יח"צ. צילום: משה צ`יטיאת
האם ראיתם פעם תזמורת מחייכת? תזמורת שכל נגניה מחייכים, נהנים, רוקדים ונעים יחד עם המוזיקה שהם מפיקים? כזאת היא תזמורת המהפכה – תזמורת בניהולם האמנותי של זהר שרון וד"ר רועי אופנהיים, שחרטה על דגלה להנגיש לקהל הרחב את המוזיקה ולהביא לקדמת הבמה נכסי צאן ברזל של הישראליות תוך הצגתם בפרשנויות שונות ומרתקות.
התזמורת, שנולדה בתחילת שנות האלפיים במסדרונות האקדמיה למוזיקה בירושלים, היא פרי חזונם של שני סטודנטים מוכשרים שסירבו להשלים עם הפער בין המוזיקה הקלאסית לקהל הצעיר.
שרון, שלמד קומפוזיציה, ואופנהיים, שהתמחה בניצוח, ינקו בילדותם מעולם הרוק לצד החינוך הקלאסי המסורתי. תסכולם מאולמות הקונצרטים הריקים באקדמיה הוביל אותם ליצור מודל חדש של תזמורת, המגשרת בין העולמות.
דרכם של שרון ואופנהיים החלה בקונצרט סטודנטיאלי נועז ביום הסטודנט, כשהעלו על הבמה ארבעים סטודנטים שניגנו עיבודים לשירי רוק ישראליים לצד יצירות מקוריות. למרות הביקורת החריפה מצד המרצים באקדמיה, הם המשיכו בדרכם הייחודית.
ב-2008 זכו להכרה ראשונה כשעיריית ראשון לציון העניקה להם תקציב ראשון, ומאז התפתחה התזמורת למפעל תרבותי משגשג שבין הפרויקטים המרגשים שלה ניתן למנות: "התרנגולים: הרמיקס", "קונצ׳רטו לגשש ותזמורת", "יוסי בנאי והמהפכה", "קזבלן", "סוניה" ועוד.
בפרויקט החדש חברה התזמורת לבית הספר רימון, המוסד המוביל זה ארבעים שנה בתחום המוזיקה בת-זמננו והג׳אז בישראל. מבין כתליו של בית הספר יצאו האמנים, המבצעים והמלחינים המובילים ביותר בארץ, ביניהם קרן פלס, עילי בוטנר, מירי מסיקה, נטע ברזילי, דניאל סולומון, יסמין מועלם, קרולינה, ערן צור ורבים אחרים.
שיתוף הפעולה מרגש במיוחד, בעיקר בעידן שלאחר ה-7 באוקטובר. התזמורת, בפרויקט הנוכחי, בחרה שירים מלפני קום המדינה והעניקה להם פרשנויות חדשות.
אין זה מופע של "קאברים" לשירים ידועים כמו "אומרים ישנה ארץ", "מה אומרות עינייך", "שיר העמק" ו"שיבולת בשדה". הפרויקט הרחיק לכת וניסה להעניק פרשנויות מוזיקליות למילים עצמן – כיצד המילים ותוכן השיר מתבטאים ביצירה חדשה לגמרי ששאבה מהמילים את ההשראה.
המופע מורכב משירים המבוצעים על ידי תלמידי בית הספר רימון, כאשר כל שיר קיבל תזמור חדש ורענן, לרוב עם קריצה מוזיקלית לאספקט כזה או אחר במילים. התחושה היא שהתזמור נע בין הקלאסי לחדש, בעיקר בהתייחסות לסקציות השונות של כלי התזמורת. בכל פעם קבוצת כלים אחרת מקבלת את ההובלה של השיר, מה שמוביל את השירים למחוזות חדשים-ישנים.
בין לבין נשזרו יצירות חדשות שנכתבו בהשראת השירים. היצירות מבוצעות על ידי התזמורת ונגן סולו – יצירה לסקסופון ותזמורת, יצירה לחצוצרה ותזמורת, וגם שימוש בכלים חדשניים כמו איווי (EWI), שהוא סוג של כלי נשיפה אלקטרוני המפיק צלילים מרתקים.
יח"צ. צילום: משה צ`יטיאת
היצירה הבולטת ביותר הייתה "פנטזיה לפסנתר" בביצוע התזמורת והפסנתרנית קטיה טובול, שהפליאה בנגינתה על הקלידים והפתיעה את כולם בביצוע מדויק.
למופע מצטרפת מקהלת רימון, המוסיפה נדבך לעושר המוזיקלי שעל הבמה. המקהלה מפליאה במחרוזת שירי ילדות. התזמור והגמישות המוזיקלית באים לידי ביטוי בביצוע מלהיב, חכם וסוחף.
"טוב לשיר בעד ארצנו" מביא בשורה אופטימית בתקופה קודרת, שבה מושגים כמו "מדינה" ו"ארץ" מקבלים מקום חשוב ומשמעותי יותר בחייו של כל אחד ואחת מאיתנו. שרון ואופנהיים, שהחלו את דרכם כשני צעירים חדורי תשוקה למוזיקה, מצליחים היום להביא את הקהל הישראלי למסע מרגש בזמן.
השירים מלפני קום המדינה מביאים תמונת מראה של הארץ הזו בתקופה שלפני הקמתה, של הכמיהה אליה ואל יסודה, והרצון והנחישות לשמור עליה.
קשה שלא ללכת שבי אחר הלחנים המוכרים שיושבים אצל כולנו בתת-המודע. יש תחושה של זיכרונות שאינם באמת שלנו (לקהל הצעיר), ועדיין קיימת תחושת שייכות כה גדולה לשירים הללו. לאורך כל המופע ניכר הרצון להכניס את החדשנות, והייתי אפילו שמחה לראות אותם מעזים אף יותר בחדשנות ובפירוק השירים.
את המופע מלווה וידאו-ארט המשלב תמונות נוף של ארץ ישראל שצילם אילן נחום. צילומיו, המתעדים את הארץ ממעוף הציפור, הופכים שטחים חקלאיים לקומפוזיציות אמנותיות מרהיבות. הבולט שבהם היה ב"אומרים ישנה ארץ" – וידאו-ארט של פירוק והרכבה – שהיה עוצמתי וחודר את הקרביים והנשמה.
מרגש לראות אמנים צעירים נוגעים ומבצעים יצירות בנות מאה שנים.
יש תחושת אופטימיות גדולה כשיוצאים מהמופע, תחושה שמזכירה את האמירה של שרון: "אנחנו מנסים להמשיך להיות שני ילדים שמתפרעים ומגשימים את עצמם", ואכן, נראה שבשנים האחרונות תזמורת המהפכה מרשה לעצמה יותר מתמיד להעז, לחדש ולהפתיע.