ספוט על עורך הדין שלומי הלוי

 

כן, אני מבין אתכם, גם אני חשבתי כך, ובכל זאת, נראה שאם נקשיב היטב בין המשפטים, לרווח בין המילים, לידע, לתפיסה, לאמביציה, לתבונה של עורך הדין שלומי הלוי – נגלה עולם שמעטים מאיתנו חווים כשגרה יום יומית.

 

כן, זו מעין הצצה לעולם שיש בו יצרים וסכסוכים, פשרות, טענות, פסקי דין תקדימיים, מעמד, כסף והרבה אקשן של יצרים ומזימות.

 

ניצוק לתוך כל אלה טקטיקה מחושבת היטב שנגזרת מאסטרטגיה, ולכל אלה נוסיף גם הרבה אמת, כי לדברי עו"ד שלומי האמת משרתת אותו הרבה יותר טוב מכל שקר, והוא מעולם לא שיקר בבית המשפט ולאורכו של תהליך הייצוג. לדבריו "ישנו כר נרחב ומלא אפשרויות בתחום האמת, וזוהי כשלעצמה אבן יסוד שאי אפשר להפריך בבית המשפט,.

 

מזכיר לכם סדרת טלוויזיה או סרט מתח?! תשמעו, שוחחתי עם עורך דין שלומי הלוי ומתברר שעבורו אלה החיים האמיתיים, וככל שהתיקים שיאחז בהם יהיו מורכבים יותר, ככה יהיה לו מעניין יותר. פשוט זה לילדים.

 

אז מה, החיים הם סרט? הפוך גוטה, הסרט מנסה לחכות את החיים! המתח בשיאו, עד פסק הדין המיוחל וגם אחריו. משעמם? ממש לא!

 

כשמסתיים תיק, מתחיל תיק נוסף, ובואו נסבך קצת יותר את העלילה – אצל שלומי מתנהלים כמה תיקים במקביל.

 

צילום: ליאור לנר

 

טוב, מוכנים? בואו נכיר מקרוב את עו"ד שלומי.

 

שלומי הוא אב לשלושה ילדים – יהונתן בן 12 וחצי, יעל בת 10 וחצי, עמית בן 7 וחצי. הוא "גרוש" בארבע שנים האחרונות (מי המציא את התואר "גרוש"? מה אנחנו, פליטים?!) ומציב את טובת ילדיו הרבה לפני טובתו האישית.

 

בשנים האחרונות הוא צולל לתובנות עולם הקבלה ומגלה בזה עניין רוחני, ועם זאת כל כולו במיקוד ובפוקוס על עשייתו המקצועית שהוא מאוד נהנה ממנה – עולם המשפט בכלל והליטיגציה בפרט.

 

מגיל 26 הוא עורך דין (אחד הצעירים ביותר בענף), ובנובמבר השנה יהיה בן 44.

 

כמעט לא היה שכיר למעֵט בתקופת ההתמחות, ותוך כדי דבריו אני חושב לעצמי – לנהל משרד בגיל כל כך צעיר, זה בהחלט מעיד על נחישות ולהט.

 

עו"ד שלומי הלוי יצא מ"רחם" משרד הררי, טויסטר ושות`, שם עשה כאמור את ההתמחות. מדובר במשרד הבקיא בייחוד בליטיגציה וממוקם בראש הפירמידה מבחינת וותק, מוניטין, תקדימים ועוד. כך שבאופן טבעי המשיך עו"ד שלומי להעמיק בעולם המסחרי בו לטענתו יש כל מה שרצה ויותר, והוא השיג בו פסקי דין תקדימיים ופריצות דרך רבות.

 

צילום: פרטי

 

שלומי מגדיר את עצמו כעורך דין מסחרי והוא מדגיש כי במשפט המסחרי יש המון גיבוי של עסקים וחברות, המון ליטיגציה בתביעות כספיות ובעלות אופי מסחרי, מתן חוות דעת בתחומים האלה, עריכת הסכמים.

 

 

"כן, אלו חברות בבעלות רשויות מקומיות. שם התחלתי לעסוק בכל מה שכרוך בייצוג משפטי מול רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה. היות שלא רק לפרטים, אלא גם לחברות פרטיות יש סכסוכים עם רשויות (מקומיות וארציות) – בתחומי מכרזים, תכנון ובנייה, רישוי עסקים, עתירות ובג"צים – אז מצאתי את עצמי מייצג שוב ושוב מול הממסד, אנשים פרטיים וגם חברות.

 

ככה בעצם פיתחתי אוריינטציה של ליטיגציה. גם משרד הררי טויסטר עוסק המון בלטיגציה במשפט המִנהלי והציבורי, אז משם המשכתי והשתמשתי בליטיגציה, שהתפתחה מהמשפט המִנהלי והציבורי, בתחומי המשפט המסחרי.

 

הופעתי בסכסוכים רבים בין חברות שונות ותאגידים ובין רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה, והעמקתי יותר ויותר את העיסוק שלי בחברות עסקיות פרטיות. היום אני מייצג גם חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה הישראלית.

 

רוב העיסוק שלי היום נושא גוון מסחרי, בין אם זה בעניינים של ליטיגציה, הופעות בבתי המשפט או ניהול תיקים בבתי המשפט. במקרים רבים מדובר בניהול תיקים מורכבים בסדרי גודל של מיליונים ועשרות מיליוני שקלים.

 

קח לדוגמה חברה לתשתיות שייצגתי במכרז בנמל אשדוד. שווי המכרז הזה היה כ־120 מיליון שקל. מובן שסכסוכים כאלה הם מורכבים גם מבחינה משפטית. זה לא דיני חיובים פשוטים, יש בהן כל מיני דוקטרינות משפטיות, לא מעט היבטים משפטיים בתוך הסכסוך, וככל שהסכסוך מורכב יותר, אני צריך לשלב בו אסטרטגיית הגנה או אסטרטגיית תביעה יצירתית.

 

צילום: פרטי

 

אני רואה בכל תיק ריצת מרתון, כך אני מתייחס לזה. יש קרבות קצרי מועד שבהם אתה מפסיד, יש קרבות קצרי מועד שבהם אתה מנצח, בסופו של דבר זה עניין של צבירת נקודות. ככל שאני צובר יותר נקודות לזכותי, כך אני יכול להשיג פשרה טובה יותר ללקוח שלי, או פסק דין טוב יותר ללקוח שלי.

 

כך שזו ריצה למרחקים ארוכים, זו אסטרטגיה מורכבת לחשיבה. לפיכך דרושים המון ידע וניסיון בהיבטים של החקיקה ושל הפסיקה בכל נושא ונושא. זה מאוד מאתגר אותי ומרגש אותי בכל פעם מחדש".

 

עו"ד שלומי מוסיף ומבאר: "יש עוד שני תחומים שגם הם מפותחים אצלי מבחינת היקף העבודה – דיני עבודה, כוח אדם ורווחה, בדגש על המגזר הציבורי. גם בדיני העבודה, אני לא מייצג בתיקים פשוטים מבחינה משפטית. עובד מול מעביד פרטי, חישוב דמי הבראה, דמי חופשה וכדומה – באלה אני לא עוסק, אני כן עוסק בסכסוכים שיש להם אופי ציבורי: ייצגתי בעבר ועדים.

 

לדוגמה, ועד הכבאים בעיריית אשדוד ובכל מיני סכסוכים שיש בהם מערכת של הסכמים קיבוציים. גם שם מה שמושך אותי הוא המורכבות המשפטית, עם ממשק ציבורי בדרך כלל.

 

השגתי פעם פסק דין תקדימי מאוד בעניין עובד של רשות מקומית שהועסק בחוזה אישי. יש לרשויות מקומיות וגם למשרדים ממשלתיים אפשרות להעסיק אדם לא לפי תקן של כוח האדם שיש במקום, אלא לפי חוזה אישי. בסכסוך שבו ייצגתי את אותו עובד בכיר, טענה הרשות שהעסיקה אותו שחוקת העבודה של הרשויות המקומיות לא חלה עליו".

 

 

"כי בחוזה אישי יש סעיף של "החרגה" מחוקת העבודה. ולא במקרה, שכן חוקת העבודה נותנת לעובד עוד כמה וכמה זכויות – זכות התאגדות, זכות לתנאים סוציאליים שונים, תוספות שכר וכו`.

 

אמנם יש סעיף גנרי ברוב החוזים האישיים שאכן קובע לכאורה שהעובד המועסק בחוזה זה – היות שהחוזה מעניק לו כמה תנאים משופרים, חוקת העבודה לא תחול עליו. זה מה שהם טענו, המעסיקים.

 

אבל אני התנגדתי בשמו של העובד, ובסופו של דבר נקבע תקדים בפסק הדין, שלפיו הזכויות הניתנות בחוקת העבודה מחויבות מתוקף חוק ואי אפשר לבטל אותן – לא העובד וגם לא המעביד רשאים לעשות זאת. זה נקרא "זכות קוגנטית".

 

ומכאן עולה, שאותו סעיף גנרי בחוזים האישיים של רשויות מקומיות וממשלתיות אינו חוקי ואינו תקף, וחוקת העבודה תחול גם על עובדים החתומים על חוזה אישי".

 

אני מקשיב לעו"ד שלומי והוא מצייר תמונה שיש בה תנועה, מתח, רדיפה אחר הצדק ושאיפה לניצחון. אבל הניצחון הוא רק תחילתו של המאבק הבא. זה לא סרט הוליוודי שבסופו ה"טובים" מנצחים ואפשר לנשום, זו סדרת מתח שהסקרנות בה נמשכת לאורך כל הפרקים. אם כך אין פלא ששלומי אוהב את זה.

 

והנה באה הקריצה של היקום – כזכור, את צעדיו הראשונים עשה שלומי במשרד עו"ד הררי, טויסטר ושות`. והנה הגורל מפגיש את שלומי עם אותו משרד ופרקליטיו שוב ושוב בבתי המשפט, והפעם מעברו השני של המתרס. מביך ומוסיף עוד קצת פלפל לעלילת הסדרה? בהחלט!

 

 

"זו לא מלחמה, זו תחרות בריאה, וכל אחד ממלא את תפקידו. כולנו באים מעולם של מצוינות, של מקצוענות, אז היחסים הם תמיד ענייניים וקורקטיים. אין צדק אבסולוטי, וכל אחד מציג את האינטרס הלגיטימי של לקוחותיו.

 

זו המהות, וכל עוד הכללים והדרך כנים ותקינים, אנחנו שומרים על כבוד הדדי ולעיתים אפילו מסייעים זה לזה כדי להגיע לתוצאה מוסכמת. מכאן ברור שהיכרות והערכה הדדית בין עורכי הדין הן יתרון שמשרת את כל הצדדים ומדובר ביתרון חשוב.

 

שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, אמר את זה פעם במפורש, בהקשר אחרכשהוא דן בסוגיה של מה שנקרא "מינויים פוליטיים", ואמר שאם יש מועמד שיש לו גם "קשרים" וגם כישורים, יש להעדיפו על פני מועמד בעל כישורים בלבד.

 

כישורים הם תנאי הסף, אין בלתם. קודם כול אתה צריך להיות מוכשר לעבודה, אבל אם יש לך גם קשרים וגם יחסי אנוש טובים עם האנשים שאתה אמור לעבוד איתם – זה יתרון. לא יתרון שמחליף את הכישורים, רק נוסף אליהם.

 

ובחזרה לענייננו – אם אנחנו מעורבים באותו תיק, גם בצדדים מנוגדים, אבל מכירים זה את זה, ברור שהדבר מסייע לתיק ולכל הצדדים, כי ההידברות קולחת יותר וטובה יותר. אני אומר לך, שיותר מתשעים אחוזים מכל הסכסוכים בבתי המשפט במדינת ישראל, יכולים, עשויים וצריכים להסתיים בפשרה.

 

רוב האנשים חושבים בטעות שפשרה זה תמיד "באמצע", אבל אין הדבר כך. פשרה יכולה להיות נוטה לכיוון שלי, כי הצד השני מבין שהצדק עימי אבל הדיון עד הכרעה עלול להימשך זמן רב".

 

 

"אני אולי מיודד עם עורך הדין בצד שכנגד, אבל לא עם "הצד" עצמו. כאמור, "הצד השני" במרבית המקרים אינו אדם פרטי אלא תאגיד, חברה, רשות וכו`. וכפי שציינתי קודם, ההיכרות בין עורכי הדין היא בעיקרה יתרון. לכן אדרבה, לעיתים אנשים פונים אליי דווקא בגלל הקשרים שלי ברשויות מקומיות ובמשרדים ממשלתיים, ועם עורכי דין אחרים. בוא נחשוב רגע על המשפט הפלילי.

 

אתה יודע מי עורכי הדין הפליליים הכי מוצלחים במדינה? אלה שיש להם קשרים מאוד מאוד טובים עם הפרקליטות ויכולים לסגור עסקאות טיעון מאוד מאוד טובות ומקלות עבור הלקוחות שלהם. אם תבדוק תגלה שלא מעט כתבי אישום פליליים נסגרים בעסקאות טיעון".

 

 

"זה דומה ל`ביצה ותרנגולת` – כדי שיהיו לך קשרים, אתה חייב להוכיח כישורים. אנחנו לא בנים של שופטים ולא קיבלנו את התואר ואת המשרה שלנו בירושה. את הכישורים שלך אתה חייב להוכיח – גם בבתי המשפט, גם בפסיקות לטובתך וגם במקצוענות לשמה.

 

היום תוך חמש דקות אתה יכול לזהות עורך דין מקצוען ועורך דין שאינו מקצוען, ואף להבדיל בין מי שמבין בתחום שהוא עוסק בו ובין מי שאינו מבין בו. שופט שיושב על כס השיפוט רגיל לראות עורכי דין כמו שאתה רגיל לראות מכוניות בכביש, ובתוך שניות הוא קולט מי עומד מולו, ויודע בדיוק עד לאן הוא יכול למשוך איתו את החבל.

 

שופטים ירשו לעצמם להתנהל באופן מסוים עם עורך דין אחד ובאופן אחר לגמרי עם עורך דין אחר. מכאן שכל ה`קשרים` האלה נבנו קודם כול על סמך כישורים, שכן הכישורים גורמים לאנשים המעורבים בהליך המשפטי להוקיר אותך וגם להכיר אותך. וכאמור, ללקוחות מכל הצדדים נוח ויעיל יותר שיהיו להם עורכי דין בעלי כישורים וגם בעלי קשרים".

 

וואו, אני מרגיש צורך לשטוף את פניי במי קרח, כי אני שותה בצמא תובנות שלא חשבתי עליהן, כאילו שלומי לקח אותי יד ביד אל מאחורי הקלעים של הסדרה המשפטית שהוא חי בה וגילה לי את כל סודותיה. אבל השיחה חייבת להימשך. אז מה עושים? אתרענן בשאלה נוספת.

 

"אתן לך דוגמה חיה: אחד התיקים שאני הכי גאה ומתגאה בהם עד היום, דווקא לא משתייך לתחום המסחרי ולא עוסק בעניינים כספיים. מדובר באדם שסעד את אחיו במשך יותר משלושים שנה, בדירה של עמידר. כשהאח נפטר, רצו לפנות אותו מהדירה, כי לפי החוק אח הוא לא בגדר דייר ממשיך.

 

החוק קובע מי יכול להיות דייר ממשיך לדייר מוגן, ואח אינו כלול בכך. אבל במקרה זה נוצר עוול נורא, כי האיש גר באותה דירה מפני שסעד את אחיו החולה עד מותו. מכאן שהחיים האישיים של אותו אח מסור נעצרו, `נתקעו`. אז לא לאפשר לאדם כזה להמשיך להתגורר בדירה?

 

אבל מה לעשות, חוק הוא חוק. לכן היה עליי להציע פרשנות מאוד מעניינת ויצירתית לסעיף בחוק הדיור הציבורי שעוסק באפוטרופוס. סעיף זה קובע שאם הדייר החוזי (זה שחתום על החוזה עם החברה בעלת הנכס) נפטר, הרי שכל מי שהמנוח שימש לו אפוטרופוס יכול להמשיך ולהתגורר בדירה, בתנאי שגר איתו שלוש שנים ברצף לפני מותו.

 

אז אני באתי ואמרתי: "סליחה, את הסעיף הזה יש לקרוא גם במהופך – גם אפוטרופוס של הדייר החוזי המנוח ראוי לאותה זכות – להמשיך להתגורר בדירה אם חי בה שלוש שנים ברצף לפני מות הדייר החוזי. ומרשי שסעד את אחיו היה אפוטרופוס שלו בפועל, שכן סייע לו בכול, והדייר החוזי היה תלוי בו ובעזרתו בכל דבר ועניין".

 

לשמחתנו סגנית הנשיאה (בית המשפט המחוזי, מחוז מרכז בלוד) נטתה לקבל את הפרשנות שלי, אך לפני שפסקה אמרה לנציגי משרד הבינוי והשיכון: "תקשיבו, הוא הולך לקבל זכות ציבורית, נקודה. עכשיו, או שאני אכתוב זאת בפסק הדין וזה ייקבע כתקדים, או שאתם תגיעו להסכמות".

 

משרד הבינוי והשיכון לקח צעד אחורה, ואישר ללקוח שלי זכויות בדירה ציבורית אחרת, כי הדירה שהוא חי בה הייתה גדולה יותר. פסק הדין אישר את ההסכמות בכפוף למחיקת העתירה, וזה פסק הדין שאני הכי גאה בו כי בעצם "אילצתי" סעיף בחוק להתאים את עצמו לטענה צודקת והגיונית של לקוח שלי, ועשיתי צדק בכך שאדם יהיה זכאי לקורת גג עד סוף ימיו.

 

הנה לדוגמה מורכבות יצירתית בתיק שנחשב "קטן" יחסית, ואני גאה בו יותר מהצלחות של עשרות מיליונים עבור לקוחותיי בתיקים אחרים".

 

הסיפור הזה ריגש גם אותי לסיום. יש עוד כאלה שיגידו שזה "לא גברי", אבל לי יש לחלוחית בעיניים. מתברר שיש יתרון לשיחה טלפונית במצבים כאלה, כי הוא לא ראה אותי...

 

אז עכשיו מה? עכשיו מסיימים את הכתבה, ובכל זאת, עוד פרט קטן. זוכרים שדיברתי קודם על סדרות טלוויזיה? ובכן, היה בכך רמז לראשית דרכו של שלומי. מה דחף אותו בנערותו לפנות בכלל ללימודי משפטים? ודאי לא תנחשו, אז אגלה לכם – סדרת הטלוויזיה "פרקליטי אל איי". שלומי ראה, נכבש וידע בדיוק מה יעשה כשיהיה גדול. שם נפל הפור, כל השאר היסטוריה.

 

שמתי ספוט על עורך הדין שלומי הלוי, זה הספוט שלנו להפעם, ועד הפעם הבאה אני מודה לשלומי שפתח עבורי ועבורכם את דלת הקסמים לסיפורים רבים בזירה המשפטית הצפופה הזו.