יח"צ, צילום: שמחה ברבירו לציון 80 שנה להולדתו של חנוך לוין - מגדולי הכותבים הישראלים בכל הזמנים, מציג תיאטרון הקאמרי את "מי שלא נולד - מפסיד" - מסע מרגש בין שלל המחזות, השירים והמערכונים של המחזאי האהוב.
המופע בבימויה של טל ברנר נולד תחילה מתוך חגיגות 80 השנה להיווסדו של תיאטרון הקאמרי, או אז התברר שזו גם שנת השמונים להולדתו של לוין.
החיבור ההיסטורי בין הקאמרי ללוין החל כידוע כבר בשנות ה-70 עם "מלכת אמבטיה", ומאז הפך התיאטרון לבית ליצירותיו.
המופע החדש נע בין אהבה להחמצה, בין תשוקה לאומללות ובין הלפתן לדג מלוח, כשמעל לכל מרחפת לה המלחמה.
שיריו האהובים של לוין מבוצעים בעיבודים חדשים ובליווי מוזיקה חיה. בין השירים: "אדון כמעט והגברת כבר", "את ואני והמלחמה הבאה", "לונדון" ו"הנה באים ימי הקיץ". קרנבל לויני מצחיק עד דמעות ועצוב עד גיחוך.
יח"צ, צילום: שמחה ברבירולוין, מהיוצרים הפורים והבולטים בתרבות הישראלית האמין כי "אין דבר מצחיק יותר מאומללות". בהתאמה, הוא יצר שפה תיאטרונית ייחודית המאוכלסת בדמויות עלובות ונדכאות המנהלות דיאלוגים ציניים על החיים והמוות. שפה זו השפיעה עמוקות על דורות של יוצרים בתיאטרון הישראלי.
לוין, הביא במרוצת שנות יצירתו את ההוויה האנושית למקומות הנשגבים ביותר ולשפלים והארציים ביותר. דרך עיניו והדמויות שברא שהוצגו לרוב בטון של גיחוך, מקבלים הצופים מראה של המציאות הבלתי נתפסת של החיים בארץ.
הוא כתב שישים מחזות. בין מחזותיו הבולטים והמוכרים: "אורזי המזוודות", "אשכבה", "ההולכים בחושך", "מלאכת החיים", "מלכת האמבטיה" ועוד רבים וטובים.
יח"צ, צילום: שמחה ברבירוביצירתו יש הכל מהכל: דמויותיו מורכבות מהיהודי הגלותי הרדוף, דרך הישראלי הצבר ועד לאדם הפשוט מול היקום ומול עצמו. ברבות מיצירותיו הוא הצליח לנבא את ההוויה הישראלית, את הקלות הבלתי נתפסת שבה החיים פה כה שבירים, ועד כמה החיים והמוות אחד הם עבור כל אחד ואחת מאיתנו, עם הבנה עד כמה המלחמה היא חלק אינטגרלי בכרומוזומים ובשורשים שלנו.
רבים ממוסדות התרבות בארץ העלו במהלך השנים את מחזותיו, ובשל כך חשוב לוודא שלא נופלים אל המובן מאליו.
הקאמרי מציג קליידוסקופ של לוין: במת הקאמרי 1 עוצבה כחוף ים תל אביבי טיפוסי, ובו תופסים את מקומם זוגות-זוגות - לכל אחד סיפור משלו.
הסיפורים כמו ממשיכים ושזורים זה בזה, למרות שהם לקוחים ממחזות שונים של לוין, ומציגים יחדיו את ההוויה המגוחכת של זוגיות ואהבה, של היצר והתשוקה אל מול המציאות. בין לבין שזורים שירים של לוין שהולחנו, וביניהם "את ואני והמלחמה הבאה", "לונדון", "אני חיה לי מיום ליום" ועוד.
שחקני הקאמרי מפליאים במשחק מדויק שנע במנעד גדול בין הקומי, המגוחך והדרמטי, ולמרות שמוצגים רק קטעים ממחזות ולא סיפור עלילתי שלם, הדמויות מרגישות עגולות ומייצרות מיד קשר עם הקהל.
יח"צ, צילום: שמחה ברבירובקאסט, שחקנים ותיקים וצעירים עם קילומטרז׳ אומנותי. הבולטים שבהם: נוי הלפרין המוכשרת שלא קיבלה לטעמי מספיק מקום להציג את יכולותיה בהצגה; רמי ברוך האגדי, ששיחק דמויות של לוין במספר הפקות קודמות של הקאמרי; ומפליאה מעל כולם - ליאורה ריבלין שחוגגת השנה גבורות.
ריבלין עומדת על הבמה לבדה, חשופה וכמעט ללא תזוזה, היא שרה-מדקלמת את "לא כל כך יפה, ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה...", ופתאום המילים הללו מקבלות משמעויות חדשות - כמו התפכחות וחכמת חיים שרק הזמן מקנה לאנשים.
החיבור למלחמה מתבקש מעצם ההתעסקות בלוין. כבר ב-1974 הוא כתב : "מה ההתרגשות? מלחמה פורצת לפעמים, לא? אצלנו זה הרי הולך יחד עם עונות השנה: חורף, אביב, קיץ, מלחמה".
יח"צ, צילום: שמחה ברבירואת "את ואני והמלחמה הבאה" כתב ב-1968 כתגובה למלחמת ששת הימים, ואת "מלכת אמבטיה" העלה ב-1970 בזמן מלחמת ההתשה. טקסטים אלו, שנכתבו כתגובה וכביקורת למצב המדיני, נותרו כאמור רלוונטיים כאילו נכתבו היום.
בין אם בקטע שהוצג מ"שיץ" על החתונה שנקטעת באמצע בקול אזעקה, שהקפיצה את כולם כמתוך הרגל מהכיסאות כשהחתן מגויס למלחמה, ובין בשיר קורע הלב "אני ואת והמלחמה הבאה" - כואב להבין שהטקסטים האלה מלווים אותנו כל כך הרבה שנים והם עדיין נותרו רלוונטיים.
מי שלא נולד - מפסיד" היא הצגה שמציגה את האומץ הבלתי מתפשר של לוין לערער על המוכר והידוע, לשאול שאלות קשות על החברה הישראלית - וכל זאת מבלי לוותר על הצחוק ועל התקווה. זוהי באמת הזדמנות נדירה, הן למכירי לוין והן למתוודעים אליו לראשונה, לחוות את עולמו הייחודי של גדול מחזאי ישראל.
