יח"צ, צילום: אייל הירש
במשך 60 דקות מציג רמי באר את "גרסת הבמאי", יצירה המהווה תמצית אמנותית של שנות יצירתו עם הלהקה הקיבוצית.
כבר בבחירת השם "במאי" במקום "כוריאוגרף", מרמז באר על השפעת עולם הקולנוע על היצירה - השפעה המתבטאת בהפניות מתוחכמות לסרטי פילים נואר, מחזות זמר קולנועיים ווהדים של אנימציה קלאסית.
היצירה, הנעה במרחב שבין מחול לקולנוע, מציגה נרטיב לא לינארי המורכב מרצף סצנות עשירות. כל קטע מציג את יכולות הרקדנים בשני מישורים - הפיזי והתיאטרלי, כשהכוריאוגרפיה משלבת וירטואוזיות טכנית עם יכולת דרמטית מרשימה.
יח"צ, צילום: אייל הירשזוהי יצירה שהיא מסע רגשי עשיר בין תחנות, ולמרות שאין עלילה ברורה או דמות מרכזית מובהקת נוצרת חוויה עמוקה של רגשות אנושיים - תשוקה, שמחה, פרידה, תחושות של כבילות ובעיקר תחושות של שחרור ופורקן כל עול.
"גרסת הבמאי" מציפה את הבמה בעושר חזותי מרשים: הרקדנים, בלבוש בסיסי של תחתונים וגופיות לבנות (הגברים בפלג גוף חשוף), עוברים טרנספורמציות תכופות באמצעות החלפת ז׳קטים בצבעים שונים - משחור לבז׳ ועד לצבעים נוצצים המזכירים קוסמים במופע קרקס.
הם נעים בתזזיתיות גבוהה בין תאי הלבשה משני צידי הבמה, כשלאורך המופע מתווספים אביזרים כמו בלונים שחורים, כובעי יום הולדת אדומים, עניבות אדומות, ג׳קטים גבריים עם כפתורי זהב ואפילו עוגת קצפת שנמרחת על פני אחד הרקדנים וזר פרחים שמפריח לאוויר גבעולים אדומים – יש על הבמה הכל מהכל – ככלי לא יודע שובע ולא נותן מנוחה לעין וללב.
יח"צ, צילום: אייל הירשבקטעי הריקוד הקבוצתיים מתגלה תופעה מעניינת: הרקדנים אינם מגיעים לאחידות מושלמת, אך דווקא ההבדלים העדינים בביצוע מדגישים את הייחודיות של כל מבצע. כל סטייה קלה - תנועת יד או רגל - הופכת לביטוי אישי בתוך המכלול.
דווקא הקטעים הליריים ביצירה, מספקים הפוגה מהאינטנסיביות הכללית ובה בעת מצליחים לגעת בנימים רגשיים עמוקים. הרקדנים הגברים בולטים במיוחד באיכות הביצוע, משלבים כוח פיזי עם זרימה תנועתית מרשימה.
היצירה מהווה מצע להתפרצות יצירתית חסרת מעצורים של באר. היא נעה בחופשיות בין שפת המחול לשפת הקולנוע, כשהמעברים המהירים בין הסצנות והשימוש המתוחכם בחלל ובזמן יוצרים שפה בימתית ייחודית וישנה תחושה של צפייה בסרט שסוחפת בכל פעם למחוזות אחרים וסגנונות תיאטרליים וקולנועיים מזמנים שונים.
האווירה הקולנועית באה לידי ביטוי גם במוזיקה העשירה, מוזיקה גדולה מהחיים, חזקה בווליום שלה ובמלודיות שלה, לא מתחנפת וכמו מתחרה עם הרקדנים מי יקבל את קדמת הבמה.
יח"צ, צילום: אייל הירש
הפן המוזיקלי מעצים את החוויה הקולנועית: הפסקול העשיר והעוצמתי מתחרה עם הרקדנים על תשומת הלב. שני אלמנטים מוזיקליים בולטים במיוחד: קריאה פואטית של שירו של דוד אבידן "רביירה", ושילוב מפתיע של מנגינת "Happy Birthday to You" עם מוטיבים מ"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. השיא מגיע בסצנת הסיום, כשבאר עצמו מופיע בחלק של ההשתחוויה כמנצח והרקדנים מגיבים לתנועותיו בדיוק מופתי.
היצירה, על אף עושרה הרב, לעיתים דחוסה מדי. ריבוי האלמנטים הבימתיים והתנועתיים מקשה על הצופה לקלוט ולעכל את כל הפרטים והניואנסים. אולם איכות הביצוע הגבוהה של רקדני הלהקה הקיבוצית מצליחה לשמור על עניין ורלוונטיות לאורך כל היצירה.
אך כשהיא מבוצעת על ידי רקדני הלהקה הקיבוצית המיומנים, התוצאה ברוב המקרים מרשימה ומעוררת עניין. "גרסת הבמאי" היא עדות לכישרונו יוצא הדופן של באר ולתרומתו המשמעותית למחול הישראלי, בפרט לאור ציון 55 השנה להיווסדה של הלהקה הקיבוצית.
