צילום: באדיבות פורום פילם
מאז יצא בשנת 1984, הקומיקס "צבי הנינג`ה" זכה לאין ספור עיבודים שונים ומשונים. מה לא היה לנו: סדרת אנימציה מצליחה, שלושה סרטי לייב אקשן בשנות התשעים, משחקי וידאו, משחקי לוח ועוד.
לקראת סוף שנות התשעים העדנה של החבורה הירוקה שככה מעט, אבל בשנים האחרונות החבורה זוכה לאזכורים מחודשים, גרסאות טלוויזיוניות נוספות ואפילו מייקל ביי הבמאי המושמץ ניסה את כוחו כשיצר שני סרטים כושלים אודות הצבים וחבריהם.
לנוכח כמויות הצעצועים שיוצאים בדמותם של הצבים והרפרנסים בתרבות הפופולרית, אין ספק כי מדובר באחת מחבורות גיבורי העל האייקוניות ביותר על הפלנטה. וראו זה פלא, הוליווד מפתיעה אותנו בעוד חידוש (שלא כולל שום המצאה כמובן) והפעם החלוץ התורן הוא סת` רוגן, השחקן והמפיק היהודי.
רוגן קיבץ את חבריו בעיר החטאים, נתן את המושכות לג`ף רו לביים את הסרט והנה קיבלנו גרסה אנימטיבית נוספת למעלליהם של צבי הנינג`ה. הפעם רוגן ורו לוקחים אותנו לימיהם הראשונים של הנערים המוטנטים, כשמאחורי הקולות נמצאים שמות גדולים כמו: פול ראד, ג`קי צ`אן, רוז ביירן ובגרסה העברית אבי אבורומי! (מי זה?).
צילום: באדיבות פורום פילם
כאמור, עלילת הסרט מתמקדת בימיהם הראשונים של הצבים כלוחמים. זאת אומרת, הם עדיין לא נלחמו בשום קרב, כי היי, הם רק בני 15. אבל ספלינטר, במקרה הזה, ממש לא מאסטר אלא יותר כמו אבא/סבא דאגן וחרד לגורל ילדיו, לימד אותם (שיגעון) נינג`טסו דרך קלטות וידאו ביתיות (מה?!).
בצד השני של העיר, מתקבצת לה קבוצת מוטנטים אלימה בהנהגתו של סופרפליי, זבוב ענק דמוי איש. או להיפך, לא החלטתי עדיין. כמובן שרק הצבים יכולים לעצור אותם והם עושים זאת בעזרתה של אפריל אוניל, נערה מתבגרת החולמת להיות עיתונאית. והיא תצליח רק אם תתגבר על רפלקס ההקאה שלה בכל פעם שהיא פוגשת מצלמה.
כמי שגדל על שריונם של הצבים, אסף (ועדיין אוסף) צעצועים בדמותם וצפה בכל פרקי סדרת האנימציה אני יכול להגיד שוואלה, אין חדש תחת השמש. לא נפלתי מהכיסא ולא התגלגלתי מצחוק. הסיבה לכך נעוצה בכמה אלמנטים שמצאתי מטרידים בסרט – אותי לפחות.
צילום: באדיבות פורום פילם
כסרט אנימציה, אי אפשר להתעלם מהקליפה החיצונית העכורה שלו. אין מנוס מלהשוות אותו ל"ממד העכביש" שיצא מוקדם יותר השנה.
"טירוף המוטנטים" לוקח השראה ברורה ומשתמש באותו סגנון אנימציה. ההבדל הוא שבזמן ש"ממד העכביש" מפוצץ בצבעוניות מטריפת עיניים וחושים ובאלמנטים גרפיים יפהפיים, "טירוף המוטנטים" עכור ומלא בצבעים מדכאים ממש. הסרט לא משכיל ללכוד את העיניים ולהפנט – להיפך. גם כמי שעוסק באיור וגרפיקה, לא מצאתי אותו מעורר השראה בכל מקרה.
בנוסף, העלילה לא מספרת משהו חדש ואפשר להגיד שהיא די פשטנית. אין כאן ניסיון לתחכום או להמם את הצופים. מצד שני, הסרט מיועד בעיקר לקהל הצעיר אז אפשר להבין את חוסר התחכום והצורך לנסות ולהצחיק בכל שורה שנייה בטקסט. הדרדק שהיה לצידי צחק אז כנראה שבקטגוריה הזו זה עבד ליוצרי הסרט.
בצד החיובי של "טירוף המוטנטים" אפשר למצוא את הפסקול המקסים שלו. הוא מלא במחוות לשירי שנות השמונים והתשעים ואפילו זורק רפרנס לסרט הלייב אקשן משנות התשעים. בכלל, הסרט עושה כבוד ליוצרים המקוריים של צבי הנינג`ה, פיטר ליירד וקווין איסטמן והמעריצים הוותיקים ימצאו בו חדווה רבה.
בסופו של דבר, סת` רוגן ושות` לקחו כאן הימור על מותג אייקוני ויצא להם מוצלח באופן יחסי, לטעמי בכל אופן. כל עוד פס הייצור של הצעצועים בדמותם של הצבים וחבריהם ממשיך להנפיק מיליוני דולרים – אז למה להפסיק כאן?
ציון: 3.5 כוכבים
