ג`ש (גוש חלב). צילום: כמיל מנסור
ביקרתי בסוף השבוע בג`ש (גוש חלב), יישוב גלילי שהחל את ימיו ככפר יהודי, אך היום גרים בו בעיקר נוצרים מארונים, יוונים אורתוקסיים ומוסלמים.
מלווה בכמיל מנסור, תושב ובעליו של הצימר "בית אם פארס" ביישוב, נגלה בפניי צוהר לחווית תיירות שונה ולעולם קולינרי אותנטי ועשיר.
הסיורים של כמיל מנסור. צילום: פרטי
כמיל, בנוסף לצימר שבבעלותו, מקיים סיורים בחלקים השונים של היישוב וסוחף את הקבוצות אותן הוא מוביל לסיפורים ההיסטורים לאווירה המקומית וניכר כי הוא מתרגש מכך כל פעם מחדש.
משך כל סיור כשעה וחצי לערך, כאשר נקודות ההתחלה והסיום תלויות הן צורך והן ברצון חבריי הקבוצה, כשגולת הכותרת היא הסדנאות השונות שאותן ניתן לשלב כחלק מהסיור, החל בסדנת מוזיקה, דרך סדנא להכנת מעמולים.
בנוסף, משלב כמיל בסיוריו גם טעימות של מאפים מהמטבח המקומי ואירוח בביתו לארוחת ערב חגיגית ועשירה שאין כמותה.
אך בטרם נצלול מטה בענייני הנופש המהנה, בואו נתעכב קצת על סיפורו ההיסטורי של היישוב המסקרן.
מתברר כי בתקופת בית שני ובמאות הראשונות לספירה, ג`ש, היה אחד היישובים היהודיים החשובים בגליל העליון.
ג`ש (גוש חלב). צילום: כמיל מנסוראנשי היישוב הצטרפו ל"מרד הגדול" נגד השלטון הרומי לאחר שהיישוב הוחרב בשנת 66 לספירה.
אחד מראשי המרד, יוחנן בן לוי, הידוע בכינויו "יוחנן מגוש חלב", שיקם את היישוב שנהרס והקיף אותו בחומה בצורה, שאת בנייתה מימן מכספי המסים שהיו מיועדים לשלטון הרומי. בנוסף, הוא ריכז כ-400 לוחמים מיישובי הגליל, ובהנהגתו הם היו לכוח הצבאי שלחם ברומאים והגן על היישובים היהודים באזור.
עם זאת, לפי ספרו של יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) "מלחמות היהודים", בשלב מסוים נמלט יוחנן מהאזור והיישוב נאלץ להיכנע ללא קרב. אך הכניעה היא שהצילה למעשה את גוש חלב מהרס הרומאים.
ג`ש (גוש חלב). צילום: כמיל מנסור
אגב, אם נשארים באותה התקופה שהרי הוריו של שאול התרסי (פאולוס), מייסדה של הנצרות בימיה הראשונים ומי שתרם להפיכתה מזרם של היהדות לדת חדשה לגמרי, התגוררו אף הם בגוש חלב.
במאות הבאות שיגשג היישוב, שהשמן המשובח שיוצר בו פרסם את שמו ברבים.
השם ג`ש הוא למעשה שיבוש השם היווני של היישוב - ג`סקלה (Giscala), עם זאת יש מספר סברות נוספות למקור שמו: חלב (שומן) על שהיה היישוב מפורסם כאמור בשמן הזית שהופק ממטעי הזיתים באזור, בשל תנובת החלב של עדריו, או משום שהוקם על סלעי קירטון לבנים.
ארמית עכשיו
רוב תושביו של היישוב ג`ש הם בני עדה הארמית-המארונית.
על פי ההגדרה הרשמית, המארונים הם בני הלאום הארמי שמשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית שהוקמה על ידי מארון, שמת בשנת 410. מדובר באחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות בלבנון.
רבים אינם מודעים לעניין, אך בשנות ה-30 של המאה הקודמת נכרתה ברית בין המארונים לתנועה הציונית. המארונים הם שסייעו להבריח לארץ, דרך לבנון, מעפילים, ניצולי שואה וניצולים מהפרעות בסוריה.
ב־1939, בזמן המאורעות, העבירו אנשי בירעם המארונים ליהודי צפת אספקת מזון על גבי חמורים. ערב קום המדינה נחתם הסכם בין דוד בן־גוריון לפטריארך הארמי מרוני ערידה, ובירעם, הכפר המארוני היחיד באזור, נהיה לחלק ממדינת ישראל.
עם זאת תושביו של הכפר הצטוו על ידי צה"ל לעזוב את בתיהם, וחזרתם אליו נאסרה עליהם עד היום. רבים מהם עברו לג`ש, ואחרים התפזרו בחיפה ואף יצאו ללבנון.
במלחמת העצמאות פעלו המארונים מעבר לקווי הגבול כדי לסייע לצה"ל, וצד"ל סייע אף הוא לצה"ל ברצועת הביטחון ממלחמת לבנון הראשונה ועד לנסיגה מלבנון בשנת 2000, כשרוב מפקדיו ולוחמיו היו נוצרים מארונים.
48 שעות בגוש חלב
בליבו של הכפר היפה, נסתרים בחצרות הבתים כמה קברי יהודים, אחד מהם קבר הוריו של הרשב"י, קבר נוסף ביישוב הוא של שמעיה ואבטליון, גרי צדק, מצאצאיו של סנחריב מלך אשור. שמעיה היה נשיא הסנהדרין במאה ה-1 לפנה"ס ואבטליון אב בית הדין בסוף תקופת הזוגות.
בנוסף, קבורים ביישוב גם רבי מאיר בן יצחק, אחד מחכמי צרפת והנביא יואל בן פתואל.
קבר רבי מאיר ב"ר יצחק בג`ש. צילום: כמיל מנסור
נכנסתי אל הכפר וטיפסתי במעלה הרחוב הראשי בסמטאות המתפתלות אל שיאו. המשכתי ישר עד הבנק, ופניתי שמאלה ושוב שמאלה. או אז הגעתי אל קשת בטון ושער ברזל. וכשראיתי את הקבר בצבע טורקיז, הבנתי שהגעתי.
קבר רבי יוחאי ואישתו שרה בג`ש. צילום: כמיל מנסור
הקברים הללו נמצאים פה בחצרות של הבתים הפרטיים. הדיירים המקומיים נחמדים מאד למבקרים, אך חשוב כמובן לשמור על השקט.
קטיף דובדבנים בג`ש. צילום: כמיל מנסור
הישוב השקט, עטוף במטעי תאנים וגפנים. בחצרות הבתים מבשילים בימים אלה אשכולות ענבים.
גם עונת הדובדבנים בעיצומה וזה בדיוק הזמן לבקר ב"חוות הסוואנה" - בוסתן ציורי למרגלות הר מירון בו טוני וצוותו מגדלים תוצרת חקלאית משנת 2000.
פה תוכלו לחוות קטיף עצמי שבסופו תוכלו כמובן לקחת אתכם את סלסילת הדובדבנים שקטפתם הביתה.
חוות הסוואנה. 052-8730100
כמיל מנסור. צילום: פרטי
בג`ש שלוש כנסיות. המפורסמת שבהן היא כנסיית "מאר בוטרוס" המשמשת את הקהילה היוונית קתולית. זאת נישאת מעל בתי הכפר וצופה אל העמק מעליו מתנשא הר מירון. הכנסייה סגורה, אך ניתן להיכנס לחצרה.
בסמוך לכנסיה ולמרגלותיה, חורבותיו של בית כנסת קדום ומפואר, כנראה מתקופת בית שני. ממערב למבנה ניתן לראות עמודי אבן גדולים שחלקם מעוצב בצורת לב, שהיו חלק ממבנה בית הכנסת.
עין חלב, "העין הכחולה". צילום: פרטי
מאחורי כנסיית בוטרוס, תמצאו את "העין הכחולה" - מאגר מים שנח בין גבעות נמוכות של אבן גיר וסכר קטן שבנו תושבי הכפר. זהו "עין חלב", מעיין הנובע בקרקעית האגם המשמש כבריכת אגירה עונתית.
כנסייה נוספת שוכנת בגרעין הכפר העתיק, ופעמון בראשה.
מספרים שברעש האדמה הגדול שפקד את הגליל במחצית המאה ה-19 היא נהרסה כליל ואף קברה מתפללים תחתיה. בתיעוד מאז מסופר כי היו 235 הרוגים בכפר לבדו. הכנסייה סגורה במהלך שעות היום ולאחר הצהריים מתפללת בה הקהילה.
הכנסיה הגדולה והמודרנית ביישוב הוקמה בשנות ה-90 ומשמשת כבית התפילה המרכזי של תושבי הכפר.
הכנסייה המארונית בג`ש. צילום: כמיל מנסור
בכנסיה זו נערכים רוב הטקסים הדתיים וכמובן אירועים כמו חתונות ואירוסין. חצר הכנסיה מטופחת, פסלה של מרים הקדושה בשער ולא רחוק ממנו גם פסלו של מר מרון (מארון).
אם אתם בעניין של טבע, מומלץ לכם בחום לטייל באזור נחל גוש חלב, המסלול המוליך אליו הוא מכיוון נחל צבעון, אורכו כשישה קילומטרים והוא מתאים גם לילדים.
מאחר שלא מדובר במסלול מעגלי, חשוב להשאיר את הרכב בנקודת הסיום של המסלול, סמוך לג`ש.
יער ברעם. צילום: פרטי
כשתגיעו תתקלו ביער אמיתי, מדובר ביער ברעם הצפוף בעצי אלון, בעיקר אלון מצוי ואלון התולע. אגב, העצים הללו ניצלו מכריתה והשמדה - כמו שקרה לשאר האלונים בצפון הארץ - הוודות לבעלת הבית לשעבר, הכנסיה המארונית.
לאורך המסלול תתקלו גם בשרידים המרשימים של בית הכנסת העתיק של גוש חלב, שהיה פעיל כאמור במאות 3-6 לספירה.
חזית בית הכנסת פונה לירושלים, ועל העמוד הימני הקדמי חקוקה כתובת בארמית: "יוסה בן נחום עשה את העמוד הזה, תהא לו הברכה".
בלדנא. צילום: פרטי
מה אוכלים בגוש חלב?
אחד היתרונות בג`יש הוא ההיצע הקולינרי, ועם שפע כל כך רחב, תתקשו לקבל החלטה.
אנחנו התארחנו בשתי מסעדות: הראשונה בלדנא - ("המקום שלי") שהוקמה ע"י טוני אלעאזר ז"ל לפני כ-15 שנים ושוכנת במבנה היסטורי בגרעין הכפר והשנייה - "האנטר האוס" ("בית הצייד"), של השף באשיר סולימאן, השוכנת ממש בכניסה ליישוב.
בלדנא. צילום: פרטי
בלדנא, היא מסעדה ברוח גלילית המתמחה בבשר חזיר ועישון בשר.
הבניין הישן (בית משפחת מארון והבה) והמסעדה השוכנת בו מהווים אטרקציה תיירותית ומפגש חברתי הן לתושבי הכפר והן למבקרים ולתיירים מחוץ לכפר. זהו אחד מהמבנים העתיקים בכפר הבנוי בסגנון ערבי קלאסי.
אבי המשפחה, מארון והבה היה המשורר העממי היחיד בכפר. הבית ממוקם בצדו המערבי של היישוב ומהווה דוגמה לבית משפחה כפרית.
חלל המסעדה מעוצב ומטופח והתפריט משלב בין טעמים אותנטיים ומסורתיים שמקורם במטבח הערבי לקולינריה מודרנית.
בלדנא, 054-7687773
בית הצייד. צילום: גליה אבירם
כשירד הערב ביקרנו ב"האנטר האוס" של השף באשיר סולימאן.
בשיר עבד כטבח כ-20 שנים, במהלכן הוא גם שימש כמרצה בבתי ספר ומכללות לבישול שונות באזור הצפון.
ב-2014 הוא פתח את מסעדת הבשר המדוברת במטרה לספק לסועדיה תחושה של בקתת ציידים ביער אירופאי. פייר, הצליח לו!
בנסיעותיו מסביב לעולם הוא אסף פריטים שונים, בהם ראשי איילות מפוחלצים, קישוטארים ומזכרות כגון: תיקי עור ופרוות שאסף מכפרים ברחבי אירופה, אלו מעטרים את חלל המסעדה המזכירה בקתת עץ סקנדינבית.
בית הצייד. צילום: גליה אבירם
את הארוחה "בבית הצייד" פותחים עם בוטנים שאת קליפותיהם מתבקשים הסועדים לזרוק על הרצפה. קראתם נכון, זאת אינה טעות!
"אנחנו רוצים שהאנשים ירגישו בבית, זו גם הסיבה שהצוות כולו בקשר בלתי אמצעי עם הסועדים, ניגשים לכל שולחן שהזמין סטייק במשקל של למעלה מ-800 גרם, פורסים את הנתח בצלחת מתוך מטרה שהסועדים ירגישו כמו בסלון שלהם".
בית הצייד. צילום: גליה אבירם
התפריט כולל נתחי בשר שסולימאן בוחר מחוואי הסביבה, במגוון מנות כמו ברוסקטה או קרפצ`יו סינטה, ומנות בשר נוספות המגיעות למרכז השולחן כשהן נוטפות עסיסיות.
מה למשל? אנטריקוט, מגוון סטייקים, פילה עגל (230 שקלים), צלעות כבש, נתח ואסיו ביישון יבש ( 260 שקלים לזוג) נקניקיות חריפות, עראיס, קבב הבית וכמובן נתחי אסאדו מהמעשנה, המוגשים על גריל אישי בוער בעיטור צ`ימצ`ורי וקונפי שום (40 שקלים לסועד).
כל הבשרים מוגשים עם ירקות קלויים ותפוחי אדמה בגרסאות שונות.
בית הצייד. צילום: גליה אבירם
לצד הבשר יש כמובן גם סלטים (לא לוותר על סלט השנקליש - גבינת שנקליש מתובלת, מלפפונים, עגבניות, חסה, ברוטב עגבניות וצנוברים. 55 שקלים), חומוס, דגים ופסטה לצמחונים.
המנות נדיבות, הבשר משובח, האווירה שמחה והיין המקומי, נמזג בשפע. אה, ויש כמובן גם מנת ילדים (המבורגר) למקרה שתבחרו להגיע הנה בהרכב משפחתי.
האנטר האוס, 04-8722708
בית אם פארס: עולם אחר מעבר לפינה
הרבה גבות הורמו כשסיפרתי לחבריי על סוף השבוע הזה, בו התארחתי בצימר "בית אם פארס" בג`ש, אחד מהמקומות השווים ביותר בגליל עם... שני בניי (תאומים בני 11).
החלטתי שאני מודה בזה ולא מתבייש יותר: עם הנסיכים זה ממש כיף. וילדים, מה לעשות, מעריכים הרבה יותר את היופי שהיה במקום הזה.
כמיל מנסור הוא בעל הבית של מתחם האירוח הזה.
הצימר שוכן במבנה אבן עתיק וייחודי בן 300 שנה, לו שני מפלסים לאירוח זוגות, משפחות וקבוצות עד 8 איש. מהקומה העליונה (מפלס חדרי השינה) נשקף נוף עוצר נשימה.
בית אם פארס. צילום: כמיל מנסור
מה בצימר? אפשר לספר שכשנכנסנו, הבנים (להלן: הנסיכים) לא הפסיקו לצרוח במשך חמש דקות. מדובר בשני נערים בעלי טעם מדוקדק, שאהבו מאד את מה שהם ראו, בעיקר את העובדה שבקומת הכניסה שוכן לו ג`קוזי ספא מפנק לצד עמדת ברביקיו ובאר עתיקה.
ניסינו לנסח לעצמנו את הסגנון העיצובי של הצימר בו התארחנו, ובחוסר ידע בסיסי בתולדות האומנות הסכמנו על סגנון "אקלקטי".
אפשר היה לראות שכל פריט ופריט נבחר ולוקט איפשהו באופן אישי: הרהיטים שחלקם נדמו לנו כענתיקות, הכלים, אפילו המצעים המהממים והנעימים.
בית אם פארס. צילום: פרטי
הצימר עצמו מרווח למדי – יש בו סלון רחב ידיים, שלושה חדרי שינה בהם מיטה זוגית, טלוויזיה, פינת ישיבה ומקלחת לא גדולה. בנוסף, מאובזר הצימר במטבח המכיל: מקרר, טוסטר אובן, בר מים, כלי בישול, כלי מטבח ופינת תה/קפה ויש אפילו פינת אוכל. הכל אגב, מצוחצח ונקי להפליא!
כן, אפשר לדמיין פה בקלות חיים שלמים. רק כאלה בלי עבודה שצריך לקום אליה בבוקר...
בית אם פארס. צילום: פרטי
ואם בבוקר עסקינן, הרי שפה בצימר של כמיל יגישו לכם ארוחת בוקר טעימה ומפנקת. נכון, לא מדובר בארוחת בוקר מפוצצת, אבל היא איכותית, טרייה וטעימה מאוד, קצת ערבית וקצת קוסמופוליטית, או במילים אחרות ארוחה כזאת שגורמת לך לרצות ולהתעורר בצימר הזה מדי יום.
מחיר: 700 שקלים ללילה באמצע השבוע. 800 שקלים ללילה בסופ"ש. 052-6060526
