צילום: רד קייפ
אני בטח אשתעמם בסרט, חשבתי לעצמי כשישבתי באולם, מוקפת בילדים נרגשים לקראת "אופססס, הממלכה השתגעה". עוד סרט אנימציה שמציג את עצמו כמרדני, כפורץ דרך, כשונה. ובכן, בחלוף 94 דקות אני יכולה לומר שצדקתי, אך גם טעיתי.
הסרט של סטודיו Magic Frame Pictures הפתיע אותי - למרות כל האכזבות המובנות שיש לי ממנו, בסופו של דבר... די נהניתי. וזה מבלבל אותי עד עכשיו.
העלילה מתחילה עם מונטאז׳ אלגנטי של נסיכות (מובחנות להחריד בעיצובן) שנחטפות על ידי המכשף קזאבור, שאוסף אותן כמו בובות לאוסף האישי שלו. מרענן כפתיחה!
ואז אנחנו מתמקדים לסיפור העיקרי ופוגשים את מינה, הנסיכה המרדנית שאינה מעוניינת להינשא לכל אותם מועמדים מכל קצוות הממלכה שאביה מנסה לשדך לה.
צילום: רד קייפ
כצפוי, מינה נחטפת גם היא על ידי קזאבור. אביה, בניסיון נואש להשיבה, מבטיח כי כל מי שיחלץ את בתו – יזכה לא רק בידה, אלא גם בממלכה - החלטה שדוחפת את רונין, בחיר ליבה הפשוט מהכפר, לצאת למסע ההצלה המאתגר.
בדרכו הוא פוגש את כל הדמויות הקלישאתיות: המכשף הרשע, דרקונית יורקת אש, וכמובן דב מדבר חמוד שמצטרף למשימה. כמובן, כמובן וכמובן. כל אחד מהם תורם את חלקו למסע המשעשע והמפתיע.
אלא שגם מינה אינה יושבת בצד. היא פועלת, נלחמת, מתכננת. היא מנסה לשחרר את עצמה ואת שאר הנסיכות שהפכו לפסלי זהב ומוכיחה שנסיכות יכולות להסתדר לבד, תוך שהיא מוכיחה לכולם ממה היא עשויה.
בנקודה הזו הסרט משחק איתי משחק מוזר - הוא מתקרב להיות באמת מעניין, לרגע... אבל אז שוב חוזר לנוסחה הבטוחה והמוכרת.
הפרדוקס הזה מלווה את הסרט מתחילתו ועד סופו. העיצוב של מינה מופרז עד כדי גיחוך (מי צריך שפתיים בגודל הזה בסרט לילדים?), אך הדיאלוגים שלה חדים ומצחיקים. כמו כן, למרות שהיא כאמור דמות אקטיבית שיוזמת ופועלת, בסופו של דבר היא עדיין זקוקה להצלה גברית. מבאס!
בעניין הזה, הסרט עובר בקושי, אם בכלל את "מבחן בכדל" - אותו מבדק פשוט שבוחן ייצוג נשי בסרטים, שכדי לעבור אותו, הסרט מוכרח לכלול: לפחות שתי דמויות נשיות בעלות שם, שמדברות זו עם זו, על נושא כלשהו שאינו גברים.
האנימציה לעומת זאת - מרשימה בכל קנה מידה. במיוחד כשמבינים שמדובר בסטודיו עצמאי ולא באימפריה כמו דיסני או דרימוורקס. הצבעים פה עשירים, התנועות זורמות, וסצנות האקשן באמת מסחררות.
צילום: רד קייפהסרט, בבימויו של אלכס ציטסילין ("מלכת השלג"), נכתב על ידי אנליסה להביאנקו וג׳פרי ספנסר ("סקובי דו"). אורכו 94 דקות והוא מדובב לעברית, כך שכל המשפחה תוכל ליהנות מהחוויה.
הדיבוב עושה עבודה נהדרת, עם ביצועים קוליים שממש משדרגים את הדמויות. במיוחד בולטים המדבבים של מינה ורונין, שמצליחים להעביר את הכימיה ביניהם היטב.
שיר הנושא, מבוצע על ידי ענבל רז - יוצרת תוכן פופולרית עם למעלה מחצי מיליון עוקבים בטיקטוק, שאחרי כישלון בריאליטי מוזיקלי מצאה את דרכה חזרה לזמרה דרך הקולנוע.
אז מה הסיפור שלי? אם הסרט אכן מבדר, מצחיק ונראה טוב, מדוע אני עדיין מרגישה שמשהו חסר בו? אולי כי "אופססס" הוא קצת כמו ילד מתבגר שמציג כסות מרדנית מול הסביבה אבל בסוף מתייצב בבית לארוחת ערב בדיוק בשעה בשבע. הוא רוצה להיות "שרק" - סרט שבאמת פירק את הז׳אנר - אבל בתכלס הוא לא באמת מוכן לקחת את הסיכונים הדרושים לכך.
והנה הדבר המוזר: למרות כל הביקורת שלי, יצאתי מהסרט הזה עם חיוך. הילדים שישבו לידי צרחו מהתלהבות בכל פעם שהדרקונית הופיעה על המסך. ביורן, הדב המדבר, גרם לי לצחוק בקול רם לפחות פעמיים. ואפילו נתפסתי מגניבה כמה חיוכים כשמינה ירקה איזו בדיחה שנונה.
אז מרדני הוא לא, מהפכני בקושי, אבל הוא בהחלט מבדר ותאמינו לי זה לא מעט.
בקיצור, אם אתם מחפשים בידור משפחתי לחופשת הפסח, תנו ל"אופססס, הממלכה השתגעה" צ׳אנס. אולי לא תצאו ממנו עם תובנות מטלטלות על החיים, אבל ייתכן מאוד שתצאו מחויכים – בדיוק מה שצריך בימי החג המבאס הזה!
