אופנה שאפשר להרגיש איתה טוב: תכירו את REALS

יח"צ

 

יש אנשים שלא נוגעים בתוצרת יד שנייה. ויש את ההפך הגמור – כאלה שלא מבינים איך אפשר לקנות אחרת. עבורם, כל חולצה חדשה מדי מרגישה כמעט חשודה, וכל פריט עם היסטוריה – הוא סיפור שלא נגמר.

 

חנויות יד שנייה הפכו בשנים האחרונות להרבה יותר מטרנד חולף; הן הצהרה של צרכנות חכמה, בחירה סביבתית, ולעתים גם צורך כלכלי. אבל מעל הכול – הן מקום שאפשר למצוא בו אוצרות. כאלה שאין שני להם, ושמרגישים כאילו חיכו רק לך בקצה הקולב.

 

עיצוב תמונה: עינת פילוסוף

 

 

אני אי-שם באמצע. נהנית מרכישת אונליין של פריטים חדשים, אבל הכי אוהבת ששכנה סטייליסטית מביאה לי שקית ענקית ואומרת: "שלך!" אז מצאתי את עצמי בוקר אחד נכנסת לסניף של REALS בראשון לציון – לא מתוך תכנון, אלא יותר כי עברתי ליד, ראיתי את השלט ועצרתי מתוך סקרנות.

 

הסניף שבו ביקרתי הוא ענק, מרווח, מסודר ונעים להסתובב בו. אין בו תחושת עומס או בלגן כמו שמאפיינת לפעמים חנויות יד שנייה – להפך. הבגדים תלויים לפי קטגוריות: נשים, גברים, ילדים, אקססוריז, בגדי חורף וקיץ, בגדי ים ונעליים, תאי הלבשה וחלל מרווח בהחלט.

 

במקרה שמעתי עוברת אורח, שמילאה עגלה בדרך לתאי ההלבשה, זורקת למוכרת: "לא מבינה איך זה קרה, באתי רק בשביל טופ לאימון כושר".

 

מאחורי REALS עומד סיפור מרשים: הרשת הוקמה ב-2013 מתוך חזון חברתי וסביבתי, ופועלת בשיתוף עמותת שק"ל.

 

כ-40% מהעובדים הם אנשים עם צרכים מיוחדים, מה שהופך את הקנייה גם למשמעותית. הבגדים שמגיעים לחנויות נאספים מתרומות פרטיות ומעודפי ייצור, עוברים מיון קפדני, והפריטים שמתאימים נמכרים כפי שהם – לא מתוקנים, לא מכובסים, רק במצב טוב.

 יח"צ

 

מסתבר שמאחורי REALS עומד אבי אביקר, יזם ישראלי שחזר מארה"ב עם חזון. אחרי עשור בחו"ל, שם נחשף לתרבות היד השנייה האמריקאית, אביקר הבין שיש פער תפיסתי עצום בין המדינות. בארה"ב הוא ראה אנשים בעלי אמצעים שקונים בגאווה בחנויות יד שנייה, בעוד שבישראל זה נקשר בעיקר למעוטי יכולת. המפגש הזה שבר אצלו סטיגמות ונתן לו השראה להקים את REALS ב-2013 כחנות קטנה במדרחוב בירושלים.

 

 

הרשת מפעילה מספר סניפים ברחבי הארץ – מתל אביב ועד מודיעין, מירושלים ועד רמת גן – וכל סניף מזמין לגלות אוצרות קטנים במחירים ידידותיים, עם ערך מוסף שגורם לך לצאת לא רק עם פריט חדש, אלא גם עם תחושת סיפוק.

 

התהליך שהבגדים עוברים הוא משהו שלא חשבתי עליו קודם. בכל חודש מגיעים כמיליון פריטים למרכז הלוגיסטי בראשון לציון. מיליון! רובם תרומות של אנשים פרטיים ומקצתם עודפים של חברות או חנויות שנסגרו. אבל רק אחד מכל עשרה פריטים יגיע למדף. הסלקציה קפדנית, וזה מה שמרגיש במרחב הנעים של החנות - אין ערימות, אין בלגן, רק דברים שבאמת שווה לבחון.

 

ביציאה מהחנות קלטתי את אותה בחורה של "רק טופ לכושר", עם שתי שקיות גדולות. ולגביי? לא מצאתי בגדי וינטג׳ קלאסיים (אם כי ציפור לחשה לי שבסניף של דיזנגוף סנטר - אמצא לא מעט כאלה), אבל כן יצאתי עם ג׳ינס ב-40 ש"ח, תיק ב-4.90 ש"ח, והבטחתי לחזור עבור כל אותם בגדים יומיומיים במצב מעולה כשהילדה צריכה "חולצה לבנה" לבית הספר.