יצירת אמנות על הצלחת: הקינוחים החדשים של מסעדת פאסטל

 

הקשר בין אוכל לתרבות ואמנות הוא נצחי: בין אם בקולנוע ובין אם בסדרות הטלוויזיה. העיסוק במזון ובסמליות שהוא מביא עימו נוכח באופן מטאפורי ופיזי.

 

במוזיאון תל אביב לאמנות מוצגת בימים אלה תערוכת מופת המציינת אבן דרך היסטורית באמנות המודרנית. "לתפוס רגע חולף" מביאה אל הקהל הישראלי כשמונים יצירות נבחרות של טובי האמנים האימפרסיוניסטים, וביניהם קלוד מונה, פייר-אוגוסט רנואר, אדגר דגה, ברת מוריזו, קאמי פיסארו ופול סזאן.

 

התערוכה מוקדשת לציון 150 שנה לתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה בפריז - אירוע שסימן את לידתה של תנועה אמנותית מהפכנית.

האימפרסיוניזם, שנולד בתקופה של תמורות היסטוריות מרחיקות לכת, הציג גישה חדשה ומרעננת לאמנות. האמנים יצאו מחללי הסטודיו המסורתיים אל האוויר הפתוח, ביקשו ללכוד את משחקי האור המשתנים בטבע, ותיעדו את החיים העירוניים המודרניים מזוויות מפתיעות.

 

מה שנתפס בזמנו כמרדני וחתרני, הפך עם השנים לאחד הסגנונות האהובים והמוערכים ביותר בתולדות האמנות.

 

אדגר דגה, סצנת בלט, 1887-1890 אוסף משה ושרה מאייר. צילום: אלעד שריג

 

במסעדת פאסטל, השוכנת בצמוד למוזיאון תל אביב לאמנות, לקחו את האימפרסיוניזם הזה צעד אחד קדימה, ויחד עם השפית-קונדיטורית אוליבייה פחיירה נטר, השיקה המסעדה מחווה קולינרית מפתיעה במיוחד השואבת השראה מהתערוכה הנ"ל.

 

המחווה הקולינרית באה לידי ביטוי במגוון קינוחים חדשים. בכל חודש תוכלו לבחור מהתפריט קינוח אחד שנוצר בהשראת אחת היצירות המוצגות בתערוכה.

 

כחובבי אמנות מושבעים וקינוחים מתקתקים כאחד, יצאנו למסעדת פאסטל (המתהדרת במנות נהדרות באופן כללי) כדי לטעום את הקינוחים החדשים.

 

לוח הזמנים של התערוכה זימן לנו שני קינוחים מסקרנים ביותר. הקינוח הראשון "הרקדנית", מורכב מפלאן חלב עיזים, פרי עונתי בסירופ, קדאיף פריך וקציפת מאחלב (התבלין הנהדר המופק מבסיס גלעין הדובדבן). קינוח זה נוצר בהשראת ציור סצנת הבלט המפורסם של אדגר דגה, הצייר והפסל הצרפתי ואימפרסיוניסט בכיר.

 

הקינוח השני שטעמנו נוצר בהשראת היצירה "באי" של ברת מוריזו הצרפתייה. והוא כולל יוגורט קפוא, קראמבל, אגסים מזוגגים, שוקולד לבן אוורירי, זעתר ווופל-יוגורט.

 

ברת מוריזו, באי, 1880, מוזיאון תל אביב, אוסף משה ושרה מאייר. צילום: אלעד שריג

 

 

עוד לפני שנוגסים וטועמים את הקינוחים החדשים של מסעדת פאסטל, קשה שלא להעריך את יופיים.

 

בכל הנוגע לנראות, הם מקבלים ציון גבוה מאד בסולם הדרגות. ההשראות האימפרסיוניסטיות ניכרות היטב, הן מבחינת "משיחות המכחול" של השפית והן מבחינת הצבעוניות המשכרת שכל קינוח מביא איתו. לפני שהם תענוג לחך, הקינוחים החדשים הם תענוג לעיניים ויצירות אמנות בפני עצמן.

 

את הביס הראשון הקדשנו לקינוח בהשראת הרקדנית. המלצרית הפצירה בנו להניח את כל המרכיבים על הכף ואז לטעום - ומי אנחנו שנסרב?

 

הטעמים היו באמת מופלאים: הפלאן מתקתק ומרגיש כמו ענן בפה, הקדאיף איזן עם פריכות עדינה, קציפת המאחלב הייתה אוורירית עם טעמי מאחלב עמומים, ורק טעמו של הפרי, שביקש לאזן עם מעט חמיצות, הרגיש מעט תלוש.

 

הפלאן כשלעצמו היה נהדר ויכול לספק שעות של הנאה כקינוח בודד, ללא כל תוספת לצדו. בשורה התחתונה - מדובר בקינוח מנצח.

 

קראמבל אגסים מזוגגים, פאסטל. צילום: אסף קרלה

 

עברנו לקינוח "באי", שהתהדר והתבשם בטעמים חמצמצים. גם כאן הקדשנו ביס שלם עם כל המרכיבים.

 

הטעמים היו טובים ומאוזנים יחסית, אבל הקינוח הזה קצת החוויר לעומת הרקדנית. השוקולד הלבן והאוורירי היה חמצמץ, אולי מדי אפילו. מרקמו של היוגורט היה טוב והאגסים המזוגגים היו טעימים. נגיעות הזעתר היו מפתיעות, אבל אחרי שני ביסים זה כבר הרגיש too much.

 

טעמו של הקראמבל גם כן חמצמץ והוא לחלוטין לא מיועד למי שאינו חובב חמיצות, ולו הקלה ביותר, בקינוחיו. אם אתם חובבי פאי לימון - יש מצב שהקינוח הנ"ל יהיה מצוין עבורכם.

 

מחיר הקינוח מעט גבוה מהממוצע וראוי לציין גם את זה. האם התמורה בעדו מספקת? הכל בעיני המתבונן ובעומק כיסו.

 

68 ₪ לקינוח שמורכב מפלאן, לא המנה הכי מורכבת להכנה במטבח, הרגיש לנו קצת בעייתי. הטעם? נפלא ממש. אבל המחיר? קצת מוגזם.