מלחמת הניואנסים באמ;לק, והקשר לבטיחות ברשת

 

כל דור ודור מגיע לרגע בו הוא מסתכל על הדור הבא ואומר לעצמו (בליווי אנחה, למהדרין שבינינו) "אוח, הדור הזה רק מתעסק בשטויות, כשאני הייתי צעיר היינו יותר רציניים ואיכותיים".

 

רבים מאיתנו אומרים זאת על המוזיקה, על השפה והסלנג ועוד, כפי שהדור שלפנינו אמר זאת עלינו.

האם זה נכון שככל שהזמן חולף יש פחות רצון למורכבות? פחות רצון לניואנסים? ומאידך, רצון לקבל את הדברים כמה שיותר פשוטים? לקבל תוכן כשהוא לעוס מראש, מהיר, וכזה שניתן לתפוס ולהבין מיד?

 

איני יודע ואין ביכולתי לבדוק. אבל בין אם כן ואם לאו, נראה שיש אלמנטים בחיינו שמאדירים את התמציתיות והיעדר המורכבות. אם למשל ניקח כאלו שניתן למצוא בחיינו ככל שרשת האינטרנט התפתחה:

 

• המונח אמ;לק (ארוך מדי, לא קראתי) שהפך לדרך להגיד לאחר שלא היה תמציתי מספיק.

 

• רשתות חברתיות שמגבילות את כמות התווים שניתן לכתוב ומראש מבקשת מאיתנו לתמצת, או כאלו ששינו את הפוקוס לתקשורת בעזרת תמונות או סרטונים קצרים (לרוב כמעט ללא מילים) במקום טקסט.

 

יח"צ. נצר שוחט. צילום: ינאי יחיאל

איני מנסה להגיד שהתמציתיות היא דבר רע. להיפך. יש מקרים בהם אין ניואנסים והמסר הוא באמת פשוט ואין מה לסבך אותו. "לא משאירים תינוק ברכב", "לשתות הרבה כשחם".

 

כשאנו רוצים להעביר מסר מעט יותר מורכב, דווקא היה מקל על חיינו מאוד להצליח לתמצת אותו מבלי לאבד מהמסר אותו רצינו להעביר, אך זה אתגר מורכב והצלחה בו אינה פשוטה כלל.

 

עם זאת, ההקצנה שהיא האדרת הרצון שלנו לתמצת בכל מחיר, ובכך להימנע מחיפוש ניואנסים, משמעות, מורכבות וסיבות, טומנת בחובה חסרונות ובהם היעדר הבטיחות שלנו. בוודאי בעולם האינטרנט שם אנו חשופים לקולות רבים עד מאוד.

 

שתי סיבות לכך שאמ;לק קיצוני פוגע בבטיחותנו:

1. ככל שקל יותר להניע אותנו לפעולה כך אנו בטוחים פחות – כי יהיה קל יותר למי שרוצה להרע לנו, ולנצל אותנו, להפעיל אותנו כרצונו.

 

ככל שאנו מצמצמים את המילים הנדרשות להניע אותנו ומקשיבים רק כאשר המילים קצרות ופשוטות, כך יש סיכוי רב יותר שנקשיב ליותר אנשים ממה שאולי היה ראוי, ושלא נשאל את עצמנו לא רק "מה נאמר" אלא גם "למה נאמר", וגם "האם חסרים לי פרטים".

2. כאשר אנו אומרים ש"אם אתה, הדובר, לא תעבוד קשה כדי שלנו יהיה קל להבין, אנחנו לא נקשיב לך" – אנו עלולים לנוון את "שריר יכולת ההבנה שלנו", כי אנו מטילים את כל האחריות לבהירות התוכן על האחר.

 

אם לא נוכל להבין אנשים שלא היו ברורים מספיק, וודאי שלא נוכל להבין אנשים שבכוונה הסתירו מידע, או סיבות ומטרות, מאחורי משפט קצר ואולי קולע. הבנת האחר היא אתגר שחשוב, צריך ואפשרי להתאמן בעמידה בו, ולהשתפר בכך.

 

יח"צ. צילום: הוצאת קינמון

 

כמו בהרבה דברים – חשוב למצא את האיזון. במקרה הזה האיזון בין הרצון והציפיה לתמציתיות, לבין חיפוש פרטים, סיבות ומטרות שאולי נעדרו מהתוכן שנאמר.

 

הגעה לאיזון נעשית על ידי הקפדה על שאילת השאלות שהוזכרו קודם – "למה נאמר", "אילו פרטים חסרים". כמובן, יהיו מקרים בהם נזהה מהר שהסיבה ברורה ואין פרטים חשובים נוספים אבל אין זה אומר שבזבזנו את זמננו לריק בכך שהשאלות נשאלו.

כשאנו נמצאים באיזון אנו נהנים מיכולתם של אנשים מוכשרים לתמצת מבלי לאבד משמעות, או לתמצת באופן שמאפשר לנו להבין בעצמנו את החסר באופן שמעשיר אותנו או אולי אפילו מצחיק אותנו. ואנו פחות נהנה כנראה מהתימצות שנעשה בחוסר כשרון רק כדי "להאכיל אותנו בכפית" דבר מה.

 

אנו נזהה את המקרים בהם חסרים פרטים ולא נקפוץ לפעולה רק בגלל כותרת מבלי לחפש פרטים נוספים (קחו למשל מבצעים בהם חשוב להסתכל על האותיות הקטנות לפעמים).

 

אבל חשוב מכל, אם נהיה באיזון שכזה, אנו נהיה בטוחים יותר. יהיה קשה יותר להניע אותנו לפעולה העלולה להרע לנו או לסובבים אותנו – דבר שאנו רואים שמתרחש יותר ויותר בגלל היכולת של האינטרנט להביא אלינו את קולותיהם של כל אדם בעולם, וביניהם בהחלט יש אנשים שיש להיזהר מקולותיהם.

 

ואם נלמד את ילדינו להיות באיזון שכזה, גם נעשיר את יכולות החשיבה שלהם וגם הם נעזור להם להיות בטוחים יותר.