יח"צ, מוזיאון פתח תקווה לאמנות. צילום: יוסי סובה
כמעט כל מי שמגיע לקרית המוזיאונים של פתח תקווה עושה זאת כדי לבקר במוזיאון לאמנות.
המוזיאון שתכנן אדריכל הנוף, ליפא יהלום, פועל כבר מ-1964. זהו למעשה מוזיאון עירוני הנחשב לחלק ממתחם של מוסדות ציבור שכולל גם את בית יד לבנים והמכון לאמנות חזותית.
בשנות ה-2000 הפך המוזיאון למוסד חשוב ופורץ דרך, רבות הודות למנהלת והאוצרת הראשית דאז, דרורית גור אריה.
עד להגעתה הוצגו במוזיאון בעיקר עבודותיהם של אמנים מקומיים, ואילו היא הפכה אותו למוזיאון בולט לאמנות עכשווית, כשהציבה על הבמה לראשונה אמנים שונים, למשל תערוכת יחיד של ז`וזף דדון שאצרה בשיתוף פעולה עם השחקנית המנוחה רונית אלקבץ ומוזיאון הלובר, וכן תערוכת הבכורה של האמן דור גז שהיה בשעתו אנונימי והציג במוזיאון את "גיאורגופוליס", תערוכה שהפנתה זרקור מעמיק למיעוט הערבי־נוצרי בישראל.
יח"צ, מוזיאון פתח תקווה לאמנות. צילום: יוסי סובהבשלוש השנים האחרונות מנהלת את המוזיאון רעות פרסטר, ולצידה, האוצרת הראשית אירנה גורדון. יחד הן ממשיכות לחדש ולעדכן אותו לרוח התקופה.
בהתאמה, המוזיאון מציע מגוון עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים בכל המדיומים האפשריים. מתחלפות בו תערוכות מדי ארבעה חודשים, והשתיים עוסקות רבות בנושאים חברתיים הקשורים במרחב התרבותי המקומי ובנושאים בינלאומיים גלובליים של העידן הנוכחי.
אחד המהלכים המסקרנים שיצרו פרסטר וגורדון הוא שיתוף פעולה עם גן החי שפועל בסמוך למוזיאון ועם מוזיאון הפוחלצים שממוקם בתוכו, זאת בתערוכה רחבה שזכתה לשם "אם עץ נופל ביער" והתקיימה בקיץ לפני שנתיים.
התערוכה המדוברת סחפה את הקהל עם מוצגים מרשימים שהבולטים מביניהם: הרישומים ופסלי פסולת הבנייה והאשפה של אמיר תומשוב, ומיצב הסאונד והפיסול של ניב גפני, שמתח גשר בין היסודות הקמאיים, השבטיים של זיקת בני אדם לסביבתם, לבין התשוקה המודרנית לקטלג, להסביר ולפענח באופן מדעי את הטבע.
לאחרונה הושק בגינה היפה שלמרגלות המוזיאון, בית קפה קטן ומקסים, שמאפשר להפוך את הביקור במקום לחוויתי וממושך.
יח"צ. נחל עוז, מתוך "אלבום דרום". צילום: דנה אריאליבנוסף, בימים אלה מוצג במוזיאון מקבץ חדש של תערוכות מסקרנות – המרכזית שבהן היא תערוכה קבוצתית בשם "צלם הדברים: אלבום דרום", פרי יוזמה משותפת של פרופסור דנה אריאלי והאוצרת אירנה גורדון.
אריאלי, חוקרת והיסטוריונית העוסקת בחקר דיקטטורות ומשטרים טוטליטריים, שהתה בגרמניה בשבעה באוקטובר לטובת מסע הצילום ה-36 שלה בעקבות אדולף היטלר והנאציזם.
עם שובה ארצה כשבוע לאחר הטבח, הגיעה לביתם של חבריה, אורנה וגדעון פאוקר. זה האחרון נרצח בשבעה באוקטובר בניר עוז. אורנה רעייתו ביקשה מאריאלי לנסוע לקיבוץ ולצלם את הנזק שהנוחבות חוללו.
בתוך כך, פנתה אריאלי לאמנים וצלמים תושבי הנגב, וקראה להם לשלוח אליה צילומים שמתעדים את האזור לאורך השנים. היא בנתה תיק צילומים, ממנו צינזרה את הקשים מביניהם והעלתה מדי יום צילום לעמוד הפייסבוק שלה, כך במשך 100 ימים.
יח"צ. אדוארד קפרובעבודות הצילום שנאספו התגבשו לכדי ספר שיצא לאור לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים - "אלבום דרום - צלמים ישראלים במחווה לנגב המערבי". את הספר בחרה אריאלי להקדיש לחברה הטוב גדעון פאוקר ז"ל וכמחווה לנגב המערבי.
בשלב הבא פנתה אריאלי לגורדון ובשיתוף פעולה הן אצרו תערוכת צילום הכוללת עבודות של 107 אנשי צילום כשעבודות שלהם עוסקות בנגב המערבי החל משנות החמישים ועד לשבעה באוקטובר ואחריו, כשאופני הצילום מגוונים החל מצילום אומנותי, דרך מבוים ועיתונאי, ועד לצילום תיעודי לצד כמה עבודות וידאו.
בסיור מקדים שהובילה אריאלי לחשיפת תערוכתה לכד את העין צילומו של מיקי קרצמן לו הוא קרא "בשכונה של דודה אופליה". אופליה רויטמן, דודתו, בת 77 מקיבוץ ניר עוז, נחטפה כזכור מביתה ונלקחה לשבי בעזה בטרקטור. היא שוחררה לאחר 53 יום בשבי.
בצילום שלכאורה אינו מגולל סיפור ישיר, ולא ברור לעיתים במה בדיוק מתבוננים, מצליח קרצמן להעביר את המתח והכאב מההתבוננות בהריסות היישוב החרב.
יח"צ. בתיה הולין, "מנוחת הלוחמים"בצילומה של בתיה הולין מכפר עזה הנקרא "מנוחת הלוחמים", מצולמת קבוצת חיילים שעצרה לשעת מנוחה במינימרקט מקומי לאחר לחימה רציפה.
אדוארד קפרוב, צלם המתמחה בצילום מבוים בטכניקות של המאה ה-19, צילם ברצועת עזה עם פלטות זכוכית ענקיות ובטכניקות המצריכות זמן, שלל צילומים שנדמה שצולמו במאה אחרת. רק הפרטים הקטנים כמו שקית הבמבה שבצילום, מעידים שהתצלומים שלו עכשוויים הם.
אבישג שאר ישוב, צלמת בינלאומית מוערכת מציגה בתערוכה את צילום של הלוויתה של משפחת קוץ, אותה הכירה באופן אישי. לדבריה התמונה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, היוותה עבורה פרידה מכובדת ומרגשת.
יח"צ, שולי שטראובבחלל התערוכה מוצג חדר העדויות ובו בין השאר מציג שולי שטראוב מניר יצחק צילום בו הוא תעד את עצמו וילדיו בזמן אמת בממ"ד כשמחבלי החמאס הסתערו על הקיבוץ.
בחדר השלישי בחלל מוצגים צילומים שהושאלו מאוספי הספריה הלאומית. אלו צולמו על ידי צלמים מוכרים וחובבים ומציגים את הנגב המערבי החל משנות ה-50 עם הקמת הקיבוצים, דרך עיירות הפיתוח והערים.
הצילומים עוסקים בעבר, בהווה ובזמן בתוך הצילום. אחת הדוגמאות היא תצלומו של שלמה סרי שצילם את חדר אוכל בקיבוץ לאחר ההפרטה, במעין צילום העוסק בחלום הקיבוצי ובמה שנותר ממנו.
שולמית עזר ולהלי פרילינג. צילום: סוזן לויבמקביל לתערוכה הזאת מוצגות בימים אלו במוזיאון עוד חמש תערוכות יחיד לאמנים.ות: צבי טולקובסקי, להלי פרילינג, מור אפגין, מיכל שכנאי ודורון וולף – מודה שקצת קשה להמליץ איזו מהן הכי מעניינת, אבל אם כבר הגעתם לאם המושבות ובחרתם לבקר פה במוזיאון, צפו פשוט בכולן, אתם תודו לי אחר כך!
