צילום: אתר רשמי - נווה שלום
יש מקומות שכל כך קרובים, שפשוט שוכחים שהם קיימים. חצי שעה מתל אביב, בדיוק במקום שבו הרי יהודה מתחילים להתרומם אל השמיים, מסתתר סיפור שנשמע כמו תסריט של סרט: נזיר יהודי שהתנצר, חזון שכולם אמרו שהוא הזוי, ו-100 לירות ששילמו על חלקת אדמה שהפכה לימים למפעל חיים יוצא דופן.
כששואלים אותי למה לנסוע דווקא לנווה שלום, אני תמיד מחייכת ונזכרת ברוג׳ר ווטרס. כן, כן, הסולן של פינק פלויד, שב-2006 החליט להעביר את ההופעה שלו מפארק הירקון דווקא לכאן. למה? כי יש משהו קסום במקום הזה, שאפילו כוכב רוק בינלאומי הבין.
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
הסיפור של נווה שלום מתחיל ב-1969, עם דמות מרתקת בשם ברונו הוסאר. הוא נולד בקהיר למשפחה יהודית, התנצר בצרפת, והפך לנזיר דומיניקני, ואז הגיע לישראל עם חלום שנשמע קצת כמו פנטזיה: להקים יישוב שבו יהודים וערבים יחיו יחד בשלום. מנזר לטרון העניק לו 400 דונם תמורת 100 לירות סמליות, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
בהתחלה ניצב רק אוטובוס ישן על גבעה. אנשים היו מגיעים בעיקר בסופי שבוע, יושבים על הדשא, חולמים על שלום. אבל החלום הזה אשכרה התגשם, והיום זהו יישוב תוסס עם יותר מ-300 איש, חצי יהודים וחצי ערבים, שפשוט חיים יחד. והנה החלק המעניין - הם הפכו את החלום הזה למקום שכל אחד יכול לבוא ולהתארח בו.
המלון, שהחל כאכסניה צנועה לסדנאות שלום בשנות ה-80, הפך במרוצת השנים למלון מפתיע.
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
נכון, זה לא מלון יוקרה, אבל זה בדיוק הקסם שלו – 41 חדרי גן נעימים ופשוטים שכוללים מזגן, מקרר קטן וטלוויזיה, לצד מרחבים ירוקים שנותנים תחושה של שלווה אמיתית ואווירה פסטורלית. חדרים עם מיטות קינג סייז אולי תמצאו במקומות אחרים, אבל את המדשאות הרחבות, הנוף הקסום וחדרים בין עצי זית עתיקים – תמצאו רק פה, כשכל אחד מהחדרים מתהדר גם במרפסת פרטית.
לאחרונה עברו 21 מהחדרים שיפוץ מקיף והמחירים (600-1,200 ₪ לזוג בסופ"ש) הם הרבה פחות ממה שתשלמו על חדר דומה בתל אביב.
אבל בואו, זה לא באמת דיון על החדרים. זה על האווירה. על בית הדומייה - מבנה עגול מרהיב שנועד למדיטציה ושקט, שברונו תכנן במקור עם שלושה מגדלים - לבית כנסת, למסגד ולכנסייה - אך בסוף החליט שעדיף משהו אוניברסלי יותר שיתאים לכולם.
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
במשך יותר מ-50 שנה, המקום הזה עמד במבחנים רבים. מלחמות, אינתיפאדות, משברים פוליטיים - כולם היו יכולים לפרק את החלום הזה לרסיסים. אבל משהו בגישה המיוחדת כאן, שמבוססת על דיאלוג מתמיד ועל אמונה פשוטה בכבוד הדדי, הצליח לשרוד את הכל. אפילו כשהיו מחלוקות קשות - למשל סביב הנצחת חייל שנפל או אופן ציון ימי זיכרון - הקהילה פה תמיד מצאה דרך להמשיך יחד.
ואולי זה בדיוק מה שהופך את החוויה התיירותית כאן למיוחדת כל כך. כשאתם מתארחים בנווה שלום - "וואחת אל סלאם", אתם לא רק לנים במלון בוטיק. אתם חלק ממשהו גדול יותר - מודל חי ונושם שמוכיח שאפשר גם אחרת. בעולם שבו כל כך קל להתייאש, המקום הזה הוא תזכורת שלפעמים החלומות הכי גדולים מתחילים דווקא במקומות הכי קטנים.
הטבע שמסביב רק מעצים את החוויה: עצי זית עתיקים, בוסתנים עם רימונים ותאנים, ורקפות וכלניות שפורחות בחורף. אם לא הייתי יודעת שאני רק חצי שעה מתל אביב, הייתי יכולה להישבע שנחתתי במעין טוסקנה מקומית.
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
ארוחת הבוקר שמציע המלון במסעדת "דוקה" היא חגיגה של מפגש תרבויות: ג׳יבני מסורתי לצד שנקליש (גבינה סורית-עלווית שתשנה לכם את החיים), עיג׳ה עם עשבי תיבול מהגינה, וסלטים שנראים כמעט כמו יצירות אמנות. המטבח כאן מגולל סיפור של דו-קיום דרך האוכל. אפשר להצטרף לארוחה גם אם אתם לא אורחי המלון (85 ₪ לאדם), והטיפ שלי - בואו רעבים.
אגב, בקיץ תוכלו כמובן לקפוץ לבריכה החצי-אולימפית שנמצאת צעדים ספורים מהמלון, ומציעה חוויית שחייה מול הנוף הפתוח. די מבאס שהגעתי בחורף!
צילום: אתר רשמי - גלריית אואזיס
גלריה, פארק קסום וגן זכרון
בקרבת המלון, ניתן לטייל בגן הידידים - פארק קסום עם עצי זית עתיקים ונדנדות עץ שמזכירות ילדות. משם להמשיך לגלריית "אואזיס", שהקימה דיאנא שלופי ריזק, בה היא מציגה אמנות פוליטית ואנושית מרתקת (התערוכות מתחלפות כל ארבעה חודשים) תוך הקפדה שיציגו בה אמנים ואמניות ערבים ויהודים.
אל תפספסו את גן המצילים הבינלאומי - חורשת עצי זית שצופה על עמק האלה שכולה סיפורים על אנשים שהצילו חיים מעבר לגבולות הדת והלאום.
את הקמת הגן קידם פרופ׳ יאיר אורון, חוקר ותושב נווה שלום, שהקדיש את חייו לחקר ותיעוד סיפורי הצלה אנושיים : מהמוסלמים שהצילו יהודים בחברון ב-1929, דרך מצילי חיים ברואנדה, ועד לאירועים עכשוויים של הצלת פליטים וניצולי טרור.
הגן הוקם כדי להנציח את כל אותם אנשים שבחרו להציל חיים, ללא קשר כאמור לדתם או מוצאם - רעיון מהפכני שמרחיב את התפיסה המסורתית של "חסידי אומות העולם".
צילום: אתר רשמי - גלריית אואזיס
בכל שנה מתקיים בגן טקס מרגש שבו מוענק אות הוקרה לאנשים שסיכנו את חייהם כדי להציל אחרים, ללא הבדל דת, לאום או מוצא. זהו לא סתם גן זיכרון - זו תזכורת חיה לכך שגם ברגעים האפלים ביותר של ההיסטוריה האנושית, תמיד יש מקום לתקווה ולאור...
בימי שישי פועל כאן שוק איכרים עם מטעמים שמכינות נשות המקום: עלי גפן במתכון סודי, ממולאים שמריחים כמו בית סבתא, ומאפים שתרצו לקחת הביתה. בחורף? יש כאן כריסמס מרקט קסום, עם דוכנים ואמנים מקומיים שהופכים את רחבת המלון לחגיגה אמיתית.
צילום: אתר רשמי - נווה שלום
לטרון: קשתות אבן יפות, גן נפלא ותצפית מופלאה
אם בכל זאת בא לכם לצאת, מנזר השתקנים המפורסם הוא חוויה שאסור לפספס. דמיינו בועה של שקט מוחלט באמצע הדרך הסואנת בין תל אביב לירושלים - מקום שמרגיש כמו פיסת אירופה שנחתה בלב הארץ. הכנסייה המרשימה, שנבנתה לפני כמאה שנה, מקסימה בפשטותה וגובהה, וכמעט נטולת קישוטים. מחזה שמזכיר יותר את המנזרים השקטים של צרפת מאשר את הארכיטקטורה המקומית.
בביקור כאן, אל תפספסו את "גן האחווה" הייחודי - אחת הפינות המרתקות במתחם. במרכזו ניצבת אנדרטה מיוחדת שכותרתה "איש באמונתו יחיה", המספרת סיפור מרתק של דו-קיום דרך שלושה אישים מהמאה ה-12: רש"י היהודי, ברנאר דה קלברו הנוצרי וצלאח א-דין המוסלמי.
ואם כבר הגעתם, חובה לטפס לראש הגבעה שמאחורי המנזר. שם, בין שרידי מבצר צלבני בן 900 שנה ("לה טורון דה שבלייה" - מגדל האבירים), תגלו קשתות אבן עתיקות ותצפית מרהיבה על כל האזור.
המקום טומן בחובו שכבות של היסטוריה: מהצלבנים שבנו כאן את מבצרם, דרך צלאח א-דין שהרס אותו ב-1187, ועד לתעלות הקשר של הלגיון הירדני שעדיין נראות בשטח (המנזר פתוח בכל יום למעט ראשון, בשעות 8:30-12:00 ו-15:30-17:00. הכניסה חינם).
חשוב לדעת: המחירים נעים בין 600-1,200 ₪ ללילה לזוג (תלוי בסוג החדר וסוף שבוע/אמצע שבוע). ארוחת בוקר למבקרים חיצוניים עולה 85 ₪ לאדם. הגלריה פתוחה לביקורים בתיאום מראש (0547479430). מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד בסופי שבוע, ואם אתם מגיעים בחורף, אל תשכחו מצלמה - הפריחה כאן מדהימה.
