יח"צ. צילום: דניאל רוזנבאום, באדיבות "טרנספקס"
אני התאהבתי בדובר קוסאשווילי אי שם בשנת 2001 ב"חתונה מאוחרת". עד עצם היום הזה הסרט הזה נמצא אצלי בטופ חמש של הקולנוע הישראלי. ולא, זה לא בגלל סצנת העירום של ליאור אשכנזי ורונית אלקבץ ז"ל שנחשבה באותם זמנים לנועזת.
קוסאשווילי לקח את כל הדרעק של העדה הגרוזינית, שם אותו על השולחן, חשוף לעיניי כל ותקע לו סכין ישר בלב. האומץ של דובר היה הניצחון שלו ועלייתו לגדולה לא הייתה מקרית. מדובר ביוצר מוכשר. זה לא יהיה יומרני לומר שהוא מתפקד על תקן אמיר קוסטוריצה הישראלי-גרוזיני.
ואז הגיע הסרט "מתנה משמיים". אני לא יכול להגיד שציפיתי לסרט הזה בכל מאודי אבל הוא בהחלט סיקרן אותי. בזמן אמת מצאתי אותו מבדר יחסית, על אף סצנות המין הנועזות (אולי מדי) שלו.
כן, הפרובוקציה של קוסאשווילי הייתה מכוונת בבחינת אצבע בעין. לממסד, לעדה הגרוזינית ולכל העולם בערך. אבל זה לא תפס. בזמן אמת הצופים נהרו לאולמות אבל הביקורות הפושרות מצד המבקרים והצופים לא השאירו לו הרבה סיכוי.
יח"צ. צילום: דניאל רוזנבאום, באדיבות "טרנספקס"
לאחר מכן פנה קוסאשווילי למחוזות רחוקים מנוף ילדותו. עקבתי אחריו אבל שום דבר לא השתווה לפאר שהוא "חתונה מאוחרת". השנה דובר חוזר ובגדול עם יצירה אינטימית נוספת - "הענקים של אי הפסחא".
הסרט החדש מתאר תקופה קצרה בחיי משפחה גרוזינית באור יהודה בשנות השבעים. הבן הקטן, זאזא (עדן צימבליסטה) מנסה לכבוש את ליבה של שכנתו זהבה בעזרת קלפי "העולם המופלא", חוברת מדבקות המוכרת לכל אספן וינטג`.
במקביל, אחותו מדיאה (קייט קונלין), מאוהבת בואז`ה, הגנגסטר של השכונה וחולמת ללמוד רפואת שיניים ברומניה. בתווך נמצאים הורים מסורתיים וסבא אחד עתיק (גברי בנאי האדיר), זכר לעולם הישן.
גם השמות שהופיעו בסרטיו של קוסאשווילי חוזרים: יאשה האב, זאזא הבן, ואז`ה (יובל סגל ב"מתנה משמיים"). קוסאשווילי מסמן לנו ויוצר מעין יקום פנימי בתוך הפורטפוליו הקולנועי שלו.
אם הייתי פוגש את דובר פנים מול פנים לאחר הצפייה הראשונית ב"ענקים של אי הפסחא" הייתי אומר לו: "מעכשיו והלאה, זה כל מה שאתה עושה!".
יח"צ. צילום: דניאל רוזנבאום, באדיבות "טרנספקס"
העיסוק החוזר בעדה הגרוזינית הוא המגרש הביתי של קוסאשווילי ובגבולות שלו הוא חייב להמשיך לשחק. הוא מצליח להבליט את ההבדלים בין העולם הישן לעולם החדש, מסורת לקדמה וכל זאת בעזרת שימוש בשפה הגרוזינית בלבד (כמעט).
קוסאשווילי אוהב קולנוע וזה ניכר. הסרט שופע באימג`ים יפהפיים וסצנות חינניות ומסוגננות. הצילום מעולה ופס הקול מוסיף רוך מתבקש. כל האלמנטים עובדים יחדיו בצורה נפלאה בסרטו האינטימי ביותר של קוסאשווילי.
אם ב"חתונה מאוחרת" דובר חשף את החולשות של העדה הגרוזינית, ב"אי הפסחא" הוא מלטף אותה ומראה את הצדדים היפים שלה (ולא רק כמובן).
גברי בנאי הוא השוס של הסרט. במעט שורות אבל עם הרבה ניואנסים, הוא מצליח לגלם את עוטרי, סב המשפחה, במשחק, אולי לא מושלם, אבל מחוספס ואותנטי. בנאי מוסיף הומור וחרפרפות מלבבים כאחד.
האם להכתיר את קוסאשווילי כקוסטוריצה הישראלי הוא מעשה יומרני? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שההשראה של הבמאי הסרבי שורה על הגרוזיני ישראלי. הוא מצליח להביא הומור דרמטי ודרמה מלאת הומור, יוצק את זה לתוך הפילם והתוצאה היא סרט נוגע ללב, שמחזיר, לפחות אצלי, את האמון בבמאי הישראלי המוכשר.
נכנסתי עם ספק רב לאולם ויצאתי מרוצה ושמח. עכשיו אתם.
ציון: 4/5
