ארבעה ספרים מומלצים שיעזרו לעבור את סופהשבוע בכיף

 

אסופת השיחות הזו נולדה כשניצן בן זאב, אם לשני חיילים לוחמים, הבינה שהשיחות שלה איתם על מה שקורה להם בשירות הצבאי הן דרמטיות וחשובות.

 

ניצן הניחה שכמוה, אלפי אימהות מקיימות שיחות מרתקות עם ילדיהן הלוחמים, וששיח כזה עשוי להיות מקור תמיכה עבורה ועבורן בהתמודדות המורכבת עם המצב המוזר.

 

מצב, שבו אם שולחת את ילדיה לסכן את עצמם ולתרום שנים ארוכות לישות החמקמקה הזו שנקראת מדינה. ניצן יצאה לראיין אימהות ברחבי הארץ, עוד לפני השבעה באוקטובר.

 

הכתיבה הסתיימה כמה חודשים עמוק אל תוך "חרבות ברזל", ומאפשרת נקודת מבט מפוכחת ואבחנה חברתית, תרבותית ורגשית סביב סוגיית האימהות בכלל, ובפרט זו הנדרשת להתמודדות עם ילד בשירות צבאי.

שתיים. 193 עמודים, 98 ₪.

 

 

 

הסופרת, עיתונאית חוקרת, מועמדת לפרס פוליצר (2016), ומחברת של ספרים בנושאי ביטחון, לוחמה, כלי נשק ופרשיות עלומות.

 

זהו ספרה הראשון המתורגם לעברית, והוא מספר על תרחיש אפשרי, סוג של סיפור מתח שנבנה על בסיס ראיונות עם ראשי מערכת הביטחון האמריקנית. היא טווה תרחיש ריאלי לחלוטין, מעורר פלצות, של מלחמה גרעינית עולמית.

 

המלחמה הזאת תפרוץ בעקבות שיגור ראש קרב גרעיני מצפון קוריאה לארצות הברית, ולאחריו תתרחש שרשרת טעויות הרות־ גורל, שינבעו מהלחץ לקבל החלטות תוך דקות.

 

מסתבר, שהאמריקאים לא טרחו עד היום לשנות פרוטוקולים מיושנים מתקופת המלחמה הקרה לגבי השמדה הדדית. בימים האלה – הקריאה בו מיועדת רק לבעלי חוסן נפשי.

 

כנרת- זמורה. 332 עמודים, 92 ₪.

 

 

הסופר הוא גם תסריטאי, במאי ובעל טור בהארץ. בספרו מככב איציק שטוּרמן, דייל שנוחת בניו יורק ומחפש את בן הדוד שלו שמתגוררת בברייטון ביץ`.

 

עליו להביא לו חבילה שקיבל לפני שנסע מאימו- קופסה מסתורית עטופה בשפע שקיות ניילון. במהלך יממה מטורפת אחת איציק מנסה להביא את החבילה ליעדה, ובדרך קורות לו כל הטעויות האפשריות.

 

כתר. 209 עמודים, 98 ₪.

 

 

 

הספר מעניק עצות כיצד לחיות בתוך "גבולות בריאים" . כאלה, שישיגו לנו איזון בין החיים לעבודה, יכולת להתמודד עם אנשים רעילים, ואפשרות ליהנות ממערכות יחסים מתגמלות עם שותפים לחיים, חברים ובני משפחה.

 

אבל מה באמת פירושם של "גבולות בריאים"? מתי נדע אם ומתי מישהו חוצה את הגבול הריגשי או הפיזי שלנו? איך נלמד להגיד "לא" כשחוצים את גבולות יחסי העבודה, או את הגבול המיני, החומרי והאינטלקטואלי? מתי נזהה אנשים ששואבים את מיטב זמננו ואת האנרגיה שלנו , וכיצד נוכל לומר להם בביטחון "לא" מבלי לפגוע בהם?