יח"צ. צילום: אוהד רומנו. עיצוב תמונה: שיין הורוביץ
סוכר, חמאה, קמח - אלו הם מרכיבי הבסיס לעוגות הפאי של ג`נה, מלצרית צעירה אך עייפה ושחוקה בעיירה שכוחת אל אי שם בארצות הברית.
ג`נה, שנמצאת בנישואים אלימים עם גבר שיכור, עובדת בדיינר יחד עם שתי חברותיה לצרות ולמלצרות.
בכל יום באותה השעה היא מגיעה באוטובוס לעבודה, אופה את הפאי הקבועים ואת הפאי היומי ומכניסה לתוכם סוכר, חמאה, קמח ועוד כמה מרכיבים סודיים שכוללים גם את אישיותה, שהיא הכל חוץ מאפורה.
הלקוחות חוזרים על עצמם, בעל הדיינר מגיע כל יום, אוכל ומתבונן בתסריט החוזר והבלתי נפסק והבוס מתעמר שוב ושוב. חיים ללא עתיד וללא חלומות.
אלא שאז ג`נה מגלה שבעלה הבלתי הכניס אותה להריון. הביטוי "קרקע אותה" באנגלית בפירוש משתלב כאן היטב משום שג`נה לא רוצה לא את התינוק ולא את הבעל, אבל היא תקועה עם שניהם.
יח"צ. צילום: אוהד רומנו. עיצוב תמונה: שיין הורוביץ
רופא הנשים שלה, זה שמחליף את רופאת ילדותה, הוא תושב חדש בעיירה והוא מכניס את המרכיבים הסודיים שלו לחייה של ג`נה ומעניק לה את כל מה שבעלה לא נותן: חיזוקים, מחמאות ושיקוף לערך העצמי שלה.
לעיתים כל מה שאישה צריכה זה מישהו שיראה אותה ויאמר לה כמה היא נהדרת. גם ג`נה.
שלוש הגיבורות הנשיות במחזמר משי קלינשטיין, טלי אורן ונוי הלפרין הן לא פחות מאדירות. רואים את הקשר הנפלא ביניהן על הבמה ומחוצה לה, יש להן קול פעמונים והן בפירוש מחזיקות את המחזמר הזה בעזרת התזמון הקומי, הכבוד ההדדי והחברות התומכת של הדמויות (וברור שהחברות הזאת גולשת אל החיים).
יח"צ. צילום: אוהד רומנו. עיצוב תמונה: שיין הורוביץ
קליינשטיין היא תופעה. לא ברור ממה עשויה האישה הזאת. כלומר ברור, היא עשויה מההורים שלה, ריטה ורמי קליינשטיין, אבל המחזמר הזה מוכיח שהמלפפונית קמה והיכתה את הגננים.
היא לקחה את כל הטוב הזה והפכה אותו לאותו תמהיל סודי שיש לג`נה, הדמות שהיא מגלמת, בטעם הייחודי לה.
אי אפשר שלא לכתוב כמה מילים גם על התלבושות והתפאורה. מדובר ביצירות אמנות של ממש. כתמי צבע משמחים שמצליחים להעביר את טעמי הפאי.
יש במחזמר הזה תמהיל חושי של קול וצבע, שמעוררים את חוש הטעם. כמעט אפשר לטעום את עוגות הפאי של ג`נה כששומעים את קליינשטיין, אורן והלפרין ורואים את התפאורה והתלבושות המרהיבים מתחלפים.
יח"צ. צילום: אוהד רומנו. עיצוב תמונה: שיין הורוביץ
נשים הן גיבורות ההצגה הזאת, על הבמה ומאחורי הקלעים. את המחזמר כתבה אישה, (ג`סי נלסון) את המוזיקה והמילים גם כן (שרה בארליס) והוא מבוסס על סרט שכתבה תסריטאית.
המחזמר ארוך מאוד (אולי ארוך קצת מדי – 150 דקות) והוא בפירוש אסקפיזם בעננת אבקת סוכר ליום האישה הבינלאומי הלא שמח בתולדות מדינת ישראל.
תרגום: דורי פרנס.
במאי: עידו רוזנברג.
ניהול מוזיקלי: גיא פרטי.
כוריאוגרפיה: עוז מורג.
תפאורה: שני טור.
תלבושות: אורנה סמורגונסקי