צילום: רדי רובינשטיין
הצגה חדשה ליצירת המופת של אדוארד אלבי, "מי מפחד מווירג׳יניה וולף?", עלתה לאחרונה בתיאטרון הקאמרי, והיא לא פחות מהפצצה רגשית ותיאטרלית שמותירה את הקהל המום.
הבמאי עירד רובינשטיין מגיש לנו גרסה מודרנית, אינטנסיבית ואמיצה למחזה האייקוני, שמצליח לשמור על הנאמנות למקור ועדיין להביא משהו חדש ומרגש לבמה הישראלית, תוך חשיפת שכבות נסתרות של המציאות האנושית.
הסיפור מתרחש בביתם של מרתה וג׳ורג׳, פרופסור להיסטוריה ואשתו הכריזמטית, שהיא בתו של מי שמשמש כנשיא האוניברסיטה. זוג שגרתי לכאורה המזמין זוג צעיר ו"תמים" לבילוי לילי קליל של שתייה ושיחה.
אך הערב הזה מתפתח לכדי קרב אכזרי וחשוף בין בני הזוג המארחים, כשכל תכסיס, שקר וסוד מודחק נשלפים כדי לפגוע אחד בשני.
צילום: רדי רובינשטיין
האורחים הצעירים, תחילה רק עדים, הופכים במהרה לכלים במשחק המניפולציות והאלימות המילולית המתחולל בסלון הקטן, שבו משברים ורגשות מתפוצצים ללא הפסקה עד לשחר.
הקאסט בהובלת אפרת בן צור (מרתה) ומיכה סלקטר (ג׳ורג׳) מצליח להעביר את המורכבות של הדמויות בצורה יוצאת דופן. בן צור בונה דמות של אישה עוצמתית, מרירה ושבורה, שמצליחה לחצות קווים בין הומור שחור לכאב עמוק, תוך יצירת דיאלוג פנימי מרתק בין כוחה וחולשתה.
סלקטר, כפרופסור המתוחכם והפסימי, מספק הופעה מדויקת ומורכבת שמרגשת גם ברגעי השבר הקטנים ביותר, וחושף את הפגמים האנושיים העדינים.
תום אבני בתפקיד המרצה הצעיר ואביגיל הררי בתפקיד אשתו, משלימים את הרביעייה בצורה נהדרת. הם מצליחים להציג את המעבר שלהם מצופים פסיביים לדמויות מעורבות רגשית, שנלכדות בסערה של ג׳ורג׳ ומרתה.
צילום: רדי רובינשטייןעבודת הבימוי של עירד רובינשטיין היא מלאכת מחשבת. רובינשטיין מצליח לשמור על הקצב התוסס של המחזה ועל תחושת החנק והקלאוסטרופוביה שדרמה כזו דורשת, תוך יצירת מרחב בימתי שהוא יותר מאשר סלון - הוא זירת קרב פסיכולוגית.
העיצוב של ערן עצמון (תפאורה) ואורנה סמורגונסקי (תלבושות) משלימים את החוויה עם חלל ביתי חמים לכאורה, שמתגלה במהרה כזירה קרה ומנוכרת. גם המוזיקה של רועי ירקוני והתאורה של נדב ברנע מוסיפות עומק רב ומתח לכל סצנה.
ובכל זאת, לא אחת מצאתי את עצמי זזה באי נוחות על הכיסא, זה לא פשוט לראות ריב המתמשך שעה וחמישים דקות. האווירה העויינת שבין מרתה לג׳ורג׳ הפכה את האוויר לסמיך יותר. מדובר בחוויה רגשית שצוללת עמוק לתוך מערכות יחסים, כישלונות, תסכולים ואהבה הרסנית, תוך חשיפת האנושיות המורכבת והפגומה.
צילום: רדי רובינשטיין
המשחק יוצא דופן, הבימוי מדויק והעיצוב המושקע עזרו להצגה להתרומם, אבל יצאתי מהאולם עם מחנק בגרון, רוצה לצעוק להם: "תתגרשו כבר, תפסיקו למרר לעצמכם את החיים, ולא רק לעצמכם אלא גם לזוג הצעיר שביקר בביתכם, ולנו הצופים שעדים להתפוצצות הקטסטרופלית הזאת".
ובכל זאת, "מי מפחד מווירג׳יניה וולף?" אחת הדרמות הגדולות ביותר של המאה ה-20, נראית מתאימה למציאות הישראלית העכשווית, כשהשאלה הגדולה שנשאלת בבסיסה היא – מה עושים כשהמציאות קשה מנשוא? מתי מתחילים לחיות באשליה? ועד מתי ראוי להמשיך ולהפליג איתה? מה הגבול?
אם אתם מחפשים ערב תיאטרלי עוצמתי שיטלטל אתכם, ישאיר אתכם עם מחשבות ודמעות – בואו להצגה הזו.
גם אם אתם חושבים שאתם מכירים את המחזה או הסרט, הגרסה החדשה הזו תצליח לחדש לכם. אם אתם מחפשים קצת אסקפיזם מהדרמה המטלטלת והנוקבת של החיים, אז אולי עדיף לכם לבחור באיזה מחזמר משעשע...
