הדי טבח השבעה באוקטובר שיתקו במשך שבועות ארוכים את עולם האמנות הישראלי, שעדיין מתקשה להסתגל לתנאי יצירה ותצוגה תוך כדי הלחימה שנמשכת. עם זאת, אמנים רבים מביעים את כאבם באמצעות יצירתם תוך הפיכת המציאות המורכבת למעין מעשה אמנות.
איור: דוד ריב (2012)אין זה כמובן דבר חדש. כבר ב-1973 היה זה יגאל תומרקין שהתלווה ככתב צבאי לאוגדה 143 בפיקודו של אריק שרון, שבחר להציג תערוכה של ציורי מלחמה בשילוב טקסטים מיומנו האישי שלא חסכו ביקורת משרון ומהאדרתו העצמית כמנהיג כל-יכול.
רבים מהסטודנטים לאמנות באותה תקופה, "בוגרי מלחמת יום כיפור", אם תרצו, הפכו במרוצת השנים לאמנים פעילים. חלקם מספרים שהמלחמה ההיא משפיעה על יצירתם עד עצם היום הזה – בהם דוד וקשטיין, ארנון בן דוד, יורם קופרמינץ ודוד ריב.
ריב, שנפצע שלושה ימים בלבד לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, נחשב לאמן הישראלי הפוליטי ביותר. ככזה, הוא מרבה לתאר בעבודתיו את הסכסוך ישראלי-פלסטיני.
מלחמת "חרבות הברזל" הביאה כאמור אמנים רבים בכלל זה מעצבים, ציירים ומאיירים לתאר את זוועות הטבח בשלל תיאורים גרפיים, לצד איורים בקווים דקים ומינימליסטיים ושלל מטאפורות מתוחכמות, דרכם הם מבקשים להתמודד ולהציג עם מאורעות המלחמה.
איור: אריה למדן
איור: אריה למדן
בולט במיוחד האמן הוותיק אריה למדן (79), המצייר מאז תחילת המלחמה בצבעי מים את הלוחמים ברצועת עזה זאת על סמך תמונות וגזרי עיתונים.
"אני לא יכול מבחינה נפשית להביא את עצמי לצייר את המתים ששוכבים בצדי הדרכים, או את החטופים. יותר קל לי להתמקד בחלק החזק אצלנו".
איור: קרן שפילשר קרן שפילשר, השואבת השראתה האומנותית מקומיקס יפני ותרבות הפופ, מכנה לדבריה את המצב הנוכחי בישראל כ"שואה בצבעוני".
היא מעידה שכמכורה לחדשות, חדוות הציור היא בבחינת הפורקן היחיד שלה בימים אלו. "אני מרגישה שהשואה פה ואני צריכה לתעד את זה, חייבת לזכור, להזכיר לעצמי, לקלוט ולעבד".
איור: זויה צ`רקסקי
זויה צ`רקסקי, זוכת פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל,ראתה בטלוויזיה בבוקר ה-7 באוקטובר את מראות הטבח הנורא שעבר על תושבי העוטף.
בהשראת המראות הקשים היא ציירה את מה שהיא מכנה "7 באוקטובר 2023".
ביצירה זו היא מתארת משפחה המורכבת: מהורים, סבים, ילדים ותינוק, כולם סגורים יחדיו בממד, מבוהלים ומושתקים ומעליהם מתנוססת גולגולת המסמלת את סכנת המוות.
"כשראיתי את המראות בטלוויזיה עלתה לי לראש הגרניקה של פבלו פיקאסו, אחת מיצירותיו האייקוניות שצוירה כתגובה לעיירה הבסקית שהופצצה במלחמת האזרחים באפריל 1937 בידי הנאצים, לסיוע לכוחות הפשיסטיים בספרד. או אז העליתי לרשת את הציור המקורי. כל הזמן חשבתי על זה — ואז החלטתי לעשות גרניקה משלי, לא ניסיתי להישאר נאמנה למקור.
חברה אמרה לי שלא רואים שם את הזוועות. אבל במנורה, שהיא הדבר היחיד שנשאר מהציור המקורי, יש הרבה אימה.
הלוואי שלא הייתי צריכה לצייר את הציור הזה. בחרתי לצייר את האנשים והקורבנות. אין לנו מנהיגים, המנהיגים הם האזרחים הגיבורים".
איור: אודי פלדגם האמן אודי פלד היוצר מקליפורניה הושפע מהמצב.
פלד עבר להתגורר בקיבוץ בארי עם בני משפחתו ב–1967 כשהיה בן 11. בגיל 26 הוא יצא לחוויה אותה הגדיר בשעתו כ"טיול בארצות הברית", אך למעשה בעקבותיה שב לקיבוץ רק בחלוף שמונה שנים, ושוב עזב אותו כעבור שלוש שנים, ומאז הוא יוצר משם.
מאז השבת השחורה מצייר פלד דיוקנאות של בני הדור הוותיק בקיבוץ, באחד מציוריו הוא אייר את אלברט (אבלום) מילס בן ה-80 ומנחם (מני) גודארד בן 73, שנרצחו בבארי על ידי מחבל חמאס.
יובל הליבני ז"ל. איור: אביעד סייביץ`
הצייר הדיגיטלי והמאייר אביעד סייביץ` הציב לעצמו כמטרה מאז פרוץ המלחמה לקבל כל בקשה של קרוב או בן משפחה המעוניין להנציח את יקיריהם וכל למעשה נולדו למעלה מ-90 דיוקנאות של חללים ונרצחים, מבוגרים ונערים, חיילים ומפקדים, זוגות או חברים שנפלו או נרצחו.
"יש לי מטרה: לאייר את כל מי שיבקש איור. אם זה יגיע למצב שיהיה מספר איורים או הזמנות כמספר הנופלים - זה מה שנעשה. אין צורך אפילו לבקש שאצייר, רק תשלחו לי תמונה ואעשה זאת". עם זאת מחדד האמן שהוא בוחר לאייר רק את מי שכבר אינם איתנו.
"עד שאנחנו לא מקבלים תשובה אני מעדיף שלא לאייר חטופים חיים. בקונטקסט הזה זה לא מרגיש לי נכון, זה קצת לגזור את הדין לפני שאנחנו יודעים בכלל מה קורה".
איור: שחר פלדציור מטלטל נוסף שייך לעיתונאית לשעבר ויועצת התקשורת בהווה שחר פלד.
באיוריה מתארת פלד צילום וידאו שנחקק בתודעה של כולנו, בו כזכור נראתה שירי ביבס נחטפת עם שני ילדיה הקטנים כפיר ואריאל על ידי מחבלי חמאס מקיבוץ ניר עוז.
בנוסף, מציגה פלד איור נוסף של ירדן ביבס, אב המשפחה, שזמן קצר לאחר שנחטף, פורסמו תמונות שבהן הוא נראה פצוע בידיו ובראשו.
"כשראיתי את התמונות של שירי, אריאל וכפיר, עוד באותו יום שבת, אני חושבת שכמו כולם המראה שלהם נצרב בי. המחשבה עליהם לא הרפתה ממני והייתי משותקת, לא הצלחתי לבטא אותה.
רק כשהבנתי כמה הם מזכירים לי את הילדה במעיל האדום ברשימת שינדלר, הבנתי גם מה אני צריכה לעשות. היססתי בהתחלה אם לפרסם את הציור, אבל הייתי משוכנעת שהסיפור שלהם – כמו של רבים אחרים – נוגע בכולם", ציינה פלד בראיון שנערך עמה.
איור: רעות בורץ
המאיירת והקריקטוריסטית החברתית רעות בורץ (תותי) משתמשת באיוריה כדי לעורר מחשבות ורגשות אצל אנשים.
ביצירתה "אמא, את בסדר?", היא איירה אמא שהילד שלה שואל אותה אם היא בסדר, בזמן שמבפנים היא מפורקת לחלוטין.
"רציתי לשדר לילדים שלי איזושהי שגרה אבל הם ראו שמשהו עובר עליי. ילדים הם סופר נבונים, והם מרגישים את ההורים שלהם, אז החלטתי לפתוח את זה מולם. אמרתי להם, `אמא לא בטוב. העם שלנו והמדינה שלנו עוברים תקופה קשה`. הסברתי להם בעדינות מה קרה, והרגשתי שזה משחרר גם אותי וגם אותם. שאני מצליחה לדברר להם את זה. ואז יצא לי איור.
איירתי אמא שהילד שלה שואל אותה אם היא בסדר, בזמן שמבפנים היא מפורקת לחלוטין. קיבלתי תגובות מהרבה מאוד אימהות שהזדהו עם האיור, וזה נתן להן גם לגיטימציה לשוחח על הרגשות שלהן. אימהות כתבו לי שזה עוזר להן לדעת שזה בסדר שהן מרגישות מפורקות, שזה בסדר שהן לא תמיד מצליחות להתמודד, ושזה בסדר שהן בוכות לפעמים מול הילדים. אני לא צריכה להיות הבן אדם החזק תמיד".
הגרפיטי עם ארבעת הגיבורים. צילום: באדיבות גרפיטיולהטראומה של המלחמה מתפרצת גם בשלל עבודות גרפיטי ברחבי הארץ.
כך למשל שלישיית גרפיטיול, האמניות אלינוי קיסלוב, גלית מימרן ויעל לוי אחראיות על הגרפיטי שהוקדש ל"רחל עוגיות" מאופקים וגם על זה של ביידן, שנחשף עם נחיתתו של נשיא ארה"ב בישראל עם פרוץ המלחמה.
בגרפיטי נוסף הנציחו השלוש על קיר בתל אביב, ארבעה גיבורי מלחמה שהצילו עשרות, עד שנרצחו בעצמם: עמית מן ז"ל, ענר שפירא ז"ל, עווד דראושה ז"ל ובן שמעוני ז"ל.
עוד גרפיטי מעצים מבית היוצר של גרפיטיול מציג גיבורה נוספת של הימים הקשים הללו. מדובר בענבל ליברמן, הרבש"צית של קיבוץ ניר־עם ששיקול דעת נכון שלה הוביל כידוע לעצירת חוליית המחבלים שביקשה לפרוץ ליישוב ביום של מתקפת חמאס.
איור: אורה צכנוביץ
גם "שביל הגרפיטי", המיזם של אורה צכנוביץ בקריית המלאכה והאומנות בדרום תל אביב בו היא נוהגת בימים שבשגרה לקיים סיורים מרתקים, מקבל בימים אלו צביון שונה, וכך לצד יצירות ססגוניות ומשובבות נפש אויירו חלק מהקירות בגרפיטי – מלחמה.
איור: אלעד מזמר וארד לוי
אמן הגרפיטי ארד לוי, החליט ליזום בשיתוף עם אלעד מזמר מהלך של עשייה יצירתית והשניים בחרו לצייר ציורי גרפיטי ענקיים על קירות ברחבי הארץ המעבירים מסרים של אחדות, הוקרה וזיכרון מאותה השבת השחורה.
כחלק מהמהלך, לוי חבר לבנק הפועלים שהחליט להנציח את גבורתם של תושבי העיר אופקים שנלחמו בחירוף נפש מול המחבלים שחדרו לעיר.
הבנק העניק חסות לציור גרפיטי על קיר של בניין ברחוב התמר בשכונת מישור הגפן בעיר בה התקיימו כל הקרבות הקשים מול המחבלים, מול הבית של רחל שנלקחה יחד עם בעלה כבני ערובה.
היזם והאמן נפגשו עם תושבי השכונה כדי לשמוע מהם סיפורים על אותה שבת שחורה ולאחר אפיון הקיר וסיפורי התושבים, לוי התמקד במספר מסרים מרכזיים שאותם בחר להעביר בציורו: אחדות, קהילתיות, השגחה עליונה והמסר המרכזי – עיר של גיבורים.
איור: ניר פלדאמן הרחוב ניר פלד, המוכר יותר בשמו פילפלד, צייר דימוי של ילד שהורכב כמעט כולו מחלקים אפלים, מלבד עין אחת דומעת, מוקפת מפת ישראל .
"רציתי להראות שעם ישראל חזק וגם להראות את הכאב הגדול של כולנו — אבל בלי חמאס ובלי כעס. אז ציירתי את כולנו כילדים בוכים, מדממים, מפורקים. אבל העין הדומעת חיה. זה האור, זה החיים, וזה מה שייזכר".
קירות מדברים. צילום: צבי רוג`ר
קירות מדברים
חברת הצבע נירלט שמפעלה שבקיבוץ ניר עוז נשרף בשבת השחורה, תרמה כ- 250 ליטר צבע לפרויקט האומנותי "קירות מדברים" במסגרתו 26 אמנים יצרו מוזיאון רחוב של ציורי קיר המספרים את הסיפור הישראלי של מאורעות השבעה באוקטובר וביניהם גם ציור קיר שמגולל את הסיפור של המפעל.
בגרפיטי שהוקדש לנירלט, צויר דלי שנשפך מתוכו צבע בצורת מפת ארץ ישראל, הצבע שנשפך מסמל מצד אחד את ההרס והאובדן ומצד שני הוא יוצר את מפת ארץ ישראלומסמל את אהבת הארץ והתקווה.
הציורים בפרויקט צויירו בפסאז’ המעבר להולכי הרגל מרחוב הנמל בחיפה לרחוב קדושי בגדד.
קירות מדברים. צילום: הראל עציון
הציורים מספרים באופן כרונולוגי את הסיפור הישראלי, החל מהאוטופיה שלפני המלחמה, דרך הטבח, מלחמת חרבות ברזל, הגיבורים והתקווה הישראלית ולבסוף, קריאה לעולם החופשי להתייצב לצד ישראל ולתמוך בה במלחמתה בחמאס.
הפרויקט הינו יוזמה של קרן מולדת, הפועלת לתמיכה ומיגון העורף ולהסברה ישראלית בארץ ובעולם על הניהול האומנותי אמונה: מעיין בכר.
חיה גרץ. תערוכת "אור גדול"
תערוכת "אור גדול"
בנוסף, ביום חמישי הקרוב (7 בדצמבר), נר ראשון של חנוכה וציון חודשיים לאירועי הטבח, תושק בנמל יפו תערוכה ייחודית שתציג את יצירותיהם של אמנים רבים ביניהם גם אמנים מהעוטף ומפוני הצפון.
התערוכה תתקיים ביוזמת נמל יפו המתחדש בניהולה של חברת אתרים ועיריית תל - אביב -יפו ובשיתוף תנועת "דרכנו".
אור יוגב.. תערוכת "אור גדול"
כל ההכנסות ממכירת היצירות יועברו לשיקום העוטף בדגש על מוסדות ומיזמי תרבות ואמנות וכן, ליוצרים עצמם, כש-75% מההכנסות יופנו כאמור לשיקום יישובי העוטף, ו25% יועברו ישירות לאמן היוצר.
נדב בריל. . תערוכת "אור גדול"את התערוכה הנושאת את השם "אור גדול" אצרה טלי בן סירא.
בתערוכה עבודות המתייחסות ומגיבות למצב, לצד יצירות שנדמה כי ניבאו או מנבאות את המצב הנוכחי או העתידי, עבודות המבטאות את המתח, העצב, החרדה והחמלה מחד ומאידך עבודות שמציגות גבורה, אומץ, עשייה משותפת ויצירה מחודשת של בניית החיים והנורמליזציה בתום המלחמה.
יוני גולד. . תערוכת "אור גדול"
בין האמנים המשתתפים: : ציבי גבע, סיגלית לנדאו, דודו גרשטיין, גידי רובין, יגאל עוזרי, איתן ויתקון, זיוה ילין, אלון קדם, קרן שפילשר, נטע הררי, הרן כסלו, יוני גולד, שרון פדידה, נטע הררי, כרמל אילן, חיה גרץ-רן, לי ינור, אורית פוקס, אריק בוקובזה, זיו קורן, דבורה מורג, חיים סניור, בינסקי, גילי אבישר, טל זיו, אור יוגב, רעות אסימיני ועוד.
הכניסה חופשית | מחסן 2, נמל יפו
