריים של השפה העברית וסלדו מחידושים הללו ואף הציעו חלופות משלהם, אך עד־מהרה הבינו שחידושי ה"ירושלמים" כבר הופנמו בפי העם, ואת הנעשה אין להשיב. ביאליק מצידו ראה פסול בהעשרה מואצת ומלאכותית של הלשון, בתהליך שדימה ל"בית חרושת של מילים חדשות"; ומכאן גם הסתייגותו מעיתוניו של בן-יהודה, שופעי החידושים הזרים, אשר בהם ראה "מוקצה מחמת מיאוס" (ראו: איגרות ח"נ ביאליק, ב, בעריכת פישל לחובר, דביר, תל-אביב תרצ"ח). "אין לכם כל מקצוע שבתורה שביאליק לא עשה בו", כתב עגנון בדברי ההספד שלו לביאליק: "כינס את האגדה ופירש סדר של משניות וסידר את שירי רבותינו המשוררים הראשונים (...) והוסיף על לשוננו אוצר טוב וחישל את הלשון ונתן לנו פה" (ש"י עגנון, "על ח"ן ביאליק", מסוד חכמים, שוקן, ירושלים ותל-אביב 2002). דרכו של ביאליק בחישול הלשון העברית ובהעשרתה הייתה כאמור לרוחו של עגנון, וזאת בניגוד לדרכו של בן-יהודה אשר קוממה את דעתו.

 

 

חשיבות רבה בהחייאת השפה העברית שמורה גם ל"גדוד מגיני השפה",  שנוסד על ידי בני נוער ופעל בשנות ה-20 של המאה שחלפה תוך ניהול מאבק חסר פשרות להשלטת הלשון העברית במרחב הציבורי של היישוב היהודי, וגם במרחב הפרטי והאינטימי. רוב החברים בגדוד זה היו תלמידי הכיתות הגבוהות מגימנסיה "הרצליה", פועלים, תלמידות בסמינר לוינסקי, תלמידי בית הספר למסחר ופקידים, ואליהם הצטרפו גם בני נוער ירושלמים, ואחר כך חברים מכל רחבי הארץ , שהיוו למעשה קבוצה גדולה שנאבקה בשנים ההן על ביסוס מעמדה ההגמוני של העברית ביישוב ועל כך יעיד יותר מכל המנון הגדוד "מִפְלָגוֹת אֵין לָנוּ; / אֵין גַּם תָּכְנִיּוֹת, / מְאֻחָדִים אֲנַחְנוּ / עַל כָּל הַחֲזִיתוֹת. / בּוֹאוּ, אַחֲרַי, בּוֹאוּ, / שֶׁלָּנוּ הֶעָתִיד / כִּי סִיסְמָתֵנוּ: / יְהוּדִי, דַּבֵּר עִבְרִית!".

 

 

בשירו של ירון לונדון, אליעזר בן יהודה הוא כותב "כמו הנביאים הקנאים לשם / הוא קינא לפועל ולתואר ולשם. / ובחצות, העששית בחלונו, / היה רושם במילונו תילי תילים / מילים יפות, מילים עפות, / מתגלגלות מן הלשון. / אליעזר, מתי תשכב לישון / הן קומתך כמעט אפיים שחה / והעברית אשר חיכתה אלפיים / היא תמתין לך עד בוא השחר. / אליעזר בן יהודה, / יהודי מבדח, / מילים מילים, מילים מילים, / הוא בדה ממוחו הקודח". אלא שלמרות פועלו של בן יהודה, ביאליק סירב להכיר בו כ"מחיה הדיבור העברי". בישיבה של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים (אשר דנה בשאלת הקמת קתדרה ליידיש) התריס ביאליק בינואר 1928: "אי אפשר לומר שרצונו של בן-יהודה, כשהתחיל בראשונה לגמגם בביתו עברית, היה גורם מכריע בתחיית השפה העברית" (הוגו ברגמן, "ביאליק שבעל פה", הארץ, 22.7.1935). באותה ישיבה פיקפק ביאליק בעצם יכולתו של היחיד להשפיע על גורלה של שפה, וטען שתנאים אובייקטיביים וחוקי ברזל היסטוריים הם שגוזרים על שפה כליה או תחייה.  כך או אחרת, מילות השיר של לונדון מייטיבות לתאר את מפעל חייו של אליעזר בן יהודה, שנולד כאמור היום לפני 160 שנה (כ"א בטבת תרי"ח).  לא בכדי, היום הזה הוא גם יום המודעות לקידום מעמדה של הלשון העברית בארץ ובעולם.

 

 

בלתי אפשרי לסיים כתבה בנושא השפה העברית מבלי להזכיר את רוביק רוזנטל, מעין ארכיאולוג של ההווה הלשוני, של העברית הישראלית. רוזנטל, לשונאי, סופר וחוקר השפה העברית, ביסס את מעמדו כאוטוריטה בתחום העברית, בעיקר בצד האטימולוגי של השפה, לאחר שבשנת 1997, ו החל לכתוב במעריב את המדור "הזירה הלשונית". ב-2004 זכה רוזנטל בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה על פעילותו בתחום הלשון. לפני 14 שנים פרסם רוזנטל את ספרו "חדוות הלשון" בו הוא הצביע על שלוש מגמות מרכזיות בהתפתחות העברית הישראלית בשנים האחרונות, מגמות (מדאיגות בעיקרן) שבלטו כבר במדורו "הזירה הלשונית" וצברו תאוצה וספק אם תיבלם מתישהו, השנייה "עברית בשלל שפות", העוסקת בחדירת האנגלית לעברית (שפת ההיי-טק, שפת האינטרנט והצ`ט, שפת הניו-אייג` ועוד) והשלישית רידודה הנמשך והמואץ של השפה העברית תוך אימוץ הסלנג ושפת הרחוב. "העברית החיה מתרדדת, נשחקת, מאבדת את המטענים התרבותיים שלה. יש בעברית הישראלית נטייה הולכת ומתעצמת להיעלמות ניואנסים ולהשתלטות של מעט מילים על הרבה משמעויות. בכך משקפת העברית הישראלית את המחלה הישראלית של ההליכה אל המכנה המשותף הנמוך והרדוד, את גסות המחשבה וההתנהגות הצומחת באתרים רבים של הישראליות".

 

 

 

אמש נערך לשון ראשון - כנס השפה העברית ה-11 בשיתוף משרד התרבות והספורט. השנה הכנס עמד בסימן 70 שנה למדינה. עשרות אנשי אקדמיה, מרצים, אנשי רוח, חוקרים, סופרים, משוררים, יוצרים, שחקנים, וזמרים לקחו חלק במושבים ובהפקות מקור ייחודיות לכנס השפה אשר ביטאו את שלל גווניה של השפה העברית והתרבות הישראלית במהלך 70 שנות מדינה. את הכנס פתח טקס הענקת פרס ראש הממשלה ללשון עברית על שם אליעזר בן יהודה במעמד שרת התרבות הגב` מירי רגב, ובהנחיית יואב גינאי ואחריהם הופיע הזמר עומר אדם שאירח את דיויד ברוזה בחיבור מוזיקלי מפתיע. המופע הציג שירי משוררים, שהפכו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית ואת מיטב הלהיטים. בערבו השני של הכנס התקיים, זו השנה החמישית, טקס הענקת פרס ראש עיריית ראשון לציון על שם מאיר אריאל, בהנחיית נועם גילאור. הפרס ניתן על יצירתיות בשפה העברית והנחלתה לרבדים שונים באוכלוסייה. יו"ר ועדת השופטים השנה היה ד"ר רוביק רוזנטל. בערב זה התקיים מחווה ללהקת צלילי הכרם, שהיוותה שיקוף אותנטי לחברה הישראלית ונוסדה בקום המדינה. הכנס התפרס על פני ארבעה ימים, והציע לצד רפרטואר מובחר של מופעי מוזיקה ייחודיים (עמיר בניון, חנן בן ארי, קרולינה, שלומי סרנגה, דקלון, שירן אברהם, בקונצרט מחווה ללהקת צלילי הכרם, בליווי תזמורת פירקת אל נור), דיונים על השפה מזוויות שונות: שפת הפריפריה, שפת התנ"ך, שפת הילדים, שפת הקעקועים ועוד. 

 

 

לרגל שבוע העברית, מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), וקבוצת קניוני עופר משתפים  פעולה במסע פרסומי שתכליתו לרומם את קרנה של השפה העברית ולחזק את הקשר בין אזרחי ישראל לתרבות הישראלית. במסגרת שיתוף הפעולה, הוצבו ברחבי הקניונים שלטי חוצות מגוונים שנועדו להצביע על תופעה לשונית כלשהי. כך למשל חלק מהשלטים מאתגרים את הקוראים לנסות ולהגיד/ לקרוא מילים ארוכות (15 תווים) כמו "וְלִכְשֶׁלְּתַרְנְגוֹלוֹתֵיהֶן", "וּכְשֶׁבִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם", "וּלִכְשֶׁתִּתְפַּרְסֵמְנָה". לצד אלה יקדמו את באי הקניון שלטים ובהם אוסף מילים שהצליל שלהן מחקה את המשמעות שלהן כגון "זמזום", "צלצול", "ליקוק" או מילים בעלות משמעות קרובה כגון "שתיקת הקטרים" (שומעים את שקשוק גלגלי הרכבת?), מטבעות לשון המורכבים משתי מילים נרדפות כגון "תם ונשלם", "בראש ובראשונה", "מוכן ומזומן", "מבטן ומלידה" וגם משפטים שקשה לומר אותם מספר פעמים ברצף, כגון "כבשה כיבסה כביסה", "בקבוק בלי פקק", "ששי ושסה שמו שום בשוסי".

 

 

חברת תנובה השיקה קמפיין בסימן חגיגת עברית על גבי קרטוני החלב שלה, בשיתוף האקדמיה ללשון עברית. אם גם אתם לא מכירים את המילים "גלגשת", "תחפיף - קרטוני החלב ידאגו לעשות כן באמצעות איורים משובבי נפש. קרטוני החלב מסוג 3%, מהדרין, בד"צ, 1% וליטר וחצי 16 עוטרו כאמור בעיצובים שונים של מילים עבריות, אשר פחות מוכרות מתוך מטרה לחבר את הילדים והמבוגרים כאחד לשפה העברית.

 

 

חברת ישראטויס המתמחה בייצור משחקי קופסה, מציעה ערכות יצירה במגוון סגנונות לעיצוב והכנה של תכשיטים בעיצוב אישי עם חרוזי אותיות בעברית להוספת שמות, איחולים וברכות. למעשה, ישראטויס היא החברה היחידה בארץ המשווקת ערכות מסוג זה המוצעות עם אותיות בעברית.

 

 

חברת artNsmart מציעה את "לימודיסק" - משחקי לימוד אותיות בעברית בצורה קלה ומשעשעת לילדיםבגילאי 4 עד 6. המשחקים פונים אל הילד בשמו הפרטי תוך סיפור מבוך המכוניות הגדול ומסעו של דוני בחיפוש אחר אותיות א - ב. הסיפור הדמיוני, מספק תוכן רגשי לעלילה יחד עם העברת הוראות המשחק לילדים.

 

אתר HAPPY TIMES שהוקם בכדי לתת מענה לצרכנים הפרטיים בתחום ימי ההולדת והמסיבות מציע חבילת חותכני פלסטיק איכותיים בצורת אותיות בעברית - המתאימים לבצק סוכר, עוגיות ושוקולד.

 

 

 הלייבל הניו יורקי הגברי  Ovadia & Sons פרי עיצובם של התאומים שמעון ואריאל עובדיה בעלי השורשים הירושלמים (נולדו בישראל וגדלו בה עד גיל 4, אז המשפחה היגרה לניו יורק), משלב במערכות הלבוש שלו הכוללות חולצות וכובעי קסקט כיתובים שעליהן מתנוסס בעברית השם "עובדיה & סנס" או/ו האותיות ע או ס. מגזין האופנה "ווג" ציין כי על החולצה מופיעה מנורה שהיא בבחינת "סמל שהוא סממן עברי".

 

 

קוק סטור (בן יהודה 141 בתל אביב) מציעה תבניות אפייה מסיליקון ליצירת אותיות משוקולד/בצק סוכר אותיות בפונט ענבר. הוראות השימוש פשוטות: יש ליצוק שוקולד או בצק סוכר, להקפיא כ10- דקות, וללחוץ בקלות. ניתן לשמור את האותיות בקופסה אטומה במקרר עד לשימוש.

 

 

עומר הברון, להלן ג`ימבו ג`יי ולהקת ספא מציגים את השיר "אמא" העוסק ביחס האמביוולנטי לשפה העברית. מצד אחד – קינה על גסיסתה של השפה ומהצד השני – המודעות לכך שבלתי ניתן להחיותה מחדש. בשיר ג`ימבו ג`יי מתרפק על העברית שאמא שלו קידשה, אך נדמה כי הוא מבין שהעברית ההיא כבר "שותקת, אילמת"… השיר נפתח בשאלה מהותית – "מי יגיד קדיש על העברית בעברית"...

 

 

בחנות התכשיטים המקוונת  ZV תכשיטים ועיצובים מציעים שרשרת גולדפילד עם תליון אות בעברית (כל אות - לבחירתכם, בהזמנה אישית) . השרשרת ארוכה ובעלת נוכחות מרשימה.

 

 

"לאבד את הראש" הוא משחק רביעיות מהנה להעשרת השפה העברית. המשחק מכיל 44 קלפים שאוירו ע"י מועסקים בעלי אוטיזם ומתארים ניבים ופתגמים. הקלפים מחולקים לפי נושאים כגון צבעים, התמודדות, חיות ועוד. בכל נושא ארבעה קלפים עם פתגמים או ניבים המשלימים יחדיו רביעיה. אופציה נוספת, להשתמש בקלפים כמשחק פנטומימה משעשע כאשר כל משתתף בתורו לוקח קלף וצריך להעביר את הביטוי המופיע בו באמצעות פנטומימה.