צילום: באדיבות פורום פילם אסקפיזם היא כנראה מילה המאוסה ביותר בשלושת החודשים האחרונים, בישראל לפחות, ולא בכדי. כמויות מהדורות החדשות הבלתי נגמרות, שכל מטרתן היא להדביק אותנו למסך תוך כדי בליסת מנעמים להשמנה חסרת פרופורציה בתוספת קורט של טראומה (הפוסט טראומה עוד לא כאן, חכו) גורמת לכל גורם שלישי לצעוק את המילה "אסקפיזם!" בכל הזדמנות.
לפעמים זה תלוש מהמציאות ולפעמים זה מתבקש. כבודן של החדשות במקומן מונח, אבל מה עם קצת בורחנות מהמצב הביש אליו נקלענו? זה לא קל, זה לא פשוט אבל זה ישים ונחוץ.
ולמזלכם, בדיוק בזמן כתיבת שורות אלו, מככב בבתי הקולנוע סרט כזה – אסקפיסטי. והוא כולל גם את ניצחון הרוח אז ההתכתבות עם המצב הישראלי היא מתבקשת.
"הגול הבא מנצח" הוא המנה החודשית שלכם לאסקפיזם שלא ידעתם שאתם צריכים. הסרט, המבוסס על אירועים אמיתיים והזויים לגמרי, מספר את סיפורה של נבחרת סמואה האמריקנית בכדורגל.
צילום: באדיבות פורום פילם
בעוונותיה, הפסידה הנבחרת בתוצאה בלתי נתפסת של 31-0 לנבחרת אוסטרליה במוקדמות אליפות העולם. המשחק הזה הכתיר אותה לנבחרת הגרועה בעולם ואת המשחק כתבוסה הגדולה ביותר אי פעם במשחק כדורגל.
כשהם נטולי תקווה ומשוועים לגול אחד בודד, פנתה התאחדות הכדורגל הסמואית למאמן ההולנדי תומאס רונגן, שהיה מצוי אז בצומת דרכים בקריירה המדשדשת שלו. החיבור בין המאמן הבעייתי לנבחרת הכושלת שלו הוכיח את עצמו והגול לא איחר להגיע. מיותר לציין כי הנבחרת המשיכה להיכשל בכל טורניר בו השתתפה אבל את המטרה שלה היא כבר השיגה.
מייקל פסבנדר ("ממזרים חסרי כבוד") הוא תומאס רונגן. השחקן האירי-גרמני הוא לא בדיוק השם הראשון שתשלפו מהקופסה אם תלהקו אי פעם לסרט קומדיה. ובכל זאת, הוא מגלם את המאמן הבעייתי באופן טבעי ומשוחרר, ועושה רושם שהוא מאוד נהנה על הסט.
החיבור שלו עם שאר חברי הקאסט האלמונים עבור הצופה הישראלי מוכיח את עצמו ולא מרגיש תלוש.
צילום: באדיבות פורום פילם
במאי הסרט, טאיקה ואיטיטי, האיש שהחריב את דמותו של ת`ור בסרט "ת`ור: אהבה ורעם" התיישב על כיסא הבמאי. החששות שלי לפני הצפייה בסרט התבדו (כי ואיטיטי וזה). הוא הצליח להרים פה פיצ`ר חמוד מאוד, מצחיק ואפילו הופעת האורח שלו ככומר מוזר ומשופם מצחיקה וחמודה.
הסרט משתמש בכל הקלישאות של קומדיות ספורט הוליוודיות: מאמן כושל, רצוי לבן, חובר לקבוצה, רצוי של ילידים מארץ נשכחת כלשהי. המאמן חווה משבר רוחני, חברי הקבוצה עוזרים לו עד שלבסוף מגיע הניצחון המיוחל. אך אל תתנו לזה להטעות אתכם. הקלישאות עובדות נהדר בסיפור הזה וזה מחמם את הלב באופן אותנטי לחלוטין.
רונגן, גם האמיתי וגם הדמות בסרט, איבד את בתו בתאונת דרכים קטלנית. הוא סוחב עמו את הטרגדיה הזו, שהופכת אותו לאדם נרגן ועצבני. החיבור שלו עם חברי קבוצת הכדורגל מרכך אותו במעט והוא רואה בג`איה, שחקנית הכדורגל הטראנסג`נדרית הראשונה בעולם, כבתו.
גם כאן ואיטיטי לא פוסח על הקלישאות המוכרות בספר ז`אנר קומדיות הספורט. רונגן וג`איה מתקלים אחד את השנייה, פיזית ומנטלית עד לחיבור הסופי והמתבקש ביניהם. אך הוא לא מקדיש יותר מדי מחשבה למערכת היחסים הזו, מה שמונע מהסרט להיות בעל עומק רגשי רחב יותר.
קומדיות ספורט אמורות להיות קלילות ומהנות ואת המשימה הזו "הגול הבא מנצח" צולח לגמרי. הוא מצחיק ועצוב גם יחד, מרומם נפש ובסופו תצאו מהאולם עם חיוך טיפשי מרוח על פרצופכם.
3 כוכבים
