בין מגדר למגזר: הכירו את עורכת הדין דנה חאג` יחיא

 

לפעמים אני יושב וחושב... מעניין על מה אני אכתוב היום?! הקסם הזה שבכל פעם אני פוגש מישהי/ו מתחום אחר, עולם אחר, מהפנט אותי.

 

אז ככה, היא מוסלמית. שמה דנה והיא עורכת דין לענייני משפחה. יש לה שני סניפים, האחד בטייבה השני בתל אביב.

 

שני קצוות של עולם, אנשים, בני אדם, החיים בינינו. אני כבר סקרן להכיר אותה, מאוד, כי אני מרגיש שיש כאן סיפור, ואתם כבר מכירים אותי, אני אוהב סיפורים.

 

היא נולדה ברעננה לאם יהודייה ולאב מוסלמי. האם התאסלמה, כשהייתה דנה בת תשע הם עברו לטייבה הסמוכה.

 

היא משלנו והיא משלהם, ולדעתי שלהם זה שלנו, ושלנו זה שלהם. הנה, דנה היא המחשה חיה לעובדה לשלום שנוצר בתוכנו כבר מזמן מזמן. כי כל זה הוא "אנחנו" – אנחנו החיים על פיסת אדמה קטנה שיש בה כל מיני צבעים, טעמים וניחוחות.

 

על האדמה הזאת חיה ופועלת זה שנים עורכת הדין דנה חאג` יחיא, שעשתה דרך ארוכה בתחום המקצועי אף שלטענתה היא רק בתחילת הדרך.

 

יח"צ. צילום: שרון אדלר

 

לדנה תואר ראשון ותואר שני במשפטים, וגם תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה, תואר ראשון בספרות ולשון עברית, והיא בעלת תעודת הסמכה להנחיית קבוצות ומוסמכת לערוך ייפוי כוח מתמשך מטעם משרד המשפטים, ובנוסף אף מרצה באקדמיה.

 

כן, חתיכת דרך אקדמית היא עברה, וגם מתוך עיסוקה היא צברה ניסיון וידע עצומים. היא מכירה היטב את שני המגזרים באופן יסודי ומפורט, והיא בחרה להתמקד בדיני משפחה.

 

היא נמצאת שם, עם כל הידע המקצועי והאמפתיה, לטובת הזוגות שאיבדו את הדרך. היא לא אוהבת מלחמות, מאמינה בפשרה מתוך בחירה והסכמה מתוך הערכה הדדית. אך אם אין אפשרות להגיע לפשרה ובני הזוג החליטו להתעמת, היא תייצג את הצד שלה, ולא כדאי לנסות אותה, כי היא לא אוהבת קיפוח וחוסר צדק. כשהם שם, היא לביאה שחושפת שיניים.

 

עצם העיסוק בשני הקהלים, מוסלמי ויהודי, פורש בפניה יריעה רחבה לאפשרויות עבור לקוחותיה, כי לדברי דנה, על המוסלמים בישראל מופקד בית הדין השרעי ועל היהודים – בית הדין הרבני.

 

יח"צ. צילום: שרון אדלר

 

"בית הדין השרעי דן בנישואים וגירושים של בני זוג מוסלמים. אפשר להגיש שם תביעות הכרוכות בגירושים, כגון: מזונות, משמורת, אפוטרופסות, הוצאות מדור, הסדרי ראייה. מובן שבית הדין השרעי מערב גורמים נוספים כשיש בכך צורך, כמו מוסדות אפוטרופסות, מוסדות רווחה ועוד.

 

בענייני מזונות כדאי לשים לב להבדל בין בית הדין השרעי לבתי משפט אחרים – על פי הדין השרעי האב חייב תמיד במזונות ילדיו, ללא שום קשר להכנסתו ולהכנסת האם. גם אם האם מרוויחה כמו האב או אף יותר ממנו – רק האב חייב במזונות, והם משתנים רק על פי מספר הילדים ולא על פי הכנסה".

 

 

"בדיוק!"

 

 

"נכון. בית הדין השרעי הוא בעל הסמכות מטעם המדינה בענייני נישואים וגירושים במגזר המוסלמי, ולכן קביעתו היא פסק דין לכל דבר ועניין".

 

 

"כדי לשחרר אותו הוא צריך לשלם איזה שהוא סכום שנקבע במעצר. בכלל, זה נדיר שלא משלמים".

 

אני לוקח נשימה. קשוח העניין... דומני שגם אצלנו המצב דומה, גם אם לא זהה.

 

 

"לא, כי בית משפט לענייני משפחה – כאשר הוא פוסק דמי מזונות, הוא בודק את ההכנסות וההוצאות של שני הצדדים. הוא רואה את כל התמונה ועל פי זה הוא פוסק. הוא לוקח בחשבון את הצרכים של הילדים. כל הדברים האלה לא קיימים בבית הדין השרעי".

 

יח"צ. צילום: שרון אדלר

 

 

"חלוקת הרכוש אינה בסמכותו של בית הדין השרעי. הוא לא נכנס לעניינים רכושיים. בזה עוסק רק בית המשפט לענייני משפחה. אם לדוגמה אישה רוצה לתבוע פירוק שותפות או איזון משאבים, היא חייבת לפנות רק לבית המשפט לענייני משפחה".

 

דנה מוסיפה שבתביעת גירושין קיים גם עניין המוהר, והוא מתנהל באמצעות בוררים – כל צד מציע בורר, ושני הבוררים יושבים יחדיו ומנסים להגיע להסדר.

 

מוהר הוא המקבילה לכְּתוּבָּה בדין היהודי, וכמו בדין היהודי – לא תמיד האישה מקבלת את כל סכום המוהר. הבוררים דנים ומגיעים להסכמה אם האישה תקבל 80 אחוז מהסכום, 70 אחוז וכד`. הכול תלוי בנסיבות.

 

 

"לא, זה הרבה יותר מורכב מסרט. נכון שההחלטה לגרש את האישה נתונה בידי הבעל, כמו שאצלכם הבעל `נותן גט` לאישה, אבל זו רק התחלה של תהליך וכדי להתחיל בו צריך לפנות לקאדי (דיין בבית הדין השרעי)".

 

 

"בעניין מזונות, כאמור, דווקא הגבר תמיד חייב. אבל בעניין רכוש המשותף, אתה צודק – לאישה אין כל זכות על הרכוש על פי בית הדין השרעי. אבל על פי דיני המשפחה יש לה, לכן אני מפנה הרבה נשים לבית המשפט לענייני משפחה, שם אפשר להגיש תביעות לאיזון משאבים, פירוק שותפות והוא יכול לספק זכויות מָמוֹנִיוֹת".

 

 

"כן. הליך הגירושים עצמו מתנהל אך ורק בבית הדין הדתי, כי זו סמכות בלעדית שניתנה לו מכוח החוק הישראלי. בעצם מדובר בחוק מימי האימפריה העות`מאנית שאותו המשיכו הבריטים וגם מדינת ישראל ממשיכה בו. אך בכל שאר העניינים הנלווים לגירושים, כגון: משמורת, הסדרי ראייה וגם גובה המזונות, יש סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה, ולכן לפי התיק אני יכולה לנתב את התביעה לכאן או לכאן, כדי שהלקוח או הלקוחה שלי יקבלו את המקסימום שמגיע להם, בזכות ולא בחסד".

 

 

"נשים יותר. כי אני אישה והן מרגישות נוח יותר וחופשיות יותר לשתף אותי במצבן האישי. אני נלחמת עבורן, ובציבור אני מוּכּרת ככזאת. כשהן באות אליי, הן יודעות שאני `עושה בית ספר` שם. כמו כן, הרבה נשים חוות אלימות מצד הבעל, ובמצב כזה אני פונה מיד לבית המשפט לענייני משפחה ומבקשת צו הגנה. כי לא כולן רוצות לפנות למשטרה, אז צו הגנה מבית המשפט הוא פתרון מצוין. מבלי להיכנס לכל הפרטים, צו ההגנה בהחלט מרתיע ומגביל את הגבר בשלל צורות, החל מאיסור לשאת נשק ועד איסור להתקרב לאזור המגורים – לבעל ולמי מטעמו".

 

לעורכת הדין דנה חאג` יחיא יש כאמור משרד גם בתל אביב, וגם בקרב הציבור היהודי היא נוחלת הצלחה מרשימה, הודות לבקיאותה ולנחישותה כ"לביאה".

 

כאן כל הסטיגמות מתפוררות ומתאדות, כי אדם הוא אדם ללטא קשר למוצאו או למגדר,ו ואם נפגם הצדק בין בני הזוג, עורכת הדין יודעת איך לתקן זאת באופן מרשים ואף יצירתי, והיא בונה הסכם לפרטי פרטים כדי שלא יצוצו בו "חורים", כאלו שימנעו מחלוקות בעתיד.

 

 

אני יכול לשמוע את חיוכה של עורכת הדין. היא משיבה לי בנחת כי ממש לפני כשבועיים הסתיים תיק "יהודי" בשיתוף פעולה כל כך מרשים עם כל הצדדים. התוצאה הייתה כל כך טובה, שהצד שלה היה מרוצה, ואפילו הצד השני היה מרוצה.

 

"טובת הילדים הקטנים תמיד לנגד עיניי ובזאת איני יכולה להתפשר. אתה צריך להבין שאני כאן כדי להשיג שלום ולהדוף כל חוסר צדק שהוא, לא חשוב באיזה אזור או באיזה מגזר, וכן, בדרך כלל אני מצליחה להשיג את כל זה בהסכמות".

 

אם כך פתחתי בשלום, באמצע היו הרבה חיכוכים ואי הסכמות בין בני הזוג, אבל אני מסיים שוב בשלום.

 

אתם רואים, אנשי הפוליטיקה, כמה אנחנו יודעים להסתדר בעצמנו ואף לשתף פעולה בינינו ללא הבדלי מגדר וצבע?! אלה שהשכילו לצאת מאותן מוסכמות חשוכות הם המרוויחים מאותו השלום שנמצא בינינו כבר שנים רבות כל כך.

 

ואחרים? אלה שמגדרים את עצמם בדעות מגובשות שלא ניתן לערער עליהן? מה אני יכול לומר לכם, תיהנו! כי אנחנו נמשיך לפורר כל גדר וחומה של בערות.