יח"צ. צילום: באדיבות סרטי יונטייד קינג
השנה ימלאו 50 שנה לאחת המלחמות הקשות שידעה ישראל - יום הכיפורים. היא גבתה מחיר דמים קשה מנשוא של אלפי הרוגים, פצועים ושבויים.
הטראומה של אותה המלחמה חרוטה בליבו של הציבור הישראלי, שכבר לא נראה אותו דבר מאז חורף שנת 73.
מנהיגת המדינה דאז, גולדה מאיר, התייצבה מול וועדת אגרנט, שהורכבה על מנת לחקור את הכשלים שהובילו לפרוץ המלחמה ובמיוחד את הכשל הגדול מכולם – התעלמות מהידיעה המודיעינית על המועד המדויקשל פרוץ המלחמה ואיחור בגיוס כוחות הצבא בעקבותיה.
בפצע השורף והכואב הזה מנסה לגעת גיא נתיב, הבמאי הישראלי זוכה האוסקר ("סקין") בסרט "גולדה" שאת תסריטו כתב ניל מרטין האנגלי.
לנעליה של גולדה (הבדיחה מכוונת) נכנסה זוכת השחקנית זוכת האוסקר הלן מירן, כשלצדה שחקנים ישראלים מהשורה הראשונה כמו רמי הויברגר, ליאור אשכנזי ורותם קינן.
העלילה של "גולדה" מתמקדת כאמור בימי מלחמת יום הכיפורים ולאו דווקא בסיפור חייה של גולדה מאיר, כפי שניתן לחשוב משמו של הסרט.
הסרט נע בשני צירי זמן כאשר באחד היא מעידה בפני וועדת אגרנט ובשני אנו עדים לניהול המלחמה על ידה ועל ידי הדרג המדיני והצבאי ובראשם הרמטכ"ל דדו אלעזר (אשכנזי) ומשה דיין (הויברגר).
ההרגשה שלי לגבי "גולדה" היא אמביוולנטית. מצד אחד, מדובר בסרט שעשוי טוב, עם שחקנים טובים ובראשם הלן מירן הנהדרת. מנגד, משהו פגום בהגשה הדרמתית של "גולדה" שמונע ממנו לייצר אימפקט חזק הרבה יותר ממה שיכול היה לצאת מתוכו.
בצד החיובי – המשחק משובח. מירן היא דיוות קולנוע אמיתית, מתוזמנת ומהפנטת. היא משרטטת דמות של אישה גדולה ודגולה, שסחבה איתה טראומות עבר, התחזקה מהן והפכה לאחת הנשים החזקות בעולם המערבי.
יח"צ. צילום: באדיבות סרטי יונטייד קינג
השחקנים הישראלים עושים עבודה טובה גם כן, אך מחווירים לצדה של מירן ולכן ההופעה שלהם אינה בעלת השפעה, למעט זו של אשכנזי, המגלם את דדו בצורה ידידותית.
הסרט מכיל כמה סצנות חזקות, במיוחד אלו בהן גולדה שומעת בקשר את השתלשלויות האירועים בשטח מפי החיילים, ולעומתן, כמה סצנות משעשעות. זכורה לטובה סצנה אחת בה אריק שרון (בגילומו של אוהד קנולר) מגיע אל ביתה של מאיר, שאומרת לו שיום אחד הוא יהפוך לפוליטיקאי מוצלח. כשהוא עוזב, הוא מפלח לעצמו חתיכת עוגה בחושה ויוצא מהדלת.
יח"צ. צילום: באדיבות סרטי יונטייד קינג
המשקל המאוזן של הסרט מתערער כאמור, בהעדרה של דרמה חזקה ונוקבת. אם תרצו בשפה פחות מליצית – הוא "פרווה".
"גולדה" מאוד פרו ישראלי וכזה, הוא נטול כל ביקורת (כמעט). בזמן אמת, הלחץ הציבורי על גולדה מאיר להתפטר היה גדול מאוד והביקורת מבית הייתה קשה. דבר מזה לא מורגש בסרט ונראה שנעשה אך ורק כדי להציג את ישראל החזקה והעוצמתית, לאו דווקא את זו השברירית, שעמדה לפני רגע לפני כליה מוחלטת.
יח"צ. צילום: באדיבות סרטי יונטייד קינג
אין כאן חלילה מסר אנטי פטריוטי אלא מחשבה שסרט טוב, לרבות סמי-ביוגרפי, כדאי שיגיע עם תוספת של ביקורת כלפי הדמות הראשית שמוצגת בה. ואת זה – לא תמצאו ב"גולדה".
יכול להיות שעם בחירות מעט יותר אמיצות של נתיב ומרטין, "גולדה" יכול להיות סרט מצוין. יש לו את כל המרכיבים הנכונים, רק תבלין אחד חסר: דרמה.
ושכזו נעדרת, בתוספת של קמצוץ ביקורת – הרי ש"גולדה" הוא סרט דוקו באורך של 100 דקות ולא יותר. וואחד סרט דוקו, אבל ציפיתי ליותר.
ציון: 3.5 מתוך 5
