צילום: שמחה ברבירו
זוהי ממש לא תקופה לצחוק בה. במיוחד כשאי אפשר שלא לחשוב על רבים שיושבים ממש בקצה השני של רחבת התיאטרון, מייחלים שיחזור דבר יקר בהרבה מזה שנגנב במחזה.
אבל ההפוגה הזו היא מה שחלקנו זקוק לו יותר מכל, כשהיומיום מוביל אותנו לקצה פעמים רבות מדי.
נדמה שקומדיית המצבים שמוצגת בימים אלה בקאמרי, שבה מתכננת כנופיה לגנוב יהלום יקר שמופקד בבנק, אך מתחרה בטירלול שאנחנו קוראים לו מציאות.
צילום: שמחה ברבירו
והמקצב שמזכיר את סרטי סקובי דו והתסריט שכאילו נכתב על ידי דני סנדרסון לגזוז – בהחלט מעניקים אסקפיזם מבורך במשך שעה וחצי.
במרכז העלילה תכנון שוד בנק, שבו כאמור מופקד יהלום יקר, במיניאפוליס, ארה"ב, בקיץ של שנת 1958
אסיר מתוחכם (אלון סנדלר) מתכנן את בריחתו תוך חבירה לאחד הסוהרים (יניב סוויסה), שאיך ננסח את זה, לא הסורג הכי צפוף בתא. אבל נדמה שחוץ מהעבריין הנמלט, כל שאר הדמויות נכלוליות לא פחות, רק שהן חופשיות, כמו מנהל הבנק המושחת (אוהד שחר הנפלא), ובתו קפריס (נעמה שטרית) שדואגת למימון המונים מגברברים מזדמנים.
צילום: שמחה ברבירו
עם זאת, גם הדמויות התמימות בקומדיית המצבים המשעשעת מנסות ליישר קו עם הטרלול הכללי: רות` מונגן (כנרת לימוני המצוינת) וסוכן ה-FBI (נדב אסולין) – שאף מוצאים את עצמם במשולש אהבים מפתיע בגיחוכו.
אז מי יזכה בסוף ביהלום? הטוויסט בעלילה אולי יפתיע גם אתכם.
צילום: שמחה ברבירו
קאסט השחקנים המרשים, התלבושות של פעם, השירים, הריקודים ומשחקי המילים – כל אלה אינם נופלים, להערכתי, מכוונת המשורר בשפת המקור (למרות שלא הייתי מתנגדת לראות את הגרסה האנגלית בתיאטרון לונדוני אפל), והתוצאה קלילה ומהנה.
רגשות האשם על בילוי בתקופה הנוכחית גרמו לי לחשוב שאני שודדת לי רגע של חיוך, אבל תחושת השחרור והאסקפיזם הקל בהחלט היו שווים את זה.
שחקנים: ערן מור, יניב סויסה, אוהד שחר, נעמה שטרית, אלון סנדלר, נדב אסולין, כינרת לימוני, נדב עדר / תום חודורוב, עופרי ביטרמן / גלעד מרחבי. במאי: אמיר י. וולף
