יח"צ
החיים בסגול: עיפרון הקסם
כמה כיף היה אם אפשר היה לקבל פיסת צבע ליד, שבעזרתה כל ציור יכול להתעורר לחיים? רגע, ואם אני בכלל לא יודעת לצייר? או שהציור שלי יוצא עקום? ומה אם הצבע מגיע לידיים הלא נכונות? הסרט "עיפרון הקסם" מתמודד עם הסוגיה האחרונה, ומציע דרכים יצירתיות להציל את העולם (רמז, לא דרך מד"ב או טכנולוגיות מתוחכמות).
כשהייתי צעירה, התאהבתי בספרו של יאנוש קורצ`ק, "קאיטוש המכשף" (יותם הקסם בתרגום לעברית), שסיפר על ילד שעולם הדמיון שלו חזק מכל מציאות, והוא מסוגל לברוא עולם אחר בתכלית.
בבסיסו של הסרט "עיפרון הקסם" עומד רעיון דומה: הילד ההרפתקן הרולד מסוגל להפיח חיים בציורים שהוא מצייר בעזרת צבע סגול.
ברגע אחד של חיפוש משמעות, הוא מצייר דלת לעולם האמיתי ויוצא אליו, יחד עם חבריו – אייל ודורבנית שובבה. שני האחרונים מקבלים חיים חדשים כבני אדם, מגלים את נפלאות העולם אך גם את צדדיו האפלים.
הסרט מבוסס על הספר "אהרון והעיפרון הסגול" מאת קרוקט ג`ונסון, אשר מוזכר בעלילה והוא מנסה להחזיר אותנו לימים פשוטים ותמימים יותר, בהם הפתעות גדולות התרחשו כשהרמנו את הראש מהספר, ולאו דווקא ממסכים מרצדים.
יח"צ
כאן יוצאים הגיבורים - זאקרי לוי בתפקיד הראשי (בדיבובו של דדי זוהר), ולצידו ליל רל האוורי שמגלם את מוס האייל (גדי אלטמן) וטניה ריינולדס שמגלמת את הדורבנית פורקי (נעמה שטרית) - מתוך דפי הספר ומתנסים בהרפתקאות שאותם הציתו בעזרת הדמיון ויד יציבה במיוחד.
יחד הם מגלים עולם מלא רבדים, ציני מיסודו ועתיר בטכנולוגיות – כזה שמצויר בפשטנות (כאילו רק בעזרת גוון אחד) ועם הרבה עיגולי פינות, לטובת שמירה על מקצב אחיד.
נשאלות שתי שאלות: הראשונה, מדוע בחרו לתרגם בעקביות את המילה "crayon" לעיפרון במקום לצבע? והשנייה – האם הסרט יעודד ילדים לחזור לדפי הציור והצביעה ואפילו לקרוא בספרים? לנו נשאר קצת פחות מחודש לגלות.
יח"צ
גיבורה בהפתעה
כמה מסרים אפשר להכניס בסרט מצויר של 86 דקות? מסתבר שהרבה... חלקם עוברים מעל ראשם של הילדים וחלקם מובנים.
נתחיל בזה שגיבורת הסרט היא דובה, שמנמנה וחזקה, ממש לא הגרסה החייתית של גל גדות – וכאן כברר נתתי לסרט נקודות.
כבר בסצנה הראשונה אנחנו רואים את גיבורת העל הזאת יוצאת למשימה חשובה כשיש עליה תינוקת במנשא. זו אומנם לא התינוקת שלה, אבל היי אנחנו רואים כאן גיבורת על, שאינה עונה לסטראוטפים הרגילים (שכוללים מותניים רזות וגוף שעון חול מתחת לספנדקס) שהיא גם דעתנית וגם חוגרת לגופה תינוקת בעודה מצילה את המצב. וואו.
אז כן, יש כאן פמיניזם שאני מעריכה כמובן. רק חבל שמפקד המשטרה לא מקשיב באמת לגיבורה שלנו, ובוחר לדבר איתה על ליפסטיק. בסדר, בסדר, צעדים קטנים...
יש עוד מסרים כאלה שרק המבוגרים הבינו. למשל כשאחת הדמויות אמרה: "כשרוצים ששום דבר לא יעמוד בפני המציאות והשלטון הופך את המפגינים לפושעים", השתרר שקט באולם.
כשהבנו שהשליט האכזר שולט באנשים דרך אוזנייה חכמה שהרכיב להם באוזן, ודרכה מכניס אותם לעולם של מציאות מדומה שבה הכל כביכול טוב ומושלם, אבל בעצם משעמם וחסר תכלית- אנחנו עושים מהר מאוד 1 ועוד 1...
הרי כולנו הולכים היום עם אוזניות חכמות ונכנסים למציאות מדומה ומושלמת יותר כדי לברוח מזו שלנו. והעולם ממשיך וצועד לעבר עולם שבו אנשים מבלים יותר במסכים מאשר בטבע.
הילדות הבינו מהר מאוד את המסרים המרכזיים. עולם "מושלם" שבו יש רק טוב בלי רע, הוא משעמם. וזה לא באמת כיף לקבל כל מה שאתה רוצה. וגם ש"טובים השניים מן האחד". וגם, שלפעמים השפעה בדברים שנראים לנו קטנים וחסרי משמעות היא משמעותית מאוד עבור אדם אחר.
יח"צ
הסרט מסתיים בסצנה כיפית שבה מגי, הדמות הראשית אומרת, שגם אם הדברים בחיים לא מסתדרים כמו שדמיינו וחשבנו, לפעמים הכול קורה טוב יותר. וככה, אחרי סצינות מותחות ומרגשות יצאנו עם חיוך על הפנים.
הסרט מושקע, מלא במחשבה ומסרים מעניינים. התסריט חכם ומהודק. הפריימים חכמים והבימוי מיוחד. הבנות נהנו מאוד, ואני, בחלקים רבים - גם, בהרבה סרטים לילדים המבוגרים לא נשארים בעניין עד הסוף. אז מבחינתי זה לגמרי שווה צפייה!
יח"צ
אם כבר להציל את היער, אז בנעליים נוחות
רשת גלי מקבוצת בריל וחברת טוליפ אינטרטיימנט, המפיצה הבלעדית של סרטי אולפני וורנר ברוס ואולפני יוניברסל בישראל, יצאו בשיתוף פעולה לרגל השקת הלהיט של הקיץ לילדים: "להציל את היער".
להפתעתי גיליתי שסרט האנימציה עטור הכוכבים הופק על ידי ליאונרדו דיקפריו. מה אני אגיד לכם? מזל שהוא לא טבע בטיטאניק, כי יש לו מסר חשוב לכולנו.
הסרט בבימויו של טים הארפר מגולל את סיפורה של אוזי, האורנגאוטן שנפרדה מהוריה כשהייתה צעירה בעקבות שריפה שפרצה בביתם. אוזי גדלה במקלט לבעלי חיים, ומשתמשת בכישוריה כמשפיענית רשת על מנת להציל את היער ואת ביתה מכריתת יערות.
יח"צ
אזעקת טריילר! ברבע השעה הראשונה של הסרט, הרגשתי כאילו לקחו אותי שנים טובות אחורה בזמן, משהו שמזכיר מאד את סיפורו של סימבה מלך האריות המודרני.
הקטן בן החמש, לא חשש ללחוש לי באוזן ״אמא, אני מפחד״. מיד עצמתי את עיניו, ונחרדתי מהסצינה בה בני אנוש שרפו את חלקת אדמה ופגעו בחיות הבר.
יחד עם צ׳אנס, קוף הפרא אותו פגשה, יוצאת אוזי לראשונה להרפתקה ביער הגדול, בו היא מגלה את האמת אודות המפעלים המנצלים את משאבי הטבע ומסכנים את חיות הבר.
מדובר בסרט האנימציה הראשון של מייק מדבוי, אחד מן המפיקים אשר נמשך לפרויקט לדבריו בשל הצורך להתמודד עם "שניים משלושת הדברים המסוכנים ביותר שאנו מתמודדים איתם - בינה מלאכותית ושינויי אקלים".
כאמור, המטרה של הסרט היא לייצר תוכן בידורי, אך זוהי גם דרך מצוינת לחולל שינויים מאוחרים יותר בחברה, בסופו של יום הקהל הצעיר שיצפה בסרט עשוי ביום מן הימים להפוך לאקטיביסט סביבתי.
על השאלה לאיזה גיל מותאם הסרט, אפשר להתווכח, אך משום שהמסר הוא באמת עמוק. האנימציה מושקעת ככל שתהיה אינה מותאמת לילדודס, ולעניות דעתי זהו סרט שיתאים לילדים מגיל 7.5 ומעלה.
אגב, אני לא בטוחה מהי מידת הנעליים של אוזי הקטנה, אבל אני ממש ממליצה לה שלא לצאת שוב למסע כזה כשהיא יחפה.
ועוד משהו, לאורך חודש אוגוסט מציע המותג גלי ברכישת נעליו (בשווי 240 ₪) זוג כרטיסים במתנה לסרט, למימוש בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.