צילום השנה של תערוכת "עדות מקומית". צילום: חן ג׳ שימל "עדות מקומית", התערוכה השנתית המובילה לצילום עיתונות ותיעוד בישראל, נפתחה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (מוז"א).
התערוכה, שנוסדה בשנת 2003 ומוצגת במוז"א מאז 2009, מתמודדת השנה עם אתגר משמעותי: תיעוד המציאות המורכבת שלאחר אירועי השבעה באוקטובר והשלכותיהם.
לדברי עמי כץ, מנכ"ל מוז"א, "התערוכה היא זיכרון קולקטיבי של אירועים טרגיים, התבוננות ושיקוף מורכבותם האנושית. התערוכה מאפשרת מבט מזווית אנושית ואמנותית, והתוכן מועבר בביקורת, כעס, התנגדות ואפילו שאט נפש".
מתוך 8,600 תצלומים שנשלחו לתחרות, נבחרו 170 עבודות של 69 צלמים וצלמות. התערוכה מציגה 124 תמונות מודפסות, שבע עבודות וידאו, ומיצב וידאו המשלב שלוש סדרות של שלושה צלמים. את התערוכה אצרה ענת סרגוסטי, כשדנה וולפיילר-ללקין, מייסדת התערוכה, משמשת כאוצרת האחראית.
שולמית עזר. צילום: סוזן לויחבר השופטים של התחרות כלל את עודד בלילטי, צלם עיתונות זוכה פוליצר ומנהל מחלקת צילום סוכנות הידיעות AP בישראל; שגית זלוף נמיר, אמנית, מרצה ואוצרת צילום; אילן יצחייק, עיתונאי ועורך בקבוצת ידיעות אחרונות; מנחם כהנא, צלם עיתונות ב-AFP; גיא רז, אוצר לצילום במוז"א; אלדד רפאלי, צלם, אמן ואוצר; ועמי שטייניץ, אוצר וחבר מערכת עדות מקומית.
תמונת השנה, הזוכה בפרס על שם רועי עידן, עוררה סערה בקהילת הצילום העיתונאי. התצלום, שצולם על ידי חן ג׳ שימל בקיבוץ בארי ב-5 בנובמבר 2023, מתעד מתנדב זק"א האוסף כתמי דם ורקמות אנושיות בבית שבו נרצח קשיש בשבעה באוקטובר, במטרה להביא את השרידים לקבורה.
התמונה נבחרה על רקע המורכבות המיוחדת של זיהוי הנרצחים, במיוחד בבתים שנשרפו כליל, תהליך שדרש עבודה מאומצת ומדויקת הן של אנשי זק"א והן של ארכיאולוגים שנקראו לאתר שרידי עצמות לצורך בדיקות DNA.
לאחר זכייתה התגלה כי התצלום צולם כחלק מפרויקט תיעודי מוזמן עבור זק"א, עובדה שהעלתה שאלות בקרב צלמי עיתונות לגבי התאמתו לתחרות המוגדרת כתחרות צילום עיתונאי.
לדברי האוצרת האחראית, דנה וולפיילר-ללקין, הצלמת עומדת בכללי התקנון, שמאפשר השתתפות גם למי שאינו צלם עיתונות, כל עוד תצלומיו פורסמו באמצעי תקשורת מקצועיים במהלך השנה האחרונה. "זה צילום שמבהיר שלא צריך מוות וגופות כדי להעביר שכול ואימה", הסבירה וולפיילר-ללקין.
שימל עצמה, שהחלה לצלם עבור "ג׳רוזלם פוסט" בספטמבר האחרון, מתארת: "מיום הטבח כל חיי נהיו לתיעוד אחד ארוך. ידעתי מההתחלה שמה שקורה עכשיו זה היסטוריה וצריך לתעד הכל. התמונה שנבחרה היא אמנם שקטה, אבל זועקת בקול גדול. אני מאמינה שזאת המהות של זק"א".
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: זיו קורן
בקטגוריית סדרת השנה זכה זיו קורן ("פולאריס אימג׳ס", "ידיעות אחרונות") שתיעד את סיפורה המטלטל של משפחת גולן-אריאל מכפר עזה. ההורים הגנו בגופם על התינוקת יעל כשנכוו קשות מבלון גז שהשליכו מחבלי חמאס לתוך ביתם בשבעה באוקטובר.
הם נמלטו דרך חלון הממ"ד ונזקקו לשיקום ארוך. הסדרה מתעדת את מסע שיקומם בבית החולים שיבא תל השומר, וכוללת גם את הרגע המרגש של חזרתם הראשונה לביתם.
סדרה נוספת של קורן, שזכתה במקום השלישי, מתעדת את סיפורם של בני הזוג גלי סגל ובן בנימין. השניים נפצעו מרימונים שהושלכו למיגונית שבה הסתתרו לאחר שנמלטו ממסיבת הנוֹבה. קורן ליווה את שיקומם בבית החולים סורוקה לאורך שנה - מהרגע שבו גילו ששניהם מאושפזים בחדרים סמוכים, שניהם קטועי רגל ימין, ועד לחתונתם.
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: אלון גלבוע במרכז התערוכה נמצאות שתי עבודות המספרות את סיפור הטבח: תמונת השנה שנדונה לעיל, ולצידה "הבית של פסי" - תיעוד ביתה ההרוס של פסי כהן ז"ל בקיבוץ בארי, שבו הוחזקו 15 בני ערובה שנהרגו. הצילום, שזיכה את אלון גלבוע בפרס חברה וקהילה, מתעד את החיפוש אחר שרידי אדם בהריסות המבנה ב-12 בנובמבר 2023.
במיוחד עבור התערוכה נוצר מיצב וידאו המשלב עבודות של שלושה צלמים: קובי וולף, אורן זיו וניקולס וקסלר. המיצג מוקרן על שלושה קירות בגובה ארבעה מטרים בשחור-לבן, מלווה במוזיקה בעריכת רז סלבין.
אחד המיצגים המרגשים בתערוכה הוא מיצב תיבות הדואר מקיבוץ ניר עוז של נטלי מדמון. מדמון, שאמה אופליה רויטמן נחטפה לעזה ושוחררה במסגרת העסקה, הדביקה מדבקות על תיבות הדואר של חברי הקיבוץ שנרצחו או נחטפו.
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: מוטי מילרוד בין הזוכים הבולטים: אמיר כהן מ"רויטרס" זכה בפרס הדמוקרטיה על תיעוד שחרורה של אביבה סיגל (62) מכפר עזה, שהוחזרה לאחר 50 ימי שבי ב-26 בנובמבר 2023. מוטי מילרוד מ"הארץ" זכה במקום הראשון בפרס צילום חדשות על תיעוד משאית עם עצורים פלסטינים בשכונת שג׳אעייה ב-8 בדצמבר 2023.
התערוכה, הפתוחה עד ה-15 בפברואר 2025 במוזיאון ארץ ישראל, רחוב חיים לבנון 2 ברמת אביב, מציגה השנה אופי שונה משנים קודמות: רוב הצילומים מוצגים בגודל בינוני, למעט תצלומים בודדים כמו אתר מסיבת הנוֹבה והבית של פסי. ההצבה מאווררת יותר, בהתחשב בתכנים הקשים, וכמעט שאין בה "פינות מנוחה" - אפילו סדרות התרבות והספורט מתכתבות עם המציאות המורכבת.
נושא הפציעות הנפשיות זוכה להתייחסות מיוחדת בתערוכה השנה. יצירת הווידיאו "אם יש לי זנב" של שלי שלו, שזכתה בפרס עבודת הווידיאו של השנה ("שומרים", מרכז התקשורת והדמוקרטיה), מבקשת להמחיש באופן חזותי את ההתמודדות עם הפרעות נפשיות.
העבודה, שנוצרה בין יוני לספטמבר 2024 בבימויה של שלו ובעריכתה של יעל מוינסטר, מציעה מבט של תקווה על נושא בריאות הנפש, במיוחד על רקע ההערכות כי יותר מחצי מיליון ישראלים יזדקקו לטיפול נפשי בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: יהושע יוסף יהושע יוסף ("ישראל היום") זכה בפרס צילום דת ואמונה על תיעוד הפגנת ימין בהובלת ח"כ אלמוג כהן ממפלגת עוצמה יהודית, במחאה על התנגדות להצבת עמדת תפילין ליד הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. אוליבייה פיטוסי מ"הארץ" זכה בפרס צילום דת ואמונה בסדרות על תיעוד הפגנות החברה החרדית נגד הגיוס לצה"ל בירושלים.
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: דן בר דוב
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: רוי כפיר בתחום הספורט זכה רוי כפיר בתיעוד משחק הסופר-קלאסיקו בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים בהיכל פיס ארנה.
דן בר דוב זכה בקטגוריית אורבניזם ותרבות על תיעוד דניאל וייס שר "מוכרחים להמשיך לנגן" על חורבות בית הוריו, יהודית ושמוליק וייס, שנרצחו בשבעה באוקטובר, בליווי הרכב "טררם" בניהולו של דורון רפאלי.
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: מיכאל גלעדי
תערוכת עדות מקומית 2024. צילום: שירלי פוקסמיכאל גלעדי זכה בשתי קטגוריות בתחום טבע וסביבה: האחת על תיעוד עדר סוסים נמלט משריפה בעקבות ירי רקטות מלבנון בקצרין, והשנייה על סדרת צילומים המתעדת את המאבק בשריפות ברמת הגולן.
שירלי פוקס זכתה בפרס צילום אורבניזם ותרבות בסדרה, ואילת צורי זכתה בפרס חשיפה ארוכה על תיעוד מחסומים בכניסות ליישובים.