צילום: באדיבות קולנוע חדש
"קופסאות התינוקות" (baby box), היא תופעה חוצת תרבויות. הורים, ובעיקר נשים צעירות הנוטשים את ילדיהם שזה עתה נולדו, הם טומנים אותם לרוב בעריסות ומניחים אותם לצד כנסיה / מסגד בצטרה שאנשי דת יגלו את התינוק ויגדלו אותו באהבה.
בנוסף לכך הלכה והתפשטה בשנים האחרונות תופעה דומה של "תיבות תינוקות", שבהן יכולים הורים לנטוש בחשאי את ילדיהם בעיקר מחוץ לבתי חולים.
בתיבות הייעודיות הם יכולים להשאיר תינוקות לא רצויים ולצלצל לאחר מכן בפעמון או לחצן חירום הקורא למטפל או מטפלת.
התופעה נפוצה במיוחד בקוריאה, שם היא מעוררת מחלוקת רבה משום שלדברי פעילים חברתיים היא מעודדת נטישת ילדים לא רצויים.
בקוריאה היריון מחוץ לנישואין נחשב לחטא. אי לכך, נשים אלו מסתירות את ההריונות ואינן רושמות את הילד באופן חוקי. הילדים שמתגלים בתיבות נשלחים לאחר בדיקה רפואית לבתי יתומים.
התופעה הזו עומדת במרכז סרטו החדש של הבמאי היפנו הירוקאזו קורה-אדה, זוכה פרס דקל הזהב על "המשפחה שלי".
הסרט, בכיכובו של השחקן הקוריאני המוכשר סונג קאנג-הו שזכור לטוב מהסרט "פרזיטים", שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון על תפקידו זה.
קאנג -הו מגלם בעל מכבסה גרוש, עם נטיות אלכוהוליסטיות המתנדב בבית יתומים לילדים נטושים ומפעיל עסק צדדי של מכירת תינוקות בני יומם.
"ברוקר" מתאר למעשה שני גברים שמוכרים בשוק השחור תינוקות שננטשו או נמסרו לאימוץ. אם שמסרה את ילדה (לי ג`ון און), מבטיחה שתחזור, מתחילה לחפש, מוצאת אותם ומצטרפת אליהם. מכאן העלילה רק הולכת ומסתבכת.
הסרט שמאפשר הצצה נדירה לתרבות שפחות נגישה לקהל הישראלי, הווי חיים ושפה בלתי מוכרים, מספק זרקור לתופעת "קופסאות התינוקות", תוך תהיות של בעד ונגד.
בין מי שמסרבים להתקין תיבות נטישה בעיקר ארגונים למען זכויותיהם של ילדים המבקרים את התופעה הטוענים כי היא פוגעת בזכויות הילד, אל מול התומכים בה הסבורים שהתיבות חיוניות כי הן מסייעות לנשים רווקות עניות הסובלות לעתים קרובות ממצוקה קשה ומאפשרות אימוץ ילדים לא רצויים.
העיסוק בילדים ומשפחותיהם מעניין מאד את קורה-אדה שכבר עסק בסרטיו הקודמים בנושאים אלו ("המשפחה שלי", "המשאלה", "עדיין מהלכים") גם הנושא של נטישת ילדים אינו חדש עבורו, כך לדוגמה הסרט "אף אחד לא יודע" שהציג את סיפורם של ארבעה ילדים שנותרו לבדם בדירה בטוקיו לאחר שאמם נטשה אותם.
צילום: באדיבות קולנוע חדש
כאב לילדים, ביים קורה-אדה את סרטו הנוכחי ברגישות יוצאת דופן מתוך הקשבה לאנושיות שבדמויות שנסחפות במערבולת העלילה המפתיעה, וכך ולמרות שהסרט מתאפיין ן ברגשנות ודידקטיות יתר, הוא מעורר לדיון נושאים טעונים כמו נטישה ובסחר בתינוקות.
הסרט החדש הוא הרבה יותר מאשר תיאור־עלילה. יש בו תיאור תמונה, מצב, למעשה זוהי ריפורטז`ה עלילית סבוכה ומעניינת, המתובלת במשחק כובש של כלל השחקנים.
