יח"צ. צילום: משה צ`יטיאת
בעידן שבו הטלוויזיה והרשתות החברתיות מושכות את מירב תשומת הלב, מעלה תיאטרון הקאמרי את "צ׳ילבות" - מחזה מקורי מאת עומר קרן ובבימויו של גלעד קימחי, המהווה מחווה מרגשת לתיאטרון הישראלי.
המחזה, שראשיתו בפסטיבל "כאן ועכשיו" של התיאטרון, מעמיד במרכזו שתי שחקניות בקצוות מנוגדים של הקריירה: חווה זלצר בגילומה של מרים זוהר האגדית, דיווה של התיאטרון הישראלי בת 93, כלת פרס ישראל, החולמת על תפקיד אחרון גדול - המלך ליר; ומולה אלי קופרמן בגילומה של מיה לנדסמן, שחקנית צעירה ומבטיחה, המוכרת מהטלוויזיה ומהרשתות החברתיות.
הבחירה של קימחי להפגיש בין שתי השחקניות הללו מייצרת מתח דרמטי מרתק. כשאלי מפוטרת מהתיאטרון בעקבות סרטון טיקטוק לועג, היא מתבקשת ללוות את חווה בחזרות ל"מלך ליר" - תפקיד שהדהודיו בתיאטרון הישראלי מהווה מחווה מרגשת לליא קניג, שגילמה אותו לאחרונה בהבימה.
הבחירה במחזה של שייקספיר על מלך מזדקן המעביר את שרביטו מהדהדת אף היא באופן מושלם את הקונפליקט המרכזי של ההצגה.
טקסט שנון ומדויק של קרן חושף את המתח בין שתי תפיסות עולם - מחד התיאטרון כמקדש אמנותי ומאידך התיאטרון ככלי לפריצה מסחרית. דרך התנגשות זו, מעלה המחזה שאלות נוקבות על מקומה של האמנות הבימתית בעידן הדיגיטלי, ועל גורלם של אמנים שהקדישו את חייהם לבמה.
עיצוב הבמה המבריק של ערן עצמון משרת היטב את המעברים בין העולמות - ממועדון לילה תוסס ועד קופת חולים שוממת, ובעיקר בסלון ביתה של חווה.
יח"צ. צילום: משה צ`יטיאת
התפאורה הצבעונית והעליזה מגשרת בין העולם התיאטרלי המסורתי לבין הרוח העכשווית, כשהבחירה לעטר את הסלון בתמונות אותנטיות מהקריירה המפוארת של מרים זוהר עצמה מוסיפה רובד נוסף של אמת לדרמה.
ההפקה מצטיינת בליהוק מדויק של שחקני המשנה. מהדור הצעיר בולט אוריה יבלונסקי, ומהדור הוותיק - אוהד שחר, המכניס אנרגיה מרעננת למערכת היחסים המורכבת בין הדמויות הראשיות. אך ללא ספק, קסמה של ההצגה טמון בכימיה הייחודית שבין זוהר ללנדסמן.
זוהר מפליאה ביכולת המשחקית הווירטואוזית שלה, היא מביאה עומק ואמינות לדמות שיכלה בקלות להפוך לקריקטורה. הרגעים בהם היא שרה ביידיש או משחזרת את המונולוג המפורסם שלה מ"חנה סנש" הם לא רק מחווה לקריירה מפוארת, אלא גם עדות חיה לכוחו של התיאטרון לגעת בלב.
יח"צ. צילום: משה צ`יטיאת
לנדסמן, מצדה, יוצרת דמות מורכבת ומרתקת. כמו אלי קופרמן שהיא מגלמת, היא מביאה אל הבמה אנרגיה ייחודית - שונה בהתנהלותה, במשחק ובדיבור שלה. טביעת האצבע המשחקית הייחודית שלה, שכבר הרשימה ב"מלאכים באמריקה", מקבלת כאן ביטוי מלא.
בשנים האחרונות זכינו להפקות מרהיבות שהעמידו שחקניות בוגרות בתפקידים ראשיים - "מרציפנים" ו"מניין נשים" עם ליא קניג, "אני סבתא שלך" ו"נעמי ונורמה" עם רבקה מיכאלי. "צ׳ילבות" ממשיך את המסורת החשובה ומוסיף לה נדבך עכשווי ורלוונטי.
הרגע המרגש ביותר מגיע כמתבקש בהשתחוויה הסופית, כשזוהר ולנדסמן אוחזות ידיים ומביטות זו בזו בהערצה הדדית.
באותו רגע, המילים של המלך ליר מקבלות משמעות חדשה: "לְשָׁלוֹשׁ חִלַּקְנוּ מַמְלַכְתֵּנוּ; וְהַחְלָטָתֵנוּ נְחוּשָׁה לִפְשֹׁט כָּל דְּאָגָה וָעֵסֶק מִגִּילֵנוּ, וּלְהַאֲצִיל אוֹתָם עַל הַכּוֹחוֹת הַצְּעִירִים יוֹתֵר".
זוהי העברת שרביט מרגשת בין הדיווה של התיאטרון הישראלי ליורשת צעירה ראויה.