צילום: אתר האירוע, יצירתום של יובל צין, דולב הראל ונטע רכס
תיבת נוח עכשווית היא מאותם מוצגים שצריך לראות כדי להאמין. עניין המשיכה לאמנות במקרה זה קריטי.
מיד לאחר שפוסעים לתוך חדר צדדי בקומה השנייה של בית הנסן, נתקלים ב"רפסודה", זו אומנם אינה הדמייה לתיבה המקראית, אך יצירתם המשותפת של יובל צין, דולב הראל ונטע רכס, בהחלט שאבה השראתה מנושא הגג המרכזי של שבוע העיצוב ירושלים 2024, התיבה, כסמל לכאוס, הישרדות ותקומה.
היצירה המתוארת מתחקה למעשה אחר שרטוט של אחד מניצולי האונייה הצרפתית לה-מדוז, שעלתה כידוע על שרטון ב-1816, אך היא משחזרת בעיניי רוחם של היוצרים את סיפור המבול התנ"כי על נוח, שבנה סירת הצלה כדי שמשפחתו והלטאות,
הינשופים, הדובים והקיפודים, ישרדו במבול.
התיבה של נוח שטה לה, והאנושות אכן ניצלה בזכות אותה משפחה קדמונית. זהו ללא צל של ספק סיפור מופלא.
בשונה מהסיפור התנכ"י, מבקשים השלושה להציף ביצירתם העשויה מחומרים שנאספו במרחב הישראלי, סוגיה מעט שונה המבקשת להציב את הצופה על שברי ספינה טובעת כאלגוריה לאותו זכרון היסטורי מחריד שאיפשר רק לבני המעמד הגבוה להינצל בסירות הצלה, בעוד שאנשי הפרולטריון נאלצו לבנות
רפסודה מאולתרת, שעליה נדחסו 150 פועלים ומהם ניצלו בסופו של יום רק 15 איש.
שבוע העיצוב ירושלים שהושק אמש (חמישי) בבירה זו השנה ה־13, מתקיים גם הפעם בבית הנסן ובמקומות נוספים ברחבי העיר.
מארגני האירוע בחרו כאמור להגיב באמצעות עשרות תערוכות, מיצבים ושלל אירועים מיוחדים שאת חלקם הגדול יארח המשורר ד"ר ג׳רמי פוגל, למצב המאתגר בו שרויה ישראל, החל במלחמה רב-זירתית, דרך 101 החטופים בשבי ארגון הטרור חמאס ועד לאבל הלאומי, המחאות וחוסר היציבות השלטונית.
"כשהמים גואים והרוחות סוערות, התיבה הופכת מקלט שבו מתכנסים, משמרים את החיים וחושבים על היום שאחרי האסון", כך כתבו מארגני שבוע העיצוב באתר האירוע.
מצאנו את הקשת בענן!
שבוע העיצוב 2024 מהדהד כאמור את הסיפור המקראי מחד כסיפור של חורבן ומאידך גם כזה העוסק בגאולה.
בתוך כך, למשך
שבוע ימים יתמלא בית הנסן בשלל מיצבים, תערוכות ומופעים מכל דיסציפלינות
העיצוב, שרובם מגיבים כאמור לנושא התיבה בדרך זו או אחרת, ודרכם עוסקות
בשיקום לצד הנצחה, בחשבון נפש לצד חלום על עתיד טוב יותר.
צילום: אתר האירוע, יצירתם של עדי אנה טלז׳
ינסקי ואלכסנדר חייקי
בהשאלה לסיפור המקראי, לקראת סיום הצפייה ברפסודה הנ"ל, נפתח לצופה צוהר מבשר תקווה. כך לדוגמה, עבודתם המסקרנת של עדי אנה טלז׳ינסקי ואלכסנדר חייצקי "סירת הצלה", מבטאת את ההיאחזות באפשרות לעתיד.
במרכז היצירה מגלשה המחברת בין אזור אסון לחוף מבטחים, כמעין מעבר לימינלי בין נטישה של מקום שגורלו כבר נחרץ, לסירה שאולי תציל מאותו מצב עגום.
יצירה מופלאה נוספת פרי עטן של דפנה קפלן ויעל זיו, "נוצות מלאכותיות" שמה, מתחקה אחר האסתטיקה הייחודית של הנוצה באמצעות הדפסה תלת-מימדית, תוך בחינה אם הערך הסמלי שלה אכן משתמר.
צילום: אתר האירוע, יצירתה של רעיה כהן
התיבה היא בבחינת בועה סגורה. נוח התנכ"י אמנם עמד בקומה העליונה על הסולם ואחז ביונה, אבל לא יותר מכך.
בעבודה "אלפיים" של רעיה כהן, באה לידי ביטוי ההשקפה שהתיבה המקראית, מלווה לתקווה ומקום חדש. היא אומנם כלואה בתיבה, אך גם היא כמו היונה, ממתינה בשקיקה להיפתח בשנית ולהשתחרר שוב לעולם, מתמלאת ומתרוקנת לה בתוך התיבה, ויחד איתה מתעוררת התקווה...
גם את הקשת בענן תוכלו לראות פה. אחרי המבול המקראי הופיעה הקשת הצבעונית,
שהבהירה שתם סופסוף האיום על בני האדם ובעלי החיים בעולמנו. כאלגוריה לקשת ההיא, מציג קולקטיב האמנים "מלחמאמי" מעין תיבה שבעזרת תאורה ומים מתקיימים בה התנאים האופטימלים להופעת הקשת הססגונית.
השנה ובשל המצב, נושא האירוע אופי פחות פסטיבלי בטח ביחס לאירועיו מהשנים הקודמות. העבודות הפעם עמוקות ומעמיקות יותר, כשמעל ל-100 יוצרות ויוצרים, 15 מוסדות תרבות, 4 אקדמיות לרבות הספרייה הלאומית, מוזיאון ישראל, המוזיאון לאמנות האסלאם, המזקקה, ה"דוג׳ו", המפעל, הצוללת הצהובה, תיאטרון הקרון, גלריית המקלט, ביתא מרכז לאמנות ועיצוב ועוד שותפים לאירוע.
צילום: אתר האירוע, הפופ אפ של קון
ההמלצה - הגיעו מוקדם ככל האפשר ושוטטו בנחת בין המוצגים השונים הפזורים בכל רחבי המתחם, בחצרות שסביב לו ובחללים הייחודיים שלו.
ורגע לפני שתפרשו, בקרו גם בחנות הפופ-אפ המדליקה של קון, המציעה ציוד מלא לקראת המבול הבא עלינו לרעה, לצד אביזרים למקרה של הגירה או הפלגה מענגת לטובת הימלטות קלה מהמציאות, החל בחומרי ניקוי ועד לפריטי אופנה, ואל תוותרו כמובן גם על פיצה פלורה הירושלמית, שמתארחת ומארחת במתחם הלאונג׳ הממוקם על בור המים שבחצר בית הנסן, לשמונה ימים של פיצות, דרינקים ואוירה מעולה.
