חוטים של שינוי: כשאמנות ואופנה נפגשות בפסגת הר הזבל

"אף פעם לא ראיתי שני אנשים ערומים שנראו אותו הדבר, אבל פעמים רבות ראיתי אנשים לבושים שנראו בדיוק אותו הדבר". במילים אלה פתח ניר אוחיון, היועץ האמנותי של פארק המחזור חיריה, את התערוכה "התפתחוט", המבקשת להציע זווית ראייה חדשה על האופן שבו אנו צורכים אופנה והשפעותיה על העולם.

 

פארק המחזור חיריה, המטפל בכרבע מהפסולת של מדינת ישראל (כ-4,000 טון ביום), מציג תערוכה הקוראת לצמצום כמויות האשפה העצומות שאנו מייצרים.

 

המרכז לחינוך סביבתי, שנפתח ב-2007 כזרוע החינוכית של איגוד ערים דן לתברואה, שוכן במבנה היסטורי המתנשא לגובה של כעשרה מטרים, שבעבר שימש כמפעל הקומפוסט הראשון בישראל. מטרתו המרכזית היא רתימת הציבור להבנת בעיית הפסולת ואימוץ שינויים התנהגותיים.

 

"הבגדים שלגופנו מילאו מאז ומעולם תפקיד חשוב הן כהגנה וכיסוי לגוף והן בהגדרת הזהות שלנו", מסביר אוחיון.

 

"המהפכה התעשייתית שינתה את עולם האופנה, ומתחום של בעלי מלאכה הוא הפך לתעשיית ענק המייצרת פריטי לבוש, הנעלה וקישוט שלרובם אין כבר תפקיד חיוני לקיומנו, אך יש להם תפקיד חשוב בהגדרתנו וזהותנו", הוא אומר.

 

עוד הוסיף אוחיון וציין כי הבחירות הצרכניות שלנו בתחום האופנה משפיעות במעגלים נרחבים ורחוקים והן בעלות השלכות חמורות ומעמיקות על מערכות אקולוגיות שלמות. "התערוכה מזמינה לתנועה אל החוט, אבן הבניין של עולם הטקסטיל ואל פרימה של שכבות הבגד", הוא מסכם.

 

View this post on Instagram

A post shared by SPOT it ספוט איט (@spotit.co.il)

 

במבנה הדו-קומתי, הקומה התחתונה משמשת לפעילות חינוכית מגוונת, הכוללת סיורים מותאמי גיל למערכת החינוך וסיורי גיבוש לקבוצות עסקיות. בקומת הגלריה מוצגות היצירות באופן המאפשר מגוון נקודות מבט. מחוץ למבנה משתרעת מדשאה מרווחת ומשטחי ישיבה מרוצפים, שבמרכזם ניצבת בריכה אקולוגית המשתלבת בנוף.

 

בחלל המרכזי, המשתרע על פני 400 מ"ר, מרחף המיצב "קווי אופק" של שירה קרליבך, בוגרת בצלאל בעיצוב תעשייתי.

 

המיצב, שהותקן באוגוסט 2024, מדמה נוף ימי מהפנט: עשר סירות מפרש צפות בחלל, כל אחת מחוברת לחבל המאפשר לה תנועה סיבובית עדינה.

 

כל סירה מספרת סיפור של עולם תוכן אחר - תעשיית האופנה, משלוחים, קניות, מזון, חקלאות, אירועים, היגיינה וקוסמטיקה, תעשיית הבנייה, פנאי ומחנאות - כשאחת מוקדשת לחפצים שנותרו ללא שימוש בפינות חיינו.

 

המיצב מציג דואליות מתוחכמת: מעל קו המים - השלווה המדומה של צריכה וסיפוק מיידי, ומתחת - משקולות הפסולת המעגנות כל סירה, המייצגות את המחיר הסביבתי הכבד.

 

גילי אבישר "לשון שחורה". צילום: אמנון האוס

 

בקומת הגלריה מציג גילי אבישר את "לשון שחורה" - מיצב גדול המורכב מבדים וחוטים ממוחזרים, המחיה זיכרונות ויוצר משמעויות חדשות.

 

העין הגדולה במיצב מרמזת על "האח הגדול" של עולם האופנה, המבקש ללכוד צרכנים דרך טרנדים ופרסומות, ומזכירה בצורתה דרקון אסייתי - הד לתעשיית האופנה במזרח הרחוק.

 

ניר אוחיון (אי )נעל החוט. צילום: אילן שפירא

 

ניר אוחיון עצמו מציג את המיצב "(אי) נעל החוט" - יצירה מורכבת מ-50 נעליים שחוברו זו לזו ליצירת דמות עכביש ענקית.

 

הבחירה בעכביש, יצור המבלה את חייו בטוויית קורים תוך ריחוף מעל הקרקע וללא צורך בנעליים, משמשת כמטפורה חריפה לעולם האופנה המזדחל כמו עכביש שקוף ועוצמתי.

 

ברשתו, הוא לוכד אותנו במערכת של הכתבות - מה ללבוש, מה לנעול ואיך להיראות. הפחד שלא להיות "נכון" או "גזעי" מוביל לצריכה מוגברת בניסיון להשתייך, עד כדי ניתוק מוחלט מהטעם האישי והסגנון העצמאי.

 

 

יעל יערי מציגה שני מיצבים מרתקים: ב"גלגולים" היא יוצרת מבנה תלת-ממדי של יצורים ואיברים עטופים בבדים צבעוניים, הנאחזים זה בזה ללא ראש, כמטפורה לפחד מניתוק מהטעם הקולקטיבי.

 

ב"טוטם-זר" היא מציגה פסלים אמורפיים המשלבים חלקי גוף, איברי רבייה ואלמנטים מעולם הצומח, שלמרות שנוצרו לפני 7 באוקטובר, מקבלים היום משמעות חדשה כאנדרטה לנרצחים.

 

 

לונה נילסן יצרה במיוחד לתערוכה את "חוט למחשבה", יצירה בה נפרם חוט מסוודר של טומי הילפיגר ונסרג לעפיפון מתעופף - החוט הנמשך ומתעופף מסמן דרך לחופש דרך טוויה מחודשת, אינטימית, יצירתית, חד-פעמית ואישית, ומשמש כמטפורה לשחרור מכבלי המותגים.

 

רוסלו שמריה "ירח". צילום: אמנון האוס

 

רוסלו שמריה, אמן רב-תחומי ובוגר שנקר בעיצוב אופנה שלו מדור בשם U N A C T I N G באתר ספוט איט, מציג בתערוכה את העבודות "ירח" (Moon) ו"תא" (Cell), המשקפות את חקירתו העמוקה של הקשר בין אדם לסביבה.

 

בעבודותיו, שנוצרו במכונת תפירה, הוא יוצר רקמה בתבנית אנרגטית עדינה המשרה שקט ושלווה. "הרקמה היא מדיטציה, מסע פנימי בו אני מתרגם מחשבות לרגשות, ורגשות לתפרים", מציין שמריה.

 

עבורו, כל תפר נושא כוונה ומהווה חוליה בשרשרת המחברת בין מסורת לחדשנות, כשהוא משתמש בחומרים טבעיים ליצירת מרחב שבו האנרגיה זורמת בחופשיות, בדומה לטבע עצמו.

 

"מצברוח". צילום: סטודיו מג׳נטה

 

באזור התפעולי של הפארק נחנך לאחרונה "מצברוח" - פסל סביבתי קינטי של סטודיו מג׳נטה.

 

הפסל, המתנשא לגובה 12 מטרים עם יריעה באורך 10 מטרים, נוצר משאריות לוחות מתכת שנאספו מערמות הפסולת במקום. המבנה, התלוי כמובייל במרכז הכיכר, מאפשר ללוחות האלומיניום לנוע באופן עצמאי וכיחידה אחת ברוח, יוצר משחקי אור וצל ומספק הצללה לכיכר.

 

תנועתו העדינה מהדהדת את מעופן של להקות הציפורים שהיו מזוהות עם מזבלת חיריה ההיסטורית - אותן ציפורים שנצפו נוסקות למרחוק בתגובה לרעש הטרקטורים, ונוחתות חזרה אל "המסעדה הגדולה" - מצבורי הפסולת.

 

הפסל משקף מטאפורה למערכת האקולוגית: כל לוחית מתכת, כמו פרט בחברה, נעה במרחב הייחודי שלה אך תמיד בזיקה לאחרות, מניעה ומושפעת מתנועתן.

 

ניסן שור, עיתונאי, סופר ולשעבר עורך תרבות במספר כלי תקשורת מובילים, תרם לתערוכה את הטקסט "עור חדש", המציע פרספקטיבה תרבותית מעמיקה על עולם האופנה והלבוש. תפיסתו הייחודית, הרואה בכל פריט לבוש "משנה סדורה" ונושא תרבותי עמוק, מתכתבת עם תמת התערוכה.

 

בטקסט שלו, שור חוקר את היחסים המורכבים בין אופנה, תרבות וזהות אישית, תוך התייחסות להיבטים היסטוריים ותרבותיים של הלבוש. גישתו, המדגישה את החיפוש אחר המקור והאותנטי בעולם של שכפולים והעתקות, מהדהדת את הביקורת של התערוכה על תרבות הצריכה המהירה בעולם האופנה.