צילום: freepik
האינטרנט השפיע על האמת
האינטרנט נוגע במושג "אמת" בכמה אפיקים – כל אחד מקשה עלינו באופן אחר לדעת "מהו אמיתי". בנוסף, אפשר וצריך לדבר על 2 פנים של "אמת".
יש את ה"אמת המדעית" – המילה אמת במירכאות כי המדע לא באמת מתיימר להגיד מה נכון, אלא רק להפריך תיאוריות.
מצד שני, בזכות הפרכת תיאוריות בעזרת ניסויים, אנו נשארים עם התיאוריות שלא הצליחו להפריך אותם, ובאופן מופלא (אך מאוד הגיוני), הם אלו שאנו רוצים להתבסס עליהם, ולתאר אותם כ"ידע מדעי", לפחות עד שנדייק אותם עם תיאוריות נוספות בהמשך.
אנו חבים את הטכנולוגיה שסביבנו לגישה הזו ועוד הישגים רבים של האנושות.
יש גם את "האמת מאחורי מה אירע" – אותה אנו פוגשים כאשר אנו צופים בחדשות. ומאחר ואנשים חווים את מה שאירע באופן סובייקטיבי, הדיווח על "מה באמת אירע" הוא מורכב. ויהיה אובייקטיבי יותר ככל שבאמת מציגים את שלל הצדדים מצד אחד, ויהיה מעוגן בהוכחות ככל הניתן מצד שני.
האינטרנט אינו בהכרח אמת וחדשות, אלא מקום שבו בעיקר נפגוש דעות וסיפורים.
צילום: freepikהכל מהכל
האפיק הקריטי ביותר שבו האינטרנט פגע בערך האמת מודגש במיוחד כשאנו משווים אותו לגישה המדעית. בעוד הגישה המדעית באה לחפש אילו תיאוריות אפשר להפריך ולזנוח, האינטרנט אינו מאפשר לזנוח אף רעיון, אף דעה.
גם אם מחקר מדעי מדוקדק עם ביקורת עמיתים מקיפה הצליח להפריך גישה כלשהי, תמיד היא תעלה מחדש במקום כלשהו באינטרנט, וכשהיא תעלה, קוראיה לא בהכרח יחפשו בכלל האם זה דבר שהופרך.
ומאחר וניתן למצוא כל דעה וכל גישה באינטרנט, אם אני חושב שמשהו נכון, אני אמצא לו הצדקה באינטרנט. אם אנחנו לא מלמדים את ילדינו כבר מגיל צעיר ביקורת עצמית, והבנת האחר, הם עלולים שלא לעצור ולשאול את עצמם "האם דבר מה שקראו הוא באמת נכון" או "מי כתב אותו ומדוע?".
הקלות בה האינטרנט מאפשר לבצע פעולות מבלי לחשוב לפני כן או להוסיף מילים מסבירות – לכתוב ולשתף – דוחפת אותנו לדלג על שאילת השאלות הללו.
הוויראליות
אפיק נוסף הוא דבר שאנו כן מדברים עליו בגיל צעיר, "לחץ חברתי", ובכל זאת, בתוך העולם הווירטואלי אנו לא שמים לב אליו מספיק.
אנו אומרים לילדינו את המשפט הקלאסי "אם חבריך יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?" אבל אנו לא מזכירים להם מספיק וגם לעצמנו שכשאנו רואים תוכן ששותף על ידי הרבה אנשים, וקיבל הרבה לייקים, אנו ניטה לייחס לו איזשהו ערך אמת גבוה יותר למרות שהוא עדיין ככל הנראה "דעה" או "סיפור". וכאמור, אנו משתתפים ב"חגיגה" הזו ומוסיפים לייק ושיתוף בעצמנו בהרבה מקרים.
כשאנו נזכרים בקלות בה אדם אחד יכול לייצר פרופילים רבים ושונים, ושלא רק אדם אלא תוכנה יכולה לעשות זאת גם כן – אנו צריכים עוד יותר לעצור את התחושה הזו שריבוי השיתופים מייצר. כי ריבוי הקולות באינטרנט אינו אנשים, ויותר נכון להתייחס אליהם קודם כאל "דבר-מה".
זה גם עניין שחשוב לגעת בו עם ילדינו כבר כשהם נחשפים לאינטרנט ועל התנאים בהם אנו מזהים שקול מסוים באינטרנט אכן משויך לאדם, ועוד כזה שראוי להקשיב לו או לפעול לפי דבריו.
מהירות הפעולה
כאמור, האינטרנט מקל עלינו בביצוע פעולות, בלי לעצור ולחשוב על משמעותן ועל תוצאותיהן. שיתוף. כתיבה. תגובה.
כשאנו מתרגלים לבצע פעולות באופן אוטומטי ברשת, אנו גם מתרגלים לעשות זאת בחיים האמיתיים.
וכך, אנו רואים יותר ויותר אנשים שלא רק מאמינים לאותם "פייק-ניוז" אלא גם מונעים כתוצאה מכך לפעולה בחיים האמיתיים. וכשאנו שואלים את עצמנו למשל "מדוע סטודנט שאין לו דבר וחצי דבר עם ישראל והמלחמה בעזה יוצא להפגין, ועוד נגד ישראל?" – אנו יכולים למצוא הסברים לכך, בין השאר, בדברים שכתבתי כאן...
* הכותב הוא אב לשלושה, שירת בעבר בתפקידי הוראה טכנולוגית והיום משמש בתפקיד בכיר בחברה בין-לאומית לפיתוח מוצרי הגנת סייבר. מחבר הספר "דרך הדלת: כך לימדתי את ילדיי בטיחות ברשת", בהוצאת קינמון שתורגם גם לאנגלית בשם "The Cyber-Safe Child"
