ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

 

תמיד תהיתי איך מרגישים האנשים שנולדו בתאריך ה-29 בפברואר עם העובדה שיום ההולדת שלהם חל רק אחת לארבע שנים. האם הם מקבלים פי ארבעה יותר מתנות? האם הם בכל זאת חוגגים בשאר השנים?

 

את החודש שנולד ביוזמת החברה למתנ"סים, מציינים כבר שש שנים במגוון אירועים בכל רחבי הארץ.

 

הספר "אמא, מה זה חריג" מאת ברוך ברקין, מתאר את ניסיונותיו של הילד חיליק להבין מהו פירוש המושג "חריג".

 

הוא נודד בממלכת החיות ובכל אחד מ-16 עמודי הספר הוא נפגש עם חיה אחרת ומגלה שכל חיה מיוחדת ו"חריגה" בפני עצמה ושלהיות חריג זאת לא קללה.

ברוך ברקין, אמן רב-תחומי. יליד ארגנטינה, 1941, עלה ארצה בגיל 12 היישר לקיבוץ גבעת חיים – איחוד. הוא הופיע בתיאטרון חיפה והבימה, פרסם ספרים והציג בתערוכות.

 

משנת 2000 ועד 2012, התנדב כמורה לאמנות למבוגרים עם מוגבלות, במרכז יום טיפולי של עמותת "צ`יימס ישראל" ואף זכה בתעודת מתנדב מצטיין מטעם עירית תל אביב. התנדבות זו היא שנתנה לו את ההשראה לספר "אמא, מה זה חריג?".

 

"אני מאמין שכל אדם הוא יוצר ולכן התחלתי בשיעורי ציור. בזכותם, חניך שלא היה מסוגל להתרכז חמש דקות, ישב חצי שעה וצייר. הייתה לי גם הזדמנות להגשים חלום ילדות, להקים תיאטרון בובות. החניכים עשו הכל יחד איתי, בנו את הבובות, ציירו את התפאורה...

 

הייתה שם נערה מוסלמית עם עיוורון, נערה סופר פיקחית וסקרנית לחיים. לא פעם היא אמרה לי שהדבר הכי טוב שקרה לה בחיים זה התיאטרון. היא עבדה עם הבובות בצורה מדהימה. היא הייתה ידי ימיני בבימוי ובהפקה.

 

יום אחד ביקשתי ממנה לצלם את הטקסט. היא אמרה שהיא לא יודעת לצלם והראיתי לה איך למשש את המכונה ואיך לעשות עותקים. היא הייתה כל כך מאושרת שהיא למדה לצלם... ואני אמרתי לה, `את רואה? אם משתדלים ומעזים, עם קצת עזרה אפשר באמת לעשות את הכל`.

 

לתיאטרון קראנו "אחיטרון" ונסענו איתו להציג בבתי ספר וברחבי הארץ. אחרי ההצגה החניכים דיברו עם הקהל וסיפרו על כל החוויה הזאת, שגרמה להם אושר. לעשות אמנות ולהיות אמנים. השחקן הראשי בהצגה אפילו החליט שהוא רוצה להיות אמן מקצועי. התגובות היו מצוינות".

 

יח"צ. ברוך ברקין, הספר ושושה הכלבה

 

"שכל אחד יכול לעשות הכל לפי יכולותיו ובעיקר, ליהנות מהעשייה. האירוניה היא שהיום בגיל 83, אני כבר בקושי רואה את הצבעים ומבדיל ביניהם. אני חושב שאני בוחר ירוק וזה בכלל חום. אני עצמי חש מוגבלות אדירה ותסכול זה ממש צחוק הגורל.

 

כל אחד יכול להפוך לאדם עם מוגבלות באמצע החיים, אם זה בעקבות גיל, מחלה או מלחמה, ותפקיד החברה הוא לאפשר לאדם הזה להשתתף ולהשתלב בכל דבר. לתרום את הקול הייחודי שלו כמו כל אחד אחר.

 

אני חושב שאין אדם שאינו חריג במשהו, אבל במובן של שונה או מיוחד. שזה חלק מהצבע הייחודי של כל אדם.

 

לפעמים זה בולט ולפעמים זה נסתר, אבל כל אדם הוא יוצא מן הכלל בדרכו. המגוון החברתי הזה תורם לחברה כולה".

 

"עד היום נכה או אוטיסט הם בבחינת קללות. מי שלא קיבל חינוך מהבית או לא מבין מתוך בורות וחוסר רגישות איך צריך להתייחס לאדם עם מוגבלות זה רע מאוד.

 

חייבים ללמד את זה וללמוד את זה גם דרך אמנות, שמלמדת את נקודת המבט של האחר, יוצרת הזדהות וגם חמלה והתחשבות".

 

"לא בהערצה מוגזמת, רחמים או בזלזול. האדם עם המוגבלות לא צריך שיתייחסו אליו באופן מיוחד. להתייחס בצורה נורמלית ולהיות ער להגיש עזרה רק אם מבקשים. אחרת זאת התנשאות ובטח שלא מכבד את האדם מולך".

 

 

"בבית הספר בארגנטינה לימדו שיעורי נצרות ותנ"ך על חייו של ישוע, וכל פעם, כילד יהודי, היו שולחים אותי לספרייה. בספרייה גיליתי את משלי אזופוס היווני ואת משלי לה-פונטן הצרפתי והם ריתקו אותי".

 

"ממש לא. זה ספר לכל אדם רגיש בנפשו. דרך הספר האדם עם המוגבלות לומד לקבל את עצמו ואפשר להבין איך להתייחס ולקבל אנשים עם מוגבלות. שלא צריך לרחם עליהם והמוגבלות שלהם זה לא כל מה שהם.

 

לחברה יש הכרח להנגיש לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות את הדרך לחלוק את הכישרון שלהם ואת הייחודיות שלהם כבני אדם בכל מקום. זה תורם לגיוון לעושר ולחוסן של החברה.

 

עכשיו במלחמה, אנשים עם מוגבלות פיזית הלכו למרכזי שיקום של פצועים ועודדו אותם מהניסיונם שאפשר לנהל חיים טובים ומלאים, גם בלי רגל למשל.

 

אנשים עם דיכאון, פוסט טראומה ועוד מוגבלויות נפשיות, הלכו למרכזי מפונים וגם תרמו מהניסיון שלהם.

 

זאת לא צדקה או התייפייפות לפעול לשילוב. זאת חובה. ובכלל, רצוי היה שהמודעות לשילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה תקרה כל השנה ולא רק בחודש הזה".

 יח"צ

 

רוצים לקבל עותק דיגיטלי של הספר בחינם? המעוניינים מוזמנים לכתוב למייל ל – odeliabarkin@gmail.com

 

 

יח"צ

 

מוגבלות היא לא קללה והיא לא כל מה שמאפיין את האדם. אדם עם מוגבלות הוא לא לוקה או חסר. אישה עם עיוורון היא לא רק עיוורת היא גם אמא, חברה, אחות ובעלת תחומי עניין ואופי שונים.

 

לאנשים עם מוגבלות אין צרכים מיוחדים. כמו כל אחד אחר הם רוצים לאהוב ולהיות נאהבים, להרגיש משמעותיים ולהיות מסוגלים להגשים את הפוטנציאל שלהם. תפקידנו כחברה זה לאפשר זאת.

 

כדי לעורר שינוי אמיתי חשוב לשנות את החשיבה. כדי לשנות את החשיבה חשוב לשנות את השפה בה אנחנו משתמשים.

 

אז נכון שזאת יכולה להיתפס כהתעקשות קטנונית על פוליטקלי קורקט, אבל בחירת המילים הנכונה היא הדרך לשילוב וקבלה מלאה של א.נשים עם מוגבלות.

 

יח"צ. באדיבות מירב שבירו ונטע רוסו - החברה למתנ``סים