יח"צ. צילום: GANZA FILM
אם לפני חמש שנים מישהו היה אומר שבקרוב סרט אוקראיני יככב על המסך הגדול בישראל ויצליח לשעשע קהל צברי אסלי, הוא כנראה היה מוצא את מבקרי הקולנוע המקומיים על הרצפה, מתגלגלים מצחוק או מגלגלים עיניים.
אבל מלחמת רוסיה-אוקראינה ובעיקר הסכם הקו-פרודוקציה שנחתם בתחום הקולנוע אך לפני שישה חודשים, בין שגריר ישראל למשרד התרבות הרוסי, הצליח מתברר לעורר את חמתם של עשרות אנשי קולנוע וטלוויזיה כמו גם ישראלים ממוצא אוקראיני, שביקשו להביע את מחאתם בעניין זה ולהתנער מההסכם הנ"ל, תוך הבעת סולידריות עם היצירה האוקראינית הנמצאת לשיטתם תחת מתקפה ברוטאלית של רוסיה.
בתוך כך, הגיע לאחרונה לישראל סרטו החדש של הבמאי האוקראיני אולכסנדר ברזאן - "טעם החופש", המפאר ומהלל את המטבח המקומי של המדינה השנייה בגודלה באירופה.
בתקופה שבה כבר לא נותרו רבים שמרשים לעצמם להתבלבל עדיין בין רוסיה לאוקראינה, ניכר שגם עבור "הישראלים האוקראינים" מדובר בנקודת מפנה.
אם עד המלחמה רבים מהם לא היו טורחים כלל לתקן ישראלים שכינו אותם בשגגה "רוסים", הרי שהיום הם בהחלט עושים זאת.
אם חיפשתם הבדל נוסף - תנו לי לנסות לעזור לכם. אם אתם לא יוצאי ברית המועצות לשעבר, אתם בוודאי לא יודעים כשרוצים לשאול "מה" ברוסית, אומרים "שטו", בעוד שבאוקראינית, יש לומר "שו".
את הגילוי המסעיר הזה גיליתי בדרך מהנה ביותר – בהשקת הסרט החדש "טעם החופש" שאפשרה לי טרום צפייתו לנשנש קצת בורשט, וריניקי (לביבות תפוחי אדמה) ובעיקר סירניקי (גביניות).
יח"צ. צילום: GANZA FILM
אבל מהו בכלל אוכל אוקראיני? האם הוא באמת נבדל מזה הרוסי, או שבכל הנוגע למזון, הגבול די מטושטש?!
ובכן, האנקודטה הבאה בוודאי ממחישה את הסוגיה.
באביב 2019, ארבע שנים לאחר שרוסיה כבשה את חצי האי קרים מידי אוקראינה, ושלוש שנים לפני הפלישה המרה והנפשעת למדינה, זאת הראשונה ביצעה מתברר גם מתקפת בליץ על הבורשט.
בצהרי היום של ה־30 במאי צייץ לפתע חשבון הטוויטר הרשמי של משרד החוץ הרוסי את הציוץ הבא כשהוא מלווה בסרטון קצבי:
"קלאסיקה על־זמנית! #בורשט #מנה מוכרת ואהודה ברוסיה, וסימבול למטבח הרוסי המסורתי. מקור השם "בורשט" הוא מהמילה הרוסית בורשיביק (שורש הבר Hogweed), שהרוסים הקדומים בישלו למרק. #זה טעים #יאמי".
צילום מסך, רשתות חברתיותהאוקראינים מצידם זעקו. הבורשט לטענתם - הוא בכלל שלהם!
ברשתות החברתיות הם האשימו את הרוסים בניסיון זול לניכוס תרבותי, הם לעגו לביצוע המרושל להכנת הבורשט בסרטון, יישום שלטענתם חיסל את הכרוב ולא בישל מספיק את הירקות האחרים, ואף הציעו לרוסים בבוז לבחור במאכל לאומי ראוי יותר, חום בריח מצחין, כולל תמונות.
נכון, הבורשט אומנם נאכל זה מאות בשנים ברוסיה ובשכנותיה, ובברית המועצות הוא באמת היווה סמל שאיחד את כל נפות הרפובליקה, אבל יש אמת מסוימת בטענת האוקראינים שכן מוצאו של המרק האדמדם החמוץ אכן מקייב, בירת אוקראינה.
יח"צ. צילום: GANZA FILM
האזכור הראשון שלו הופיע ברשימות של סוחר גרמני שביקר בעיר ב־1584 ותיאר את מאכליה, והוא גם כיכב בספר המתכונים "המטבח האוקראיני הראשון המעשי באופן כללי" של השפית האוקראינית אולגה פרנקו (1896-1987) שנכתב כדי להורות לבשלנית המתחילה והשאפתנית, איך לרקוח מיני מתכונים אוקראינים מסורתיים.
ספר המתכונים הזה ניצב במרכזו של הסרט החדש "טעם החופש", שתכליתו הגלויה היא להלל ולפאר את המורשת הקולינרית האוקראינית ובכך גם לקבע את הבעלות על הבורשט ושלל מטעמים נוספים, אף שעובדתית מקורם עוד בימי הנסיכות הפולנית־ליטאית, הרבה לפני שאוקראינה בכלל נולדה ואיתה גם האוקראינים.
כל מי שמתעניין בקולינריה מקומית או תרבות קולינרית, יידע לספר כי מנות לאומיות הן בעיקר סמל שעיקרו תעמולה פוליטית, קצת כמו רעיון הלאום עצמו, ולכן לא מפתיע כלל שאולכסנדר ברזאן בחר להעניק לסרט שלו דווקא את השם "טעם החופש".
זהו חופש מכבלי תעשיית התרבות הסמכותנית של המשטר המדכא הפועל מזה שנים לבטל את חופש היצירה ואת חופש הביטוי וזכויות הפרט ברוסיה, ומאז המלחמה תוקף ומרסק באופן בוטה גם את אוקראינה, תוך ניסיון מובהק לפגוע באוקראינה גיאוגרפית, פוליטית ותרבותית.
יח"צ. צילום: GANZA FILM
את דמותה המסקרנת של אולגה מגלמת בסרט השחקנית אירמה ויטובסקה, ללא ספק מבכירות השחקניות באוקראינה "המחשבות השקטות שלי" (2020), "קוסה נוסטרה. אמא בדרך" (2022), "מלכי הראפ" (2023), "בינינו" (2023).
לצידה, אירינה קודשבה בתפקיד ואריה, קונסטנטין טמליאק החתיך ההורס בתפקיד טאראס וגם השחקן הפולני תומאש סובצ`ה בתפקיד שף המסעדה היוקרתית.
בבסיס העלילה, טבחית צעירה, חובבת מושבעת של אוכל משובח ומעריצה של שף מפורסם, חולמת להפוך בעצמה לשפית מצליחה.
סיפורה מתחיל כטבחית בתחנת דלק קטנטנה בעיירה נידחת ומגיע לשיאו בהקמת מסעדת חלום בלבוב, העיר הגדולה.
אחרי מסע ארוך ומפרך של מכשולים ואתגרים, מוצאת ואריה את מקומה בלבוב. יד המקרה מובילה אותה לשכור דירה מעופשת, בה היא מוצאת להפתעתה ספר מתכונים עתיק וקסום שכתבה השפית המנוחה אולגה פרנקו.
ספר זה מלבד המתכונים המשובחים מביא איתו את רוחה של השפית האגדתית הנגלית לואריה העוברת בעקבותיו גילוי חדש של המטבח האוקראיני, ובכך מרחיבה את גבולות הטעם והבישול.
ואריה משתלבת כמתמחה במסעדה יוקרתית, אך זוהי מתברר רק ההתחלה. פה עליה להוכיח את עצמה לא רק במטבח, אלא גם בתוך צוות העבודה המורכב והתחרותי.
בתמיכתו של שכנה החתיך טאראס, חבריה החדשים לבניין ובעיקר בזכות רוחה של השפית פרנקו הנגלית אליה כאמור מבעד לעמודי הספר, מוצאת את דרכה ואריה מתקדמת בעולם הקולינריה.
יח"צ. צילום: GANZA FILM
בסרט, הופעת חימום מעוררת תיאבון של ג`מאלה סומבר, המשתתפת האוקראינית באירוויזיון 2016, שניצחה בתחרות עם "1944", שיר שנשא עמו כזכור משקל פוליטי רב ומסר חריף של אוקראינה נגד רוסיה ושאיפותיה האימפריאליסטיות נוכח גירוש הטטארים מבתיהם על ידי הצבא האדום ב-1944.
סיפור העלילה עצמו אינו יוצא מגדר הרגיל, אבל המגע האנין של אולכסנדר ברזאן תורם לכך שהוא ימוצה עד תום.
בנוסף, ההומור והרומנטיקה לכל המשפחה מצויים פה בשפע, וכך בעזרת הגיבורה המתוקה שלו, מסעדת היוקרה וספר המתכונים המדובר מצליח הסרט הזה להביא לידיעת הצופה את עולמם הקולינרי של האוקראינים.
לתסריטאים אולנה מורנצובה שוליק ואולכסנדרה וויטייצבה, מגיעה מילת שבח על צילום מרגש ומסעיר, שהוכיח שכל פיקסל שנמרח על המסך הוא ממש דליקטס אמיתי. עבודת הצילום משובחת כללה, לשם דוגמה, סדרות צילומים המציגה שלל מנות מרהיבות לרבות "שוט סלק" (בורשט למתקשים) ואת העיר לבוב שבמערב המדינה, במלוא תפארתה.
השורה התחתונה ברורה - בכדי למנות את המעלות של "טעם החופש" תזדקקו כנראה ליותר מסך האצבעות שכפות הידיים מסוגלות להציע, אך סביר יותר שתעדיפו פשוט ללקק אותן בהנאה. ממש כמו ספר המתכונים הקסום והמנות המגרות שהוכנו ברוחו, זהו סרט גורמה משובח, אך כזה שניכר בו גם המון טעם ביתי...
The Taste of Freedom. החל מ-14 במרץ בבתי הקולנוע
