צילום: Illumination Entertainment and Universal Studios
אני לא מתלהב מסרטי אנימציה. הנה אמרתי את זה! בגדול, כל מה שהוא לא "צעצוע של סיפור" ועוד מספר קטן של סרטים, הוא קשה לצפייה מבחינתי.
התכנים היום כל כך שונים ומשונים, והבדיחות עבשות ולא מצחיקות, אבל משהו בחבורה של וודי ובאז מצליח לרתק אותי, אולי זו הנוסטלגיה, מי יודע.
בכל מקרה, בגלל שסרטי אנימציה מודרנים הם לא הפורטה שלי, ניגשתי בחשש קל ל"סיפור הברווזים". הסרט החדש, שהגיע מבית היוצר של אולפני אילומיניישן, שלמען האמת הביאו אותה בשיחוק נפלא עם "האחים סופר מריו – הסרט" (שוב, נוסטלגיה), לא ממש סיקרן אותי. אבל למדתי להנמיך ציפיות ולבוא ללא כל דעה קדומה, לכל סרט. מה הכי גרוע שיכול לקרות? אהנה?
אז עם התחושה הפסימית השגרתית שמלווה אותי, נכנסנו אני ומשפחתי לאולם הקולנוע, דרוכים לסרט אנימציה נוסף שכל כולו מיועד לאיכלוסם של ילדים זבי חוטם באולמות הקולנוע לכבוד חג הפסח וטינופם של הכיסאות בהרים של פופקורן עד בלי די.
צילום: Illumination Entertainment and Universal Studios
העלילה של "סיפור הברווזים" מתבססת על תחושת החרדה שמלווה כל הורה באשר הוא. הסרט מתייחס לחששות הכי כבדים שקשורים בהגנה ושמירה על הילדים חסרי האונים שלנו, ושמה דגש על החנק שנגרם מחיבוק הדוב של אמא, או במקרה הנ"ל, של אבא שמגונן יתר על המידה.
משפחת מלרד הברווזית חיה לה בשלווה באגם נינוח בניו אינגלנד. האבא מאק הוא התגלמות מושלמת של הורה חרדתי. פאם, האמא, היא ההיפך הגמור ממנו ומעודדת את ילדיה, דקס המתבגר וגוון הקטנה לצאת ולחקור את העולם.
כשקצו כל הקיצים מבחינת המשפחה, הם לוחצים על מאק לצאת לטיול לג`מייקה הרחוקה. מכבש הלחצים עוזר והם יוצאים למסע יחד עם הדוד דן ההזוי. טעות קטנטנה בניווט מובילה את משפחת הברווזים לניו יורק. שם הם יגלו בעל כורחם תושיה ואומץ רב. בעיקר האב מאק.
צריך להודות: "סיפור הברווזים" הוא סרט מהנה. לא מהאנימציות המשובחות שראיתם בשנים האחרונות ואולי לא מצחיק כמו סרטי המיניונים לדורותיהם, אבל הוא מספק את התאווה ההורית לשקט מצד הילדים, ומנגד את התאווה של הילדים לתוכן צבעוני, שמח ומצחיק, ואכן הילדים באולם לא הפסיקו לצחוק.
הסרט מכיל מספר סצנות סלפסטיק גנריות אך אפקטיביות וההורים צחקו מבדיחות ורמיזות שכוונו אליהם, כמיטב המסורת בסרטים האלו.
העלילה והתסריט קלילים וזורמים ומותאמים בול לקהל של ילדים בני 13-5. כל גיל שאינו בטווח הזה, למעט הורים, סביר שלא ימצא בסרט הזה עניין מיוחד, בכל זאת, לא מדובר בתוכן מתוחכם למדי.
צילום: Illumination Entertainment and Universal Studios
נכחנו בגרסה העברית של הסרט, כשאת האב מדובב לא אחר מאשר רשף לוי. למי שלא יודע, לוי הוא אב גאה לשבעה (!) ילדים. עובדה זו כבר מסמיכה אותו לאב פחדן וחרדתי. עבודת הדיבוב של לוי סבירה, באופן יחסי למי שלא דיבב מעולם סרטי אנימציה. קלירלי שהוא שם עבור יחסי הציבור, אבל זוהי כבר רעה חולה של כל סרטי האנימציה המדובבים בישראל אז אין חדש תחת השמש.
אז בואו נגיע לתכל`ס. האם "סיפור הברווזים" הוא סרט טוב? תלוי את מי תשאלו.
מבחינה קולנועית אין פה חידוש מרעיש. עלילתית אין פה שום דבר שלא ראינו בסרטים אחרים בסגנון. מבחינת הנאה – כן. "סיפור הברווזים" אכן שווה את הזמן שלכם (לגבי מחיר הכרטיס זה כבר תלוי בכם).
יש פה מספיק דברים שהורים יהנו מהם ובעיקר הילדים. עבורם הסרט הזה הוא עוד תוצר מוצלח של אולפני אילומיניישן, שאולי לא יפוצץ קופות אבל בהחלט יחזיר את ההשקעה. טוב, מי בא לאכול איתי ברווז צלוי ברוטב תפוזים?