צילום: גלי מרגלית
בלב העיר רמלה, ברחוב ז`בוטינסקי, למרגלות המסגד הגדול שעד המאה ה-13 היה בכלל כנסייה צלבנית עצומה, שוכן לו השוק התוסס והצבעוני של העיר, זהו אולי השוק הישראלי האולטימטיבי עבור כל חובבי מזון, תבלינים אקזוטיים ופיצ`פקעס.
אל קסמו של השוק הזה נחשפה רויטל ארנון בשנת 2008 ומאז היא מקיימת בו בקביעות סיורי קולינריה מסקרנים.
צילום: גלי מרגליתאת הסיור שלה התחלנו בחומוסייה של סלים. שהיא בכלל לא חומוסייה, אלא מקדש למסבחה. כלומר, אפשר כמובן לאכול כאן חומוס גרגרים, חומוס פול, לבאנה וכדורי פלאפל חמים.
ויש אפילו סלטים מיוחדים, בין היתר חציל בטחינה טעים ביותר וסלט תורכי, אבל הרוב כאמור מגיעים הנה בשביל המסבחה אותה רוקח סלים מחומוס ע"פ מתכון משפחתי סודי שעבר בין הדורות.
צילום: גלי מרגלית 
צילום: גלי מרגלית
נערה הייתי וגם זקנתי, ועדיין לא פגשתי מסבחה טובה יותר מזו של סלים, ויסלח לי אבו שוקרי (אבו גוש), הוא בוודאי יודע שלעולם לא אשא שמו לשווא, אבל אין אלא להודות שאדון סלים מרמלה יודע לתת תחרות.
ובשקט בשקט הוא גם מנצח בה. זאת באמת מנת מסבחה מושלמת ממש, טעימה, אוורירית ולא כבדה כמקובל, ויעיד על כך התור האינסופי שמשתרך כאן מדי יום.
ואולי זאת בכלל התטבילה, אותו רוטב חמוץ־חריף העשוי מפלפלים ירוקים, או פשוט ניסיון רב השנים, אחרי הכל 21 שנות הכנת מסבחה לא הולכות ברגל.
חומוס סלים: פסטר 49
צילום: גלי מרגלית
התחנה הבאה בסיור סיפקה הצצה מרגשת להודו הרחוקה.
מדובר במסעדת מאמאינדיה השוכנת יש להודות בחלל מאוד לא מזמין, בסמוך לחנות תבלינים הודיים.
פה במאמאינדיה לא אוכלים גורמה, אפילו לא גורמה הודי. אז מה כן? ובכן, מגישים פה אוכל הודי פשוט וטעים שנעשה במיומנות, ללא תיבול כבד מדי שעשוי להרתיע.
זו למעשה מעין מסעדת פועלים משודרגת, המאפשרת לשבור שגרה עם אוכל רחוב הודי משובח וטעמים שאינם מכאן. אני אהבתי במיוחד את הסמוסה ואת מנת הבטטה וואדה.
צילום: גלי מרגלית
לאלו מבינכם שאינם בקיאים ברזי המטבח האינדי, מדובר במעין לביבה של תפוחי אדמה רכים המתובלים בגרגרי חרדל שחור (למרות שמה של המנה אין בה בכלל בטטה), עטופים בבלילה של בצק חומוס, המטוגנים בטיגון עמוק.
זו מנה שנראית לכאורה פשוטה, אבל בתכל`ס דרושה יד מאד מיומנת כדי לשמור על איזון בין הרכות שבפנים לפריכות שבחוץ. השימוש בשפע גרגרי החרדל שמקורם בחנות התבלינים הסמוכה מחמיא ללביבה של מאמאינדיה ומספק את הפיקנטיות ההודית המתבקשת.
מאמאינדיה: פסטר 14
צילום: גלי מרגלית
ומהודו קפצנו לטורקיה.
בתחנה הזאת תתענגו על בורקס טורקי אורגינל. בלי להגזים זהו הבורקס הטוב ביותר שיכנס לכם לפה.
עכשיו בואו ננסה להבין את סוד קסמו של הבורקס הנפלא הזה של באבא חיים (שפעם ממש מזמן קראו לו "בורקס רמלה"). כבר 70 שנה שרבים מתענגים על הבצק-שמן-תוספת הזה.
צילום: גלי מרגלית
לכל העונג האפוי הזה מתווספת גם כוס מיץ לימון, שנשאבת מתוך דלי בעזרת סיפון מיוחד שעליו מורכב בקבוק קולה קטום, שדרכו עובר המיץ.
מראה הלימונדה הנשפכת מבקבוק הקולה החתוך לתוך הכוס עדיין מהפנט אותי, גם אחרי שכבר ראיתי אותו אינספור פעמים ועם המשקה פשוט ממכר.
בורקס בבא: זבוטינסקי 3
צילום: גלי מרגלית
אבל עם כל הכבוד לבורקס המשובח, אמרתם שוק רמלה, אמרתם סנדביץ` טוניסאי! ללא ספק אחד המאכלים המזוהים ביותר עם השוק ובראשם הפריקס, אותו כריך טוניסאי שכבר מזמן הפך שם דבר ומוקד עלייה לרגל.
את הכריך שמציע חיים בוקובזה הוא לא מציע כמקובל בלחמנייה מטוגנת אלא בתוך בגט, בו הוא מניח בטקסיות של ממש את כל הפרודוקטים הנדרשים: אריסה טוניסאית חרפרפה (ממרח פלפלים), סלט ירקות קצוץ, לימון כבוש, טונה בשמן, חתיכות תפוחי אדמה מבושלים וביצה קשה. זו כל התורה.
צילום: גלי מרגלית
בשקית ארוזה מראש יוגשו לכם גם כמה זיתים, מהסוג הכי תעשייתי שניתן לחשוב עליו, ופלפל שיפקה עצום בגודלו ואם מתחשק לכם לשדרג את הכריף הזה תוכלו לבקש מחיים שיוסיף לו גם אנשובי או צלפים.
בשורה התחתונה - על שלושה פרודוקטים הכרחיים עומד הכריך הזה - אריסה עדינה, בגט פריך ולימון כבוש נדיר וחד פעמי. שממש מבאס שבוקובזה טרם השכיל להציע אותו ללקוחותיו לרכישה...
חיים בוקובזה: אסתר המלכה 3
הסיור הקולינרי שמקיימת רויטל נטול פוזה, הוא מעניין ומסקרן. הוא רווי במידע ואינפורמציה, הומור וטעימות ב-7 תחנות קולינריות שנותנות פייט אמיתי לכרמל ולמחנה יהודה. משך הסיור כשעתיים וחצי ורצוי להגיע רעבים.
בקיצור, אם מתחשק לכם סיור אוכל משמח בשוק של רמלה - צרו איתה קשר. אתם עוד פה?!
