צילום: באדיבות פורום פילם, יח"צ
במרכז הדרמה המשפחתית "להיות גודריץ׳" (Goodrich), סרטה החדש של היילי מאיירס-שייר, עומד אנדי גודריץ׳ (מייקל קיטון), סוחר אמנות בשנות השישים לחייו שעולמו מתערער כשאשתו מודיעה לו על כוונתה להתאשפז במרכז גמילה ולסיים את נישואיהם.
בעוד הגלריה שבבעלותו מתמודדת עם קשיים כלכליים, הוא נאלץ לקחת אחריות מלאה על גידול תאומיהם בני התשע.
המשבר המשפחתי מעלה מן האוב גם מערכת יחסים טעונה עם בתו הבכורה מנישואיו הראשונים, גרייס (מילה קוניס), שמצפה לילדה הראשון ונושאת שנים של כעסים על אביה הנעדר. מערך נסיבות זה יוצר מארג סבוך של יחסים משפחתיים, שבמרכזו עומדות שאלות על אחריות, התבגרות מאוחרת והזדמנות לתיקון.
צילום: באדיבות פורום פילם, יח"צסיפורי אבהות במשבר הם נרטיב מוכר בקולנוע האמריקאי. הז׳אנר הזה כבר הניב יצירות מכוננות כמו "קרמר נגד קרמר" (1979), בו דסטין הופמן גילם כזכור אב שנאבק בין דרישות הקריירה לגידול בנו לאחר עזיבת אשתו, או "אורות ליל שישי" (Friday Night Lights), המבוסס על ספרו של ביסינג׳ר, המתאר אב המתמודד לבדו עם גידול בנו בצל מחלתה הכרונית של האם.
אולם בעוד סרטים אלה העזו להתמודד עם המורכבות הפסיכולוגית של אבהות בכפייה, "להיות גודריץ" בוחר בנתיב שונה לחלוטין ונמנע מלהתמודד עם הכאוס הרגשי הטבעי, ובמקום זאת מציג את התהליך כמעבר חלק להפליא, שלעתים נדמה כמנותק מהמציאות האנושית המוכרת לנו.
היצירה אומנם שואפת להציג גבריות רכה ומתפתחת, אך למעשה מחטיאה בהצגת תהליך אמין של שינוי. התמורות שעובר גודריץ׳ נעדרות את המתח הפנימי המתבקש ממי שחווה טלטלה כה משמעותית בחייו.
עם זאת, הסרט מנסה להעשיר את הנרטיב באמצעות דמויות משנה, כמו אב צעיר המתמודד עם אתגרים דומים, אך גם קווי העלילה הללו סובלים מפשטנות יתר.
העומק הדרמטי האמיתי של הסרט מתגלה בעיקר בסצנות המפגש בין האב לבתו הבכורה. ברגעים אלו, כשהטראומות המשפחתיות צפות אל פני השטח, מתגלה הפוטנציאל הדרמטי שהוחמץ בשאר חלקי הסרט. ביצועה של קוניס בסצנות אלה מדגיש את הפער בין עומק הכאב האנושי לבין הטיפול השטחי בו לאורך הסרט.
קיטון, בכישרונו הרב, מעניק לדמותו נוכחות כובשת, אך התסריט מגביל את יכולתו להציג את מלוא מורכבות המצב. הבחירה להציג דמות שמקבלת בהשלמה כמעט מוחלטת את כל המהמורות בדרכה מערערת את אמינות הנרטיב.
התמודדות עם משולש המשברים – נטישה, קריסה כלכלית, והורות כפויה – מחייבת עימות עם רגשות קשים, אך הסרט כאמור בוחר להתחמק מהם.
צילום: באדיבות פורום פילם, יח"צבנוסף, לוקה התסריט גם בבעיות מבניות. הקונפליקטים מקבלים פתרונות שטחיים, והדמויות המשניות נותרות בלתי מפותחות.
סצנות ההתפתחות האישית של גודריץ׳, כמו השתתפותו בסדנאות רוחניות, נראות מנותקות מהמציאות המורכבת שהדמות מתמודדת עמה.
בסופו של דבר, "להיות גודריץ" הוא מעין ניסיון קולנועי להצגת מודל חדש של אבהות, אך למרות הביצועים המשובחים של צוות שחקניו, הוא נמנע מלהתמודד עם השאלות המהותיות שהוא מעלה.
התוצאה היא קומדיה חמימה שמבקשת לרגש אך מחמיצה את ההזדמנות לספר סיפור אנושי אמיתי על התמודדות עם משברי חיים.
זהו סרט שמעדיף נעימות על פני אמת רגשית, ובכך הוא מאבד את כוחו הפוטנציאלי להוביל כדרמה משפחתית משמעותית.
