צילום: כפיר בולוטין
תדמית ה"חתרן בלתי נלאה", ההתנגדות להפצצת הכור בעיראק, "התרגיל המסריח" ו"אני לוזר" - רגעי מפתח בחייו ומורשתו של שמעון פרס, מככבים כולם במחזמר המקורי החדש "סוניה" שעלה השבוע על במת תיאטרון חיפה, בכיכובה של מיקי קם, ובהשתתפות ספיר באומוול וזוהר בדש.
יש לומר ביושר, זהו מחזמר נהדר! שמאי הצליח לשכתב פה נאמנה את ההיסטוריה לבית משפחת פרס, כשהוא עושה זאת בעברית קולחת שמתבטאת בדיאלוגים קלילים, נטולי צרימות או תחושת מאמץ.
גם בטקסטים המולחנים, המהווים כידוע אתגר בפני עצמו, הושם דגש רגשי מופלא שהולם את סיפור העלילה, הן מבחינת השפה והתוכן והן מבחינה מוזיקלית.
אין ספק כי שחר שמאי (מחזה) גיא פרטי (מוזיקה), ועידו רוזנברג (בימוי), הצליחו להרים פה מחזמר נהדר בכישרון רב, כשתזמורת המהפכה מלווה את הקאסט הכישרוני, הכולל את מיקי קם, אייקון תרבות כבר למעלה מארבעה וחצי עשורים כשלצידה על הבמה ספיר באומוול המוכשרת וזוהר בדש המחונן.
עם זאת, אפשר היה לצפות לביקורת מעט יותר נוקבת ממופע שבחר לשפוך אור על שמעון פרס - האיש והאגדה, דרך דמותה המסקרנת של סוניה רעייתו.
דבר אחד כמעט בטוח: בני משפחת פרס יתקשו לפרגן למחזמר הזה, כששמעון וסוניה בוודאי מתהפכים בקברם.
צילום: כפיר בולוטין סוניה פרס - הנסיכה הנסתרת של ההנהגה הישראליתסוניה גלמן נולדה באוקראינה ב-1926. בכפר הנוער בן-שמן, הכירה את שמעון פרסקי, שלמד בשכבה מעליה.
המציאות של תחילת שנות ה-40 זימנה לבני הזוג לילות רבים של שמירה משותפת, במהלכם (על-פי המחזמר, כמובן) נהג שמעון להקריא לסוניה שירים.
במלחהע"שׁ התגייס אביו לגדוד החפרים הארצישראלי של הצבא הבריטי, ונפל בשבי הגרמני. גם אמו עבדה במפעל לייצור חלפים של הצבא הבריטי, ואפילו סוניה אהובתו שסיימה את התיכון בחרה בניגוד לרוב חבריה לספסל הלימודים שהתגייסו לפלמ"ח - לצאת לחזית ולהילחם בגרמנים כחיילת בצבא הבריטי, אבל פרס (על-פי המחזמר, כמובן) ראה לנגד עיניו משימה חשובה יותר: הקמת יישובים חדשים בארץ.
צילום: כפיר בולוטין שמעון עלה על אדמת "אלומות" - קיבוץ חדש שנוסד בשעתו בגליל התחתון, ולאחר שסוניה השתחררה מהצבא הבריטי, נישאו השניים וזמן קצר לאחר הנישואין נולדה בתם הבכורה, צביה.
במלחמת העצמאות, כמו במלחמת העולם השנייה, בחר פרס שלא להתגייס לשירות צבאי.
הבחירה הזו היתה למורת רוחה של סוניה (על-פי המחזמר, כמובן) וליוותה את שמעון כמו קללה כל חייו, שכן מהמלחמה ההיא צמחה המנהיגות הצעירה של המדינה החדשה.
צילום: כפיר בולוטין
אבא שמעון
ב-1952 לאחר שובם של בני הזוג מארה"ב, שם שילב שמעון בין לימודים למבצעי רכש של נשק בכמויות גדולות, בתקופה מכרעת לביטחון ישראל, הוא מונה לסגן מנהל משרד הביטחון ולשניים נולדו שני הבנים הבאים – יונתן (יוני) ונחמיה (חמי).
לאורך המחזמר כולו מטיחה סוניה לא פעם בפני בעלה את העובדה שזנח את הזוגיות כמו גם את המשפחה כולה לטובת הקריירה שלו (על-פי המחזמר, כמובן).
לא בכדי לאורך הקריירה המרשימה שלו, היו הופעותיה הציבוריות של סוניה מעטות ביותר. בעיקר אירעו הדברים במהלך שעות מצוקה היסטוריות שחווה בעלה, כמו ימי פילוג מפא"י, ימי "התרגיל המסריח" של תחילת שנות ב-90 וכמובן – הימים שלאחר רצח יצחק רבין.
למרות שיש מעט חומרים וראיונות פומביים עימה, ועל אף שמשפחת פרס לא השתתפה בתחקיר המחזמר, הצליח שמאי להתחקות אחר קווים מרכזיים באופייה ודמותה של מי שכאמור התעקשה לאורך השנים להתרחק מאור הזרקורים, סירבה בעקביות להתראיין באמצעי התקשורת ושמרה בקנאיות על פרטיותה.
הפתיחה הסמלית של המחזמר בסצינה בה נראית סוניה שכובה במיטתה רגע לפני שלקתה בדום לב, משקפת היטב את מה שעתיד לבוא בעקבותיה - הספד תיאטרוני מוזיקלי, שגם מסתיים בסצינה דומה, בה מפיחה הגברת הראשונה את נשמתה. זה הספד במובנו האמיתי, מחזמר שבו לא מדברים רק בשבחו של אדם.
ואכן, ב"סוניה" שמאי כאמור לא חסך בביקורת על שמעון פרס שביטויים ואירועים מעברו מככבים תדיר על הבמה: "אני לוזר", "התרגיל המסריח", "ראש ממשלת הסקרים" - על כולם הוא סימן פה V, כשסוניה מוצגת כמי שהאמינה שהתנהגותו הפוליטית של בעלה דמגוגית ומזיקה, בעיקר נוכח ניסיונו "לשחק מלוכלך" (על-פי המחזמר, כמובן) ולהקים ממשלה צרה בראשותו במקום ממשלת האחדות הלאומית של יצחק שמיר.
עם זאת, מערכות היחסים העכורות של שמעון עם כמה וכמה מראשי מפלגת העבודה ובפרט עם יריבו המושבע מבית, יצחק רבין, האיש שהאשים אותו בהיותו "חתרן בלתי נלאה", ואף טבע את הכינוי "התרגיל המסריח" - נעדרות לחלוטין מהמחזמר.
גם השמועות בדבר הרומן שייחסו לשמעון פרס עם קולט אביטל - רומן שאותו כידוע הכחישה אביטל נמרצות, כמו גם הגילוי המרעיש שלה ששמעון למעשה הטריד אותה מינית פעמיים, אינן מוזכרות או מרומזות במחזמר. יש להניח כי השמועות שצצו במרוצת השנים בסוגיית נאמנותו של שמעון לסוניה היו בבחינת אירוע משמעותי שהערים קשיים נוספים בין בני הזוג, ואלו כאמור מצאו עצמם מחוץ לעלילה.
פרס היה אדם שחיפש תדיר את ההכרה וההערכה שלא תמיד מצא בחייו. במהלך מרבית מהקריירה שלו הוא נלעג כהוזה, הוקע כמניפולטור ונתפס כמפסידן, אך אפילו לאחר שפרש מנשיאותו, החזיק בצוות שלם ומיומן שהיה צמוד אליו, ועסק 24/7 ביחסי ציבור ובדאגה שאיש לא יכתוב עליו חלילה מילה רעה, והנה באה "סוניה", וחשפה את הכביסה המלוכלכת (תרתי) ובגין זאת אפשר לנחש ששמעון פרס, היה מתנער מ"סוניה" (המחזמר, כמובן).
צילום: כפיר בולוטין גם סוניה עצמה, הנסיכה הנסתרת של ההנהגה הישראלית, סביר להניח היתה פחות מפרגנת למחזמר הזה מסיבותיה שלה. זה ברור לכל שמי שהתאמצה כל חייה לברוח מעין מהתקשורת כמו מאש, לא היתה מתלהבת לשבת באולם ולהתבונן בדמותה המיוסרת כפי שמשתקפת על הבמה במחזמר.
"להיות אישה של זו לא משרה ציבורית שהיא בחרה והיה לה קשה עם זה", אומר שמאי ומוסיף: "סקרן אותי למה היא בחרה אחרת, איזה סוג של דינמיקה היתה ביניהם, מה היתה המעורבות, מה היו הקשיים, איך זה השפיע על מערכת היחסים ולמה בסוף בחרה לעזוב אותו".
עוד הוסיף שמאי וציין: "נשות פוליטיקאים רבות הרבו להתראיין וחלקן אף חטף מטחי ביקורת על המעורבות שלהן בקריירות הפוליטיות של בעליהן (לאה רבין, מלאניה טראמפ, הילרי קלינטון), אבל סוניה תמיד היתה חידה. אומרים שהראיון היחיד שנתנה היה לעיתון בית הספר של נכדתה ובו מתכון לאחד ממאכליה. כתיבת המחזמר אפשרה לי להפליג בדמיון אל שאלות כמו איזו מין אישה היא הייתה? מה היה תפקידה בחייו המקצועיים של שמעון? ומה המחיר אותו נאלצו לשלם שניהם בחייהם הפרטיים?".
בהספד שלאחר מותה ציין שמעון כי "את רוב עבודתה עשתה סוניה בסתר. הלכה לשטוף רצפות למוסדות של ילדים מפגרים או של חולים. אף פעם לא רצתה להיות במועצת מנהלים, והעדיפה את הרצפה על פני התקרה". עם זאת ביטחון המדינה לדבריו "היה לה יקר מאוד. החיילים, הצבא, המדינה", והוא האמין שכל דבר שהוא יעשה למען הדברים האלה, יקבל ממנה "תמיכה של מאת האחוזים".
האומנם? המחזמר המדובר מסתיים כאמור בסצינת מותה של סוניה. שמעון נפרד ממנה ופוסק בנחרצות - "אין לנו ארץ אחרת".
זוהי סיומת מעט קיטשית שנדמה כי מטשטשת במעט את יחסיהם העכורים של שמעון וסוניה ובעיקר את בחירותיו של שמעון בפרק האחרון של חייו הציבוריים, בפרט לאור הסתייגותה של רעייתו ממועמדותו לתפקיד הנשיאות.
בפועל, מערכת היחסים הסבוכה של שמעון וסוניה, הסתיימה בריחוק, כשהסוניה בחרה שלא לעבור להתגורר איתו במשכן הנשיא בירושלים, אלא להוסיף להתגורר בגפה בתל אביב.
סוניה הובאה למנוחות בבית העלמין של כפר הנוער בן שמן, שבו גדלה. לבקשתה, התקיימה הלוויה אזרחית רגילה ולא הלוויה ממלכתית. זוהי גם הסצינה החותמת את המחזמר הנהדר הזה, בתפאורה דלה אך מצמררת החולקת כבוד למי שתמיד התאמצה לברוח ממנו.