צילום: אילן חזן
תפישת העולם האירידוסופית רואה באדם יוצר אינדיבידואלי השואף להפוך לישות עצמאית חופשית בחייו ולהתקיים כישות תורמת לחברה בה הוא חי.
ע"פ גישה זאת רוב עיכוביו נובעים מפעולות קדומות ואבולוציוניות, מפעולות דוריות ומפעולות הישרדותיות המושרשות בזכרון התאי, ואלו מפריעות ואף מעכבות את התפתחותו, תפקודו והופכות את האדם לישות תלותית ללא צורך וללא רצון מודע.
בנוסף, גורסת התפישה האמורה כי ישנה זיקה בין סיפור המבול המקראי למצבנו הקיומי בהווה, במובן של הכחדת הישן, ויצירת ראשי מהחדש.
בהשראת התפישה הזאת הציג בשבוע שחלף תיאטרון מחול ירושלים יחד עם צמד הפסנתרנים המוערך יובל אדמוני (מישראל) וטמי קנאזאווה (מיפן) על בימת סוזן דלל, את "תהום רבה", מופע מסקרן הבוחן ומתמודד עם התהום שנקלענו אליה החל מהשבעה באוקטובר.
בתוך כך, הדימויים המופיעים ביצירה הייחודית הזו - כאמור החיבור בין המבול הגדול המקראי למציאות העכשווית שחווינו מאז טבח השבעה באוקטובר, מעוררי מחשבה.
המופע הייצרי והמרגש נפתח כשצמד נגני הפסנתר מנגן על הבמה, בשעה שהרקדניות נעות באיטיות משל לטיפות זעירות לפני הגשם הגדול.
צילום: אילן חזןהשילוב של הריקוד למוזיקה שיוצרים טמי קנאזאווה ויובל אדמוני, זוג גם בחיים, שמנגנים על שני פסנתרי כנף יצירות של י.ס באך, ארוו פארט, ואת היצירה הווירטואוזית זיכרונות מדון ג`ובאני מאת פרנץ ליסט, הופך את המחול הזה לשיאים חדשים שטרם נראו כמותם במחול הישראלי.
אדמוני, בוגר האקדמיה הישראלית למוזיקה, הכיר את קנאזאווה ילידת טוקיו בסדנה מוזיקלית בפולין בה שניהם השתתפו.
המפגש הראשון בין השניים בחדר האוכל הצנוע של המקום הוגדר כהצלחה, ואחרי שבועיים כבר לא ניתן היה להפריד ביניהם - מוזיקלית ואישית. מאז (28 שנה) הם כבר הספיקו להתחתן ןלחרוש יחדיו את הגלובוס.
נגינה חיה על במה, יצירות ותיקות וקאנוניות לצד רקדניות ורקדנים תאבי חיים, עכשוויים, בכוריאוגרפיה של חנוך בן דרור, הופכים את המחול הזה בעל רבדים רבים של עומק והקשבה.
צילום: אילן חזןבן דרור, רקדן ידוע ומוערך, שהיה חבר בלהקת Tours Ballet de בניהולו האמנותי של Jean Christophe Maillot, שימש כידוע כסולן בבלט קולברג האגדי בניהולו האמנותי של מאץ אק, בלהקת המחול הלאומית של ספרד בניהולו האמנותי של נאצ`ו דואטו ובלהקת בת שבע בניהולו האמנותי של אוהד נהרין.
בנוסף, הוא שימש גם כמנהל אמנותי של פסטיבל "גוונים במחול" ויצר יצירות ללהקות בארץ ובעולם. על יצירתו Temps Blanc ללהקת דה דה דאנס הוענק לו פרס שרת החינוך, התרבות והספורט, ליוצר צעיר בתחום המחול.
"עוד לפני המלחמה הרגשתי שמשהו ביקום הולך ומתערער", מספר בן דרור ומוסיף: "כל מה שלא הייתה לו תשתית חזקה מספיק לא עמד במבחן השינויים, וכך דרך הריקוד התנועתי והניגון הנוגה הופך האדם הנאור את התהום הרבה למהות ברה באמצעות התבודדות, הקשבה ויצירת התקשרות לאמת העצמית".
מדובר במופע מחול עם קומפוזיציות מענגות, חושניות ואסתטיות, המתהדר בהחלפה של אאוטיפיטים גם כאלה שמתאימים יותר לריקוד פלמנקו.
המופע מזמין את הקהל לפרק ולהרכיב מחדש את פיסות חייהם, תוך ייצוגים של דימויים כוזבים, הליכות נמרצות, הנפות רגליים לצד זחילה על הבמה, כשזוג הנגנים עם הרפרטואר הקלאסי ממזג בין עולמות של ישן וחדש, ובין מסורתי למודרני.
צילום: אילן חזן
"היצירה כשמה כן הוא תהום רבה, עוסקת בהיבטים של המושג תהום, תהום שמצאנו את עצמנו בה, תהום בה נמצאים החטופים, תהומות של כאב, עצב ופחד, אי ודאות וחשש קיומי", מציינת תמרה מיאלניק, מייסדת להקת תיאטרון מחול ירושלים.
ואכן, הביטוי "תהום רבה" עצמו מופיע כמיצג של אותיות נופלות בחלק עוצמתי במיוחד של המופע, בו אחד מרקדני הלהקה מפגין יכולות פנומנליות של תנועה לרבות גמישות, כוח ודיוק, ומעורר צמרמורת של ממש כשהוא נופל ומפרפר על רצפת הבמה; כמעיין תחושת חוסר אונים במלוא מערומיה.
זהו מופע שומט לסת, עם ביצוע נפלא ועמוס משמעויות העוסק כאמור בתהום העצומה שבה מצאנו את עצמנו ובה חטופי חמאס בעזה עדיין שרויים - תהומות של עצב, כאב, פחד קיומי, אי־ודאות ובסופם גם תקווה...
המופעים הבאים: 27/5/24, 20/6/24
