צילום: גלי מרגלית
חיפה, חיפה עיר אמיתית, הו הו הו
ברומן האוטוביוגרפי "אנשי פינות" מאפשרת הסופרת אסתי ג. חיים, הצצה למשפחה חיפאית שחוויית השואה אינה מרפה ממנה.
קצת לפני שהיא עורכת לקוראיה הכרות מעמיקה עם גיבורת הרומן, דבורי שטרן, המבלה את ימיה בכתיבה במכונת כתיבה ישנה, וגם עם בני משפחתה, שהגיעו ארצה מהונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה, היא מתארת בספרה את חיפה, העיר השלישית בגודלה בארץ.
"מילה מלכותית כרמל, עם ריח אצטרובלים ודבק אורנים", כותבת ג. חיים ברומן שלה וממשיכה לתאר את העיר הצפונית: "חנויות מוארות ויפות וקשישים מכובדים בבתי הקפה. כאילו עיר אחרת – עיר בתוך עיר, או עיר על עיר, שכבות שכבות, כמו עוגת קרם".
ונדמה שחיפה היא באמת "עיר על עיר". עובדה - למבקר התל-אביבי קצת קשה לחבר בין כל השכבות העוגה.
יח"צ. haifacitymakers
חיפה סיטי מייקרס
שירי ויצנר, "חיפאית" בכינויה הפופולרי, אישה שהיא חלק מהמהפך התיירותי שעוברת חיפה בשנים האחרונות, לקחה על עצמה את המשימה ליצור את החיבור המיוחל הזה זה בין חלקי "העוגה" - העיר חיפה, נופיה, הרחובות והפסיפס האנושי המגוון בה.
ויצנר, (44), סטייליסטית ויוצרת תוכן לרשתות חברתיות, מנהלת קהילות ופטריוטית חיפאית, מתגוררת בעיר עם משפחתה ב-21 השנים האחרונות ומקיימת בה את העסק שלה - "חיפה סיטי מייקרס" (המייקרים של חיפה).
מדובר בסיור אורבני בעקבות יוצרי קראפט שונים בעיר, החל מצורפות, דרך בובנאות מעץ, ועד לעיצוב גרפי ורובוטיקה.
לצד הסיור הזה מציעה ה"חיפאית" בתפריט הסיורים שלה גם את "חיפה בייקרס" - סיור בתי קפה ומאפים, וגם סיור בשם "אמנות רחוב" המתחקה אחר עבודות גרפיטי שונות הפזורות בחלקי העיר.
בדרכה הנמרצת, הובילה אותנו וינצר במסגרת סיור המייקרים שלה למספר בתי עסק מקומיים מסקרנים למדי.
יח"צ. haifacitymakers
את הסיור התחלנו בעיר התחתית, בסטודיו של שותפתה למיזם הסיורים, הלוא היא מעצבת התכשיטים ליאת ולדמן.
ולדמן, אם יחידנית לשתי בנות, מעצבת כבר למעלה מ-20 שנה בסטודיו ששימש בעבר כחנות נעליים של סבא שלה.
פה בסטודיו, התוודענו למשלח ידה המסקרן, תוך סיפורים מרתקים הקשורים בו. אחד מהם - סיפור הצלחתו של "תליון בארי" שעיצבה לאחרונה.
צילום: קובי טיריפינטו
לאחר טבח השבעה באוקטובר והטרגדיה של קיבוץ בארי, נתבקשה ולדמן לייצר עבור לקוחה שלה תליון ייחודי המתבסס על קווי המתאר של שלט הכניסה לקיבוץ, אותו עיצב טרום מתקפת חמאס של השבעה באוקטובר, צחי יצחקי, לקראת חגיגות ה-77 שתוכננו לציון הקמת הקיבוץ.
ברשתות החברתיות שיתפה הלקוחה את תמונת התליון ואבורמל`ה, מזכיר קיבוץ בארי, שנתקל במקרה בפוסט המדובר, יצר קשר עם ולדמן וביקש ממנה לייצר כ-500 תליונים נוספים לכל חברי הקיבוץ, זאת כסמל לעיקשותם לשוב אל החורבות, להסתכל למוות בעיניים שוב ושוב; לזעום ולהיאבק דרך קירות הבתים השבורים וזעקות השבר תוך קריאה עמוקה לתחיית הקיבוץ והשבת ככל בני משפחות החטופים שלו הביתה.
דרך יפו, 35. 050-3323153
צילום: קובי טיריפינטו
התחנה הבאה - בית הקלייה הקטן של סמי.
קפה סמי נוסד ב-1974 כשסמי פייסל פייסל רקח תערובת קפה ייחודית. היום, מנהל את המקום בנו, איהאב פייסל, המייצר אף הוא קפה משישה סוגי פולים שמקורם בשלוש יבשות שונות – אסיה, אפריקה ודרום אמריקה.
במקום נמכרת כמובן תערובת הקפה הבסיסית שלו, כאשר בעמדת הערבוב יכול כל צרכן לבקש מאיהאב את מידת העוצמה הרצויה של הקפה המיוחל ולבחור אם להוסיף לתערובת הל.
בנוסף, החנות הקטנה שבליבה ניצבת מכונת הקלייה המהפנטת, מלאה בכל טוב שמקורו בשכם, לרבות טחינה מופלאה וחלווה ממכרת וגם ממתקי תמרים אישיים שלא תוכלו להשיגם בשום מקום אחר, וטעמם המתוק הופך את הקפה שלו להרבה יותר שלם ונעים.
העצמאות 90. 04-8514403
צילום: צבי רוג`ר
"קירות מדברים". זהו פרויקט אומנותי השוכן בפסאז’ המעבר להולכי הרגל מרחוב הנמל לרחוב קדושי בגדד.
בפרויקט זה בחרו 26 אמנים לייצר מעין מוזיאון רחוב של ציורי קיר ולתאר את הסיפור הישראלי של מאורעות השבעה באוקטובר.
מאחורי המיזם עומדת קרן מולדת – יוזמה משותפת של אנשי עסקים יהודים ודרוזים שנולדה לאחר אירועי השבעה באוקטובר ותכליתה לתמוך בעורף הישראלי ובאזור העוטף ולקדם הסברה בעולם תוך הנצחת האירוע והפצת את שאירע בו.
יח"צ. maridov
תחנות נוספות בסיור המייקרים: הסטודיו של מותג האופנה האיטית HilaShemesh הממוקם בסמטאות השוק הטורקי (עוד נרחיב אודותיו בהמשך) שבעיר התחתית.
גיחה ל"גלאס מי", הסטודיו של אמנית הזכוכית מריה דב בו היא מציגה שלל עבודות שעיצבה דרך חקר תרבויות עממיות ומודרניות כאחד, עם השראוות אותן היא שואבת מעולם הסמלים, המטאפורות, הפתגמים והסיפורים.
גלאס מי. הנמל 40. 054-6783270
יח"צ. haifacitymakers
התחנה האחרונה - "דווקא", סטודיו לקרמיקה של גילי אילן (35) ונדב ראוכוורגר (34), בוגרי המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, בו הם יוצרים ומייצרים כלי קרמיקה ומקיימים סדנאות ללמוד אובניים, פיסול ועיצוב בחומר.
העבודות בסטודיו מתחלקות בין אמנות שימושית פונקציונאלית לאמנות דקורטיבית, ומאחורי השם המסקרן שבחרו השניים להעניק לסטודיו שלהם יש כמובן סיפור מעניין.
"לפני שש שנים החלטנו להשתתף לראשונה ביריד צבע טרי, ולקולקציה שיצרנו בחרנו בשם שענה על הבחירה שלנו להשתמש דווקא בקרמיקה ודווקא בחיפה", ציינה גילי והוסיפה בחיוך, כי בנוסף, מתחבר שם הסטודיו "דווקא" לכינוי של נדב מימי ילדותו - "נדווקא".
דווקא, דרך העצמאות 39. 054-8797930
הסיור של וינצר מתובל בהומור משובח ושופע מידע מעניין. כך לדוגמה עת חלפנו על פני כיכר פריז הממוקמת בתחנת הקצה של הכרמלית, סיפרה לנו וינצר כי התחנה הוקמה בימי השלטון העותמאני ושימשה לשירות כרכרות ועגלות.
ב-1959 שונה שמה של הכיכר מ"כיכר חמרה" ל"כיכר פריז" כאות הוקרה לחברה הצרפתית שבנתה את הרכבת התחתית החיפאית. אגב, הכסף לשיפוץ הכיכר נתרם במלואו על ידי ראש עיריית פריז בשעתו ברטראן דלנואה, שנענה לבקשתו של ראש עיריית חיפה דאז יונה יהב, לתרום לשיקום העיר התחתית.
התכנון התבצע על ידי צוות מתכננים מפריז ובמקום אף הותקנו מספר אלמנטים פרנסוואים: מערכת תאורת רחוב, מזרקה יפהפיה, אבני בזלת לעיצוב הכביש וספסלים שהובאו הנה במיוחד מ"עיר האורות".
אנקדוטה מעניינת נוספת שחשפה וינצר בסיור המייקרים שלה הוא ש"השוק הטורקי" הוא בכלל לא שוק במובן הקלאסי שלו, וגם לא היה כזה מעולם.
השוק מתברר שימש בעבר כמרכז המסחרי הישן בעיר וההלחם "הטורקי" דבק בו, כי כך מתברר נהגו פועלי הנמל הסלוניקאים לכנותו. בשנים האחרונות חווה השוק פריחה קולינרית ובליינית חסרת תקדים האופפת אותו מכל צדדיו.
סיורי יוצרים בחיפה: 054-8878710
יח"צ. ארם גרשוני, רביעייה
תערוכות אמנות שכדאי לכם לבדוק
ארבע תערוכות חדשות מוצגות בימים אלו במוזיאון חיפה לאמנות.
התערוכות הן מחווה ליצירה הישראלית לדורותיה, מהקמת בצלאל ב-1906 על ידי בוריס שץ, "אבי האמנות הישראלית" ומייסד בית הספר למלאכות וחפצי יודאיקה שהקים, והיה מקור תהילתו ועד לאמנות העכשווית בת זמננו.
התערוכה "בבית: משכן האהבות והחרדות", מבקשת בעת המאתגרת הזאת לספק למבקריה מרחב בטוח כדי להגות באימה שתוקפת את ביתנו. זהו מרחב של יופי, שמכיל את הדברים האהובים שהבית אוצר.
קשה לומר ש"בית" הוא נושא מקורי או מפתיע במיוחד ליצירת אומנות. העיסוק בבית כמרחב פרטי ואינטימי, כסמל ליציבות, תופס חלק מרכזי בציורים, בצילומים ובסיפורים רבים המוכרים בוודאי לכל אחד. ואולם לעתים, בשל נסיבות היסטוריות או פוליטיות-חברתיות כלשהן, מהות ה"בית" משתנה: הבית הופך, עבור מי שחסר אותו, מושא לכמיהה שהיחס אליו מורכב יותר.
יח"צ. הילה שפיצר
בתוך כך, בתערוכה מוצגות עבודותיהן של חמישה אמנים ישראלים עכשוויים הבוחנים סביבות ביתיות ושאלות של ציור, כשחפצים סתמיים לכאורה כמו קערות מרק, שטיחים וכיסאות, טומנים בחובם יופי, משמעות וזיכרונות, והיצירות מבטאות את הנחמה שבהתכנסות במרחב הביתי המוגן ואת החשש ממה שמאיים להפר את יציבותו.
האמנים המשתתפים: אירה אדוארדובנה, ארם גרשוני, אדואר ווייאר, ציון אברהם חזן, אוריאל מירון והילה שפיצר. אוצר: ד"ר קובי בן-מאיר.
יח"צ. יוחנן סימון, שעת הילדים. 1950
התערוכה "סובבת שמש אדמתי" מציגה אוסף שנתרם לאחרונה על ידי קרן שוסטרמן – ישראל, למוזיאון חיפה לאמנות. הקרן שידועה בתמיכתה במיזמים ליברליים, החלה לתמוך במוזיאון באופן שוטף, ועיקרה אמנות ישראלית מהעשורים הראשונים של המאה העשרים.
למעלה: "מוכר התאנים" של נחום גוטמן. למטה: הציור הפנימי שנחשף. צילום: נחום גוטמן
אוסף שוסטרמן כולל כאמור בעיקר יצירות אמנות ישראלית מהחצי הראשון של המאה ה-20, אז האמנות הישראלית התהוותה.
מפתיעה במיוחד בתערוכה זאת עבודתו של הצייר נחום גוטמן שבמהלך עבודות השחזור לקראת פתיחת התערוכה, התגלתה כציור דו-צדדי וככזאת היא מוצגת מתקרת המוזיאון כדי שהמבקרים יוכלו לצפות בשני ציד היצירה.
האמנים המשתתפים: פנחס אברמוביץ, גלעד אופיר, נחום גוטמן, חיים גליקסברג, פבל וולברג, אנה טיכו, מרדכי לבנון, אפרים משה ליליין, צבי מאירוביץ, יוחנן סימון, ישראל פלדי, משה קופפרמן, ראובן רובין ועבודות בצלאל. אוצרת: לימור אלפרן.
יח"צ. צילום: יגאל פרדו
"חיה בציור". תערוכה מסקרנת נוספת שמומלץ להפנות אליה מבט היא תערוכת היחיד "חיה בציור" של האמנית נטליה זורבובה.
זורבובה (49) נולדה וגדלה במוסקבה. היא עלתה לישראל ב־2004 עם בן זוגה ובתה התינוקת (היום בת 21 וחצי).
בשנת 2010 הקימה יחד עם ארבע אמניות נוספות יוצאות ברית המועצות לשעבר (זויה צ’רקסקי, אנה לוקשבסקי, אולגה קונדינה ואסיה לוקין) את קבוצת ה"ניאו־ברביזון" שהפכה במהרה לאחת הקבוצות המשמעותיות בסצנת האמנות המקומית.
יח"צ. צילום: יגאל פרדו
היום נחשבת זורבובה לאחת האמניות המשפיעות והמצליחות בארץ, כשבמקביל היא מנסה לשמור על קשר עם ארץ מולדתה ולהציג גם שם מעת לעת.
תערוכתה "חיה בציור" כוללת מספר ציורי שמן גדולי ממדים ופותחת צוהר לביתה הממוקם ביפו. את חלק מהציורים המתהדרים בצבעוניות עזה ושוצפת, היא יצרה בתקופה הקורונה, תוך ניסיון לייצר תחושה של מקום שאפשר להיכנס אליו.
הציורים הריאליסטיים שלה חושפים את חללי הבית השונים - הסלון, חדר השינה, המטבח כשהיא מתארת בעבודותיה התרחשויות וזיכרונות קטנים: מעיל שמישהו השאיר על כיסא, כביסה שממתינה לקיפול, או ציור שצויר לפני שנים ותלוי על הקיר.
יח"צ. וילה אלבני מחוץ לשער סילאריה
"מראות רומא". חביבה אחרונה היא התערוכה המוקדשת לארכיטקט ואמן האיטלקי בן המאה ה–18 ג`ובני באטיסטה פיראנזי (1778-1720).
פיראנזי, יליד מוליאנו ונטו -ונציה, חי ברומא וחלם על תחיית ההוד האימפריאלי של רומא הקלאסית. הוא היה ככל הנראה האמן המפורסם ביותר שזכה לתהילה, אך ורק בזכות יצירתו הגרפית – וזאת בשונה מאמני תחריט גדולים אחרים, שהיו גם ציירים גדולים, כגון דירר, רמברנדט וגויה.
עבודתו המוכרת ביותר היא סדרת תצריבים של "בתי הכלא של הדמיון" (Carceri d`invenzione) - חללי בלהות ענקיים שמגמדים את האדם, מלאי גרמי מדרגות שמובילים לשום מקום. סדרה זאת היוותה מקור השראה ונושא לדיון בסרטים וספרים שונים ובהם "לפקח ולהעניש: הולדת בית הסוהר" של מישל פוקו, שפורסם באמצע שנות ה-70.
בתערוכה המדוברת מוצגים 17 מתצריביו של פיראנזי מסדרת התחריטים הענקית שלו, "מראות רומא".
אלו, עברו תהליך רסטורציה בשנה האחרונה, ומככבים בהם זה לצד זה שרידים מן העת העתיקה, כנסיות מימי-הביניים המוקדמים, מבני פאר מתקופת הרנסנס ודמויות בנות המאה ה-18.
מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26. 04-6030800
צילום: אפיק גבאי
שטרודל, אבל ממש לא אוסטרי!
את מסעדת שטרודל היפהפיה במושבה הגרמנית פתחו האחים עיסא ועלאא אסעד בשנת 2007 בלב השדרה הכי תיירותית של חיפה, במרחק מטרים ספורים ממקדש הבהאיים.
המסעדה שוכנת במבנה טמפלרי עתיק בן 150 שנה עם גג רעפים אדום והיא מחולקת לארבעה אזורים – חצר קדמית עם גינה, חלל פנימי הכולל שדרת ירקות טריים שמוצגת לראווה כמו בשוק, מטבח פתוח וצמחיה ירוקה מכל עבר לרבות גפנים מטפסות. חלל זה מרוצף בקורות עץ שעליהן נהגו ליישן גבינות הולנדיות מסורתיות.
על העיצוב חתומים מעצבי הפנים שרון סיטון ויעקוב טנוס אשר התלוו לאחים אסעד במסע חובק עולם במסגרתו ליקטו יחדיו עבור המסעדה פריטי ריהוט, חפצים ואמנות מרחבי אירופה – בלגיה, גרמניה, צ`כיה, הולנד ואנגליה.
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית
לצידו, אזור הגרלנדה המאופיין בשרשראות של נורות ססגוניות שמאפיינות תאורת רחוב ואזור פרייברט רום המשמש בעיקר לאירועים פרטיים.
על אף שמה האוסטרי המתעתע, מגישה מסעדת שטרודל אוכל ערבי נהדר המבוסס על מתכונים של עיטאף - אם המשפחה, המתהדרים בהמון תבלינים טובים ובשמן זית איכותי.
בתפריט: ג`יבנה ערבית לוהטת ורכה מהטאבון בשמן זית וסמנה (54 שקלים). באבא ג`נוש - מנת חציל שרוף בטאבון מהמשובחות בארץ, המוגשת עם טחינה גולמית, סילאן וקרעי לאבנה ביתית עם סלסה עגבניות (54 שקלים) וגבעה גבוהה של יָפְּרָךְ עלי גפן ממולאים (52 שקלים).
צילום: אפיק גבאי
עוד בתפריט: שלל מנות דגים (אל תוותרו על פילה בר ים אפוי בטאבון עם זעתר, מפתול עגבניות קונפי או פירות הים. 129 שקלים) ומנת קובה נייה - טרטר שטייל, בורגול, אריסה וחסה וצנוברים (72 שקלים).
מנה קטלנית שאהבתי במיוחד - שיפוד עראייס שמצליח סוף סוף להשתחרר מהבאנליות הזאת שנעה שבין כריך לטוסט בשר לבנוני (98 שקלים).
צילום: אפיק גבאי
"שיח אלמחשי" (קוסא - קישואים במרקם אידיאלי עם תבשיל בשר וצנוברים, פריקה מבושלת עם יווגרט עזים ואורז-זעפרן. 94 שקלים) וגם סינייה או מסח`אן עוף (94 שקלים) ו"שישברק" - כיסוני בצק בעבודת יד במילוי תבשיל בשר בקר (94 שקלים).
שדרות בן גוריון 39, המושבה הגרמנית. 077-7004312
