יח"צ, צילום: רפי דלויה
יש רגעים בחיים שבהם אתה מבין שספקנות היא פשוט הגנה שאנחנו עוטים על עצמנו. הרגע הזה קרה לי כשישבתי באוהל של CIRCO CIRCO, מוקפת בילדיי, צופה באישה צעירה מרחפת באוויר כאילו חוקי הפיזיקה הם רק בגדר המלצה מבחינתה. באותו רגע הבנתי - הקרקס הוא לא מה שהיה פעם, הוא הרבה יותר מזה...
בעידן שבו כל זאטוט יכול לראות את הפלאות הגדולים ביותר בלחיצת כפתור על הסמארטפון האישי שלו, יש משהו כמעט מהפכני בלהתיישב באולם חי ולהרגיש את הדופק המואץ כשאתה צופה באמנים בשר ודם שמסכנים את חייהם (תחת אמצעי בטיחות קפדניים, כמובן) רק כדי להעניק לנו רגע של ריגוש טהור.
יח"צ, צילום: רפי דלויה
השורה התחתונה: זה לא עוד מופע - זו תזכורת לכך שהגוף האנושי, כשדוחפים אותו לקצה גבול היכולת, יכול ליצור אמנות מרהיבה. ועכשיו, בואו נחזור להתחלה!
הריגוש מתחיל כבר בכניסה לאוהל. התאורה המתוחכמת, שמשחקת בין אור לצל, יוצרת אשליה של עולם אחר - עולם שבו כל דבר אפשרי. הצבעים העזים של התלבושות, שנראות כאילו נתפרו למופע בברודווי, משלימים את האווירה הקסומה. אפילו ריח הפופקורן מקבל כאן משמעות חדשה כשהוא מתערבב עם הציפייה באוויר.
והמופע עצמו? ובכן, זו סימפוניה של תנועה שנעה בין רגעי מתח קיצוני לרגעי חן נהדרים. זה מתחיל בזוג אחים ברזילאיים שרוקדים על חבל דק בגובה של עשרה מטרים. התיאום ביניהם כה מושלם שאתה שוכח שהם למעשה מהלכים על חבל דק בין שליטה אבסולוטית לכאוס מוחלט.
אחריהם עלו לבמה שתי אמנית אווירי שהפכו את חישוקי המתכת שתלויים מהתקרה לכלי באמצעותו הציגו מחול אווירי שגורם לבאלט הקלאסי להיראות פשוט שטחי מדי.
יח"צ, צילום: רפי דלויה
יח"צ, צילום: רפי דלויהאבל שיא השיאים, וללא ספק הרגע שגרם לכל הצופים באולם לעצור נשימתם, הגיע עם מופע האופנועים. ארבעה רוכבים, ארבעה כלי רכב ממונעים וכדור פלדה אימתני אחד שמאתגר את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על חוקי התנועה.
האופנוענים מסתחררים במהירויות מטורפות, חולפים זה ליד זה במרחק של סנטימטרים ויוצרים מחול מכני שהוא דוגמה לשיעור באמון ודיוק. עובדה אפילו הבן שלי, שבדרך כלל מרותק לנייד, לא הסיר את מבטו מהבמה במשך כל עשר הדקות של המופע המסחרר הזה.
יח"צ, צילום: רפי דלויהואז הגיע רגע מרגש נוסף שהפך את כל החוויה לעמוקה הרבה יותר. כשהצלילים הראשונים של "הוריקן" בביצועה של עדן גולן, השיר שייצג כזכור את ישראל באירוויזיון, החל להתנגן, משהו באוויר השתנה. האמנים, שרק לפני רגע הדהימו אותנו בכישוריהם הפיזיים, הגיחו לבמה עם בלונים צהובים כאות הזדהותם לשחרור החטופים משבי החמאס בעזה, הם יצרו רגע של סולידריות שחוצה תרבויות ושפות.
חושב לי להדגיש - זה לא הרגיש מאולץ או מניפולטיבי - זו באמת הצהרה אמנותית מרגשת על הכוח המאחד של אמנות וחשיבות השבתם של כל החטופים הביתה. נשבעת שדמעתי!
נכון, אני בטוחה שיהיה מי שילין שלאורך המופע בלט בהעדרו חוט עלילתי מקשר בין הקטעים השונים, או שאין איזו דמות מרכזית, למשל קריין או מנחה שיובלו את הצופים לאורכו, אבל אולי זו בדיוק הנקודה - בעולם שבו הכל מוכרח להיות מוסבר ומתויג, יש משהו מאד משחרר בלהיסחף פשוט מרגע קסום אחד למשנהו.
יח"צ, צילום: רפי דלויההמחירים (149-299 ₪ לכרטיס) אמנם אינם זולים, אבל מה שמקבלים תמורתם הוא הרבה יותר מסתם בידור. זוהי השקעה בזיכרונות שיישארו עם הילדים (ואתכם ההורים) לשנים רבות. זו תזכורת שבעולם של מסכים ואלגוריתמים, יש עדיין מקום לפלא אנושי טהור.
בקיצור, מה שהופך את CIRCO CIRCO למיוחד כל כך הוא יכולתו לגעת במשהו עמוק יותר. כל אמן על הבמה חושף סיפור של התמדה, של שנים של אימונים, של חלומות שהתגשמו. כשאתה צופה בהם, אתה לא רק רואה את התוצאה הסופית המושלמת - אתה רואה את המסע המקצועי שהוביל בדיוק לרגע הזה, וזה מרשים!
הקרקס מציג באוהל הסמוך ליס פלאנט בראשון לציון, וזו הזדמנות שאסור לכם לפספס. קחו את המשפחה, את החברים, או פשוט את עצמכם. תנו לעצמכם את המתנה של שעתיים שבהן העולם נראה קסום קצת יותר.
אולי תצאו משם עם השראה, אולי עם חלום חדש, ובוודאי עם תזכורת לכך שיש דברים שאף מסך לא יוכל להחליף - את הקסם האמיתי של מופע חי, את החיבור האנושי ואת הרגע הזה שבו כל האולם נושם יחד בתדהמה מול הבלתי אפשרי שהופך לאפשרי.
