צילום: גלי מרגלית
סנדרה שדה, השחקנית האהובה, עולה על רחבת הריקודים – ולא בתוכנית הריאלטי "רוקדים עם כוכבים", אלא על במת התיאטרון הלאומי הבימה.
בהצגה החדשה "6 שיעורי ריקוד ב־6 שבועות", היא מגלמת תלמידה לריקוד, לצד שותפה למשחק – יחזקאל לזרוב, רקדן לשעבר בלהקת בת שבע.
את ההפקה ביים משה קפטן, בליווי אמנותי של חיים פרשטיין, כוריאוגרף ואלוף ישראל בריקודים סלוניים. פרשטיין, שהתפרסם לאחרונה בתוכנית "רוקדים עם כוכבים", גילה בשדה כישרון טבעי מפתיע. "מהשנייה הראשונה ראיתי שהיא מוכשרת", הוא מספר. "הגעתי עם כוריאוגרפיה מוכנה, אבל כשראיתי אותה רוקדת, החלטנו ליצור משהו חדש יחד. זה יותר סנדרה".
צילום: גלי מרגלית
במרכז העלילה עומדת אישה מבוגרת ובודדה, המחליטה לשנות את חייה באמצעות שיעורי ריקוד פרטיים בביתה. המפגש הראשון עם המורה האמריקאי השחצן וחסר הנימוסים מתחיל אומנם ברגל שמאל, אך בהדרגה נרקמים בין השניים יחסי אמון וחברות מפתיעים.
"בכל מפגש יש להם התמודדויות חדשות", מסבירה שדה. "הם שונאים זה את זה בהתחלה, מעצבנים האחד את השנייה, אבל דרך הריקוד הם מגלים קשר מיוחד שמשנה את שניהם".
בתחילת ההצגה, דמותה של שדה מצטיירת כאישה מנותקת מסביבתה, הרואה בשיעורי הריקוד הזדמנות אחרונה לשאוב מעט שמחת חיים ולהתחבר לזולת – דבר הקשה לה ביומיום.
צילום: גלי מרגלית
"בגילי", היא מודה בכנות, "הזמן הופך ליקר ערך כשהוא הולך ואוזל. זו מתנה גדולה לעבוד בתקופה הזו ולברוח לעולם הזה. לא רקדתי לפני, רק במסיבות לפני 50 שנה, אבל זה בדיוק היופי במקצוע שלנו – להיות משהו שאתה לא".
עבור פרשטיין, העבודה על ההצגה מעוררת זיכרונות אישיים מימיו כמורה פרטי לריקוד. "היתה לי פעם תלמידה דומה", הוא משתף בהתרגשות, "אדם נפלא, קצת קשה ובודד, שרצתה לעקוץ כל הזמן אבל עם לב ענק. בחזרות של ההצגה היו רגעים שהזלתי דמעה. כל הזמן הייתי צריך להעיר לה על יציבה, בדיוק כמו לתלמידה ההיא".
שדה, המוכרת לקהל הרחב מתפקידה בסדרה "סברי מרנן", מפגינה על הבמה עומק רגשי מרשים ויכולת להעביר את המורכבות של דמותה. לצידה, לזרוב מצליח לשלב באופן מדויק בין רגעים דרמטיים להומוריסטיים, תוך שמירה על אמינות הדמות ויכולת להתמסר לרגעים האינטימיים ביותר.
צילום: גלי מרגלית
את המעברים בין הסצנות מגשרים בכישרון רב שני רקדנים מקצועיים – רוי גורביץ וענבר לובלסקי. החיבור המיוחד בין המחול לתיאטרון מאפשר לצופים להיות חלק מהסיפור באופן אינטימי ומעמיק יותר. קטעי המחול שלהם, החוזרים בתדירות גבוהה, משמשים לא רק כהפוגות ויזואליות מרהיבות, אלא מעניקים לקהל הזדמנות לעכל את העומס הרגשי ולהתבונן בסיפור מזווית נוספת, מעשירה ומעמיקה.
ההצגה מצליחה לרקום באופן משכנע ואותנטי את הקשר המיוחד בין המורה הצעיר לתלמידתו המבוגרת. דרך סיפורם האישי והמרגש, היא מעבירה מסר אוניברסלי על כוחה של חברות אמיתית להתגבר על פערי גיל ותרבות. הצפייה בהתפתחות היחסים ביניהם מזכירה שכל עוד הגוף והנפש פעילים, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לרקוד את החיים מחדש.
מניסיוני כדיג`יית, אני יכולה להעיד שהמוזיקה והריקוד הם אכן גשר בין-דורי מופלא, המסוגל לחבר בין אנשים ולהפיח חיים חדשים בכל גיל. "6 שיעורי ריקוד ב-6 שבועות" היא הוכחה ניצחת לכך שלעתים, דווקא הצעד הראשון שנראה מפחיד ובלתי אפשרי, הוא זה שמוביל למסע המשמעותי ביותר.