צילום: גלי מרגלית
המים, אחת התרכובות הבולטות והחשובות בטבע, והבסיס לכל צורות החיים על פני כדור הארץ, ועדיין — כחומר, הם כמעט ואינם מככבים באמנות.
כמעט בלתי אפשרי לשלוט בהם. למעשה, הם שימשו כחומר רק בתוך, או ליתר דיוק, מתוך פסלים מסוג מאוד מסוים: מזרקות. אבל המים עצמם לרוב לא "מפוסלים".
"רמלה אנתרופוקן", תערוכת־המיצב המופלאה של האמן האמריקאי דניאל רוטברט המוצגת בימים אלו בבריכת הקשתות ברמלה, ממקדת את תשומת הלב במים, ו"מפסלת" בהם באופן הכי בסיסי ופלאי.
צילום: גלי מרגליתרוטברט, אמן רב־תחומי וסופר, בוגר תואר ראשון באמנות מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד ותואר שני מטעם אוניברסיטת קולומביה, מרבה להתעסק בעבודותיו בסוגיות אקולוגיות דרך מיצבים אותם מציג במקורות מים ברחבי תבל.
הוא יוצר לרוב פסלי זכוכית ואלומיניום צפים, חלקם כבר הוצגו במי נהר ההדסון, במעיינות מים מינרליים חמים בגרמניה ובונציה. כשגילה מתברר על קיומה של בריכת הקשתות שלנו - הוא פשוט לא עמד בפיתוי.
צילום: גלי מרגליתבריכת הקשתות, אחד מאתרי הארכיאולוגיה המרשימים ביותר בארץ, היא למעשה מאגר מים שנבנה בשנת 789 לספירה בפקודת הח`ליף הארון א־ראשיד מבית עבאס.
הבריכה היא חלק ממערכת של בריכות ומאגרי מים, אליהם הוזרמו באמצעות אמה מי המעיינות שלרגלי תל גזר, והיא נחשבת למפעל הבנייה הגדול ביותר של השושלת העבאסית בארץ ישראל.
החל משנות ה–60 של המאה שחלפה ניתן לשוט בבריכה בסירה. בתרבות הישראלית הבריכה מוכרת גם כלוקיישן קולנועי — כמה סצינות מ"חסמב"ה ונערי ההפקר" צולמו בה.
בימים אלו מי שייכנס לבריכה החשוכה־מוארת יוכל לשוט בה ולחזות מהסירה בפסליו הקינטיים של רוטברט.
מדובר במיצב אמנותי הנחשב לחלק מפעילות של המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR המארח בימים אלו גם את התערוכה "המקום בו שבילים נפגשים" של האמנית צ`רטי שטיין.
עבודותיו של רוטברט מעוגנות במשקולות ונעות במים, מחומרים שאינם משתנים בשהות במים ואינם מתמזגים עימם. האמנות שלו נותרת כסימן חיצוני בדמות פסלים דקורטיביים נאים.
שם התערוכה רומז לעידן האנתרופוקן ("האדם החדש"), שנמשך כבר למעלה מ־300 שנה ובמסגרתו האדם החושב יצר מלבד טכנולוגיות משנות חיים, לרבות מכונות אינטליגנטיות גם בעיות הרות גורל כמו למשל הירידה במגוון הביולוגי Biodiversity, אחת מהבעיות החמורות שיצרה ההשפעה האנושית.
צילום: גלי מרגליתכידוע, העולם כולו כושל בהתמודדותו עם משבר ההכחדה. שום מדינה אינה עומדת במחויבויותיה לנקיטה במהלכים כמו הגנה ושיקום של אזורי טבע, והאנושות לא קרובה לבלימת האובדן הקטסטרופלי של המגוון הביולוגי של כדור הארץ.
בנוסף, ניכר שמשאבי הטבע שלנו רק הולכים ומצטמצמים בשל צריכת יתר, כשהתחזיות צופות כי בתוך כ-50 שנה, לא יוכל המין האנושי להמשיך ולקיים את עצמו, בעיקר משום שבשלושת העשורים האחרונים כבר איבד כדור הארץ למעלה מ-30 אחוז ממשאביו.
צילום: גלי מרגליתכל המחקרים בתחום מצביעים כי בשנים הבאות יסבול שני שלישים מאוכלוסיית העולם ממחסור במים.
את תוצאות הצמצום במשאבים, ניתן יהיה להרגיש לפי התחזיות הפסימיות בתקופות ארוכות של בצורת ורעב במדינות המתפתחות, ואלו ימשיכו לבוא לידי ביטוי גם בדפוסי מזג אוויר קיצוניים ובאסונות טבע.
בתוך כך, רוטברט מצידו מגיב בתערוכתו לתהליכים של שינוי האקלים, ומתייחס גם לנושא שימור מים, משאב שעתיד להפוך בעתיד הלא רחוק, למשאב טבע מוגבל.
דרך הפיסול הצף, הנע במים בהתאם לזרימתם, מעורר האמן שיח על שאלות יסוד בדבר הקשר בין האדם לסביבה.
בנוסף, הוא מתייחס גם להיבט ההיסטורי ולבריכת הקשתות כמעין אוצר זיכרון – מקום המשמר הדים של תקופות שונות ומאפשר לנו כיום להתבונן על העבר ולחשוב על ההווה והעתיד.
צילום: גלי מרגליתהמים בבריכת הקשתות אומנם אינם הסערות העילאיות של הצייר הגרמני קספר פרידריך והצייר הבריטי ז`וסף טרנר, הם לא פסטורליית הנהרות ונופי הים המלנכוליים של הזרם האימפרסיוניסטי, הבארות האוריינטליסטיים של ראובן רובין ו נחום גוטמן, ואף לא המונומנטים הספקטקולריים של מזרקות יעקב אגם זוהי עבודה אקטיביסטית עם זיקה אקולוגית המבקשת למקד את תשומת הלב של מבקרי הבריכה במים באופן הכי בסיסי וחומרי.
ושם, במתח שנע בין שליטה לכאוס, מאפשר האמן ליופי, לרגשות ולמחשבות לבקוע מתוך תנועת מי הבריכה, כשפסליו מזכירים צורות ימיות, כעדות לתקופות גאולגיות מוקדמות בהן הים כיסה את כל אזורינו.
דניאל רוטברט, "רמלה אנתרופוקן"
אוצרת: סמדר שפי.
בריכת הקשתות (השומר 20, רמלה), א`-ה` 08:00-16:00; ו` 09:00-14:00, שבת 09:00-16:00.
נעילה: 15 בדצמבר
