יח"צ. צילום: דנה קופל
השבוע הושקה במוז"א (מוזיאון ארץ ישראל) תערוכת "משכית 70/30/10".
לא, לא מדובר בסדרה חשבונית, אלא במעגלי זמן של מותג האופנה המיתולוגי מרגע הקמתו לפני שבעים שנה ב-1954, המשך בסגירתו לפני שלושים שנה בשנת 1994, וכלה ברנסנס שלו - ברכישתו לפני כעשור והחייאתו ע"י רוכשים פרטים, שרון טל שהיא גם המעצבת הראשית של משכית וניר טל.
יח"צ. רות דיין ומלכת היופי שרה טל. צילום: הנס פין, אוסף לשכת העיתונות הממשלתית
זוהי תערוכה המציגה את גלגוליו של מותג אופנה-ישראלי-מקורי ויוקרתי יש לומר, הכוללת: אריגים, פרטי ביגוד, תכשיטים שטיחים ואביזרים נלווים. תערוכה השוזרת באריגיה מארג היסטורי-חברתי, סיפור של מדינה בחיתוליה עד להתפקחותה מעידן התמימות.
בטרם אגע בפיסת ההיסטוריה של המותג, אציין כי הבא בין כותלי המוזיאון יפגוש שלל צבעים, עיצובים, סגנונות ועיצוב מרחב בתצוגה סיבובית מרהיבה. אוצר התערוכה, שחר אטואן, עשה פה עבודה מקצועית, מושלמת והרמונית בבחירת הפריטים ובהעמדתם.
יח"צ. צילום: דנה קופל
"משכית 70/30/10", בנויה עפ"י נושאים ולאו דווקא לפי תקופות וזמנים, ולה שבעה פרקים: מארג, מסורת, אדמה, מדבר, צבע, לבנה וכוכב.
כל הפרקים מתכתבים ביניהם ויוצרים זרימה של צבעים ופריטים משובבי עין.סקירה מהירה תפגיש את הצופה עם פרק הנקרא "מארג", ובו מוצגים אריגים ייחודיים מכותנה ומצמר, שנטוו במעברה בנולים ידניים שנבנו ע"י עולים מתימן, והיו אבן הראשה של אריגי המותג.
בהמשך, היו אחראים לפיתוח האריגים ג׳ורג׳ קאשי, אורג מומחה שעלה מבגדאד והיה מנהל מפעל האריגה של משכית במגדל העמק, ונאורה ורשבסקי, מעצבת הטקסטיל של משכית.
שניהם יצרו אריגים יחודיים המשלבים אריגה מסורתית עם חדשנות אופנתית. ספק אם היום היינו עומדים במרקם של חלק מהבדים הללו לגופנו.
יח"צ. צילום: דנה קופל
בפרק ושמו מסורת מוצגים פריטים עם רקמות ססגוניות ממסורות עתיקות שהביאו עימם העולים החדשים ארצה, כמו רקמות בהשראה תימנית, משנת 1967 -לאחר מלחמת ששת הימים - רקמת צלבים פלסטינית בהשראת המלחמה, כמו גם רקמת בית-לחם, רקמת נצרת ורקמת בית ג`אלה – ואם תשאלו כיצד הרקמות הללו נראות- תצטרכו לבקר בתערוכה ולבחון מקרוב על התהליכים והאירועים שהשפיעו על אופי היצירה של משכית.
כיום אגב המותג מעסיק רוקמות שמתמחות במנעד רחב של מסורות, כשברקמות שזורים מגוון חומרים כגון חוטי ברזל, צדף, פלסטיק ועוד.
יח"צ. צילום: דנה קופל
הפרק אדמה מציג פריטים המשקפים את נופי הארץ ובהתאם גם בחירת החומרים ושמם של הפריטים, כמו למשל צבעי שמש וחול, כפתורי עץ זית ודגמים בשם ישובים: כמו "חולצת כנרת" או "מעיל יפו".
בין הדגמים המוצגים לוכדת את העין "שמלת עין-גדי", בה משוחזרים בדים עתיקים שנחשפו על ידי פרופ` יגאל ידין המצביא והארכיאולוג בחפירות בנחל חבר, שאף סייע למעצבי המותג לשחזר את הבדים.
מרגש ביותר להתבונן בפיסות הבד שנמצאו על ידו, מוצגות לצד המקבילה של משכית, כשחוטים - תרתי משמע - מקשרים בין העבר הרחוק וההווה המתגבש ומשקפים טעמים אנושיים.
הטבע מוצא מקום מהותי גם בעיצובי משכית העדכניים כמו בשמלת הדוכיפת שהיא הציפור הלאומית שלנו, העשויה כולה מעשה אומן.
יח"צ. צילום: אייל נבו
בפרק מדבר מוצג המעיל האייקוני "מעיל מדבר" שחור ויפהפה, עתיר כפלים שעוצב בידי המעצבת פיני לייטרסדורף, בהשראת הבגד הבדואי והקפוטה החסידית וכולל הדפסים בעבודת יד ועיבודים באמצעים דיגיטאליים.
בפרק הצבע - המשלים את תפיסת הצבע של משכית, מוצגים פריטים בצבעים עזים של שמש בכתום וצהוב, כמו גם כתום התפוז הישראלי, אל מול צבעים של דגמים עכשוויים בהם נעשה שימוש בצבעים קלאסיים כמו שחור ולבן וצבעי אדמה המשלבים כמיטב המסורת, צבעים מן הטבע. בקולקציה זאת משולבים הדפסים בעבודת יד, מקצתם מעובדים באמצעים דיגיטליים.
יח"צ. רות דיין בביתה 1973. כל הזכויות שמורות ליעל רוזן
כמותג המכבד עצמו ואת אומנותו, מוקדש בתערוכה פרק שלם לשמלות כלה ונקרא כמתבקש לבנה.
פה תראו שמלת כלולות שעוצבה ליעל, בתה של היזמית והמייסדת רות דיין, שגם לה עצמה עוצבה שמלה משובצת פנינים שנרקמה ע"י רוקמת מבית לחם. במקבץ זה תוכלו לחזות גם בשמלות כלה מעוטרות ברקמות ומשובצות באבני חן, בחרוזים ובחוטי כסף, או בצורפות מעשה אומן להתפאר.
המיצג השביעי נקרא כוכב, שכן כוכבה של לייטרסדורף כשהציגה את עיצוביה למשכית בתצוגת אופנה בפריז בירת האופנה, כמו גם באירוע ביוזמת הבונדס לאיסוף כספים למדינה הצעירה בשנת 1961, מוצגים כאן. בעקבות החשיפה בפריז, לייטרסדורף אף עיצבה שמלות ומעילים בהשראת הצייר יוחנן סימון - בן זוגה, וגם הם מוצגים בתערוכה.
מעניינת במיוחד קטגוריית בגדי הילדים בצבעי אדום- שמנת ושאר צבעים ברוח המותג, אשר שהמבקר בתערוכה צריך להיות מודע לעובדה שרק בודדים זכו בימי הצנע ללבוש מיצירות האופנה היקרות הללו.
ממליצה בחום להתעכב גם על תכשיטי המותג היפיפיים, העשויים מחומרים וצבעים שונים ומוצגים בתערוכה. זוהי אומנות מקומית מקורית ומרגשת.
יח"צ. רות דיין בביתה 1973. כל הזכויות שמורות ליעל רוזן כידוע, או לא - משכית נוסדה כחברה ממשלתית, במטרה לספק תעסוקה במלאכות-יד, עליהן הופקדו עולים אך בעיקר עולות מארצות המזרח ונשים בדואיות.
הוגת הרעיון והכח המניע היא כאמור רות דיין, אשתו של משה דיין לעת ההיא, ואימם של יעל דיין ואסי דיין המפורסמים יותר מבנם אודי.
דיין ללא ספק היא היזמית עם הסטארט-אפ המפורסם ביותר לימיה הראשיתיים של המדינה. לצידה, עמלה מעצבת האופנה המיתולוגית של משכית פיני (אדולפינה) לייטרסדוף ועימה נאורה ורשבסקי.
בשורה התחתונה זוהי תערוכה שהיא הרבה מעבר לאופנה. יש להניח שהוותיקים שיפקדו אותה יתרפקו על ימים שעברו ולא ישובו, והצעירים העדכניים והפתוחים לכל סגנון פשוט יתאהבו כך סתם, ויגלו לראשונה שפעם היתה לנו אופנת קוטור משלנו על טהרת הכחול לבן, אופנה שגם ידעה לייצר ערך.
יח"צ. מימין: ניר טל, רז סמירה, שרון טל, שחר אטואן, עמי כץ. צילום: דנה קופל
זהו פרוייקט חשוב ומרגש, שדרש חקר וגיוס אייטמים מאוספים פרטיים, המוכיח שמשכית, ההוט קוטור הישראלית, שנועדה בעיקר לעשירון העליון (אלפיון עוד לא נולד אז), עשירי הממלכה ושועי הארץ. השכילה לייצר אופנה איכותית ולספק לצידה ערך וגאווה ישראלית, ובהתאם לכך היא משקפת תהליכים במדינה הצעירה המתגבשת ומעוררת גם מטען חברתי שלא ניתן להתעלם ממנו, תוך שהיא מלמדת עליו.
מטבע הדברים באירוע הפתיחה נכחו כל הדמויות הקשורות במשכית ושזכו להגיע ליום הזה, כמו גם פוליטיקאים, שופטים ומכובדים אחרים כיאה לאופי לקוחות המותג בעבר. תשמעו לי מדובר בתערוכה מסקרנת, מעניינת וחשובה המבהירה - משכית היא תמצית הישראליות.
מחיר: 52 ₪ (עד גיל 18 וחיילים ללא תשלום)